שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נשק יום הדין: לאיים שתלכי אם הוא לא ישתנה
    איום בפרידה הוא העוצמתי ביותר שבכלי התקשורת הזוגית, והוא גם חרב פיפיות. שימוש לא מושכל ולא נכון באיום הזה עלול להתפוצץ לכם בפנים. איך עושים את זה נכון? ד"ר אורן חסון עם שלושה סיפורי זוגות שמדגימים את התוצאות האפשריות
    איום בפרידה הוא העוצמתי ביותר שבכלי התקשורת הזוגית, והוא גם חרב פיפיות. בשימוש לא נכון הוא פוגע במשתמש בו, ולכן נחשב לנשק יום הדין. מאידך, אם אתם לא מתכוונים לממש את האיום, או מתכוונים אליו רק באותו רגע של כעס, מראש אל תשתמשו בו. הוא מערער את הקשר כי הוא מערער את הביטחון של הצד השני ביציבות הקשר, וגורם לצד השני באופן טבעי לחשוב על היום שאחרי, דבר שעלול לפעול כנגד האינטרס האמיתי שלכם.

     

    מנגד, אם אתם משוכנעים שהמשך מצב היחסים הנוכחי הוא בלתי נסבל עד שעדיף להיפרד, אבל גם שיש סיכוי כלשהו לשנות אותו אם הצד השני יחליט שהוא משתף פעולה, אפשר להשתמש באולטימטום הפרידה כאמצעי תקשורת אחרון לפני ההחלטה להיפרד. בני אדם, כשהם נסערים, חושבים ואומרים גם דברים שאינם מתכוונים להם רגע אחר-כך. לכן אם החלטתם להגיש אולטימטום, הוא יהיה יעיל יותר אם תחליטו עליו מתוך שיקול דעת, תגישו אותו באופן ברור ושקט ותתנו לצד השני זמן סביר כדי להגיע לידי החלטה.

     

    אחר-כך, אם התנאים יישארו בכל זאת כמקודם, ממשו את האיום - כי כך נכון לכם. אל תהפכו את זה לכלי ניגוח, לא לנקמה וגם לא רק כי חייבתם את עצמכם, אלא כי באמת אינכם יכולים עוד. בחרתי שלושה סיפורים שליקטתי וערכתי מתוך פניות אל הפורום שאני מנהל. הראשון מתאר איומי פרידה שאינם במקומם, השני מצב שבו השימוש באולטימטום מתבקש בלית ברירה, והשלישי הוא סיפורה של גולשת בפורום על האופן המושכל והיעיל שבו השתמשה בנשק יום הדין.

    האם הוא אי פעם ישתנה? (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    האם הוא אי פעם ישתנה?(צילום: Shutterstock)
     

    סיפור ראשון: חרב פיפיות

    "אנחנו כמעט שלוש שנים ביחד (אני בת 32, והוא בן 30). במהלך השלוש שנים הללו היו 'פרידות' של יום-יומיים, ופרידה אחת שנמשכה שלושה שבועות לפני כחצי שנה, וגרמה למתחים. לשמחתי התגברנו על הפרידה, אנחנו מאוד אוהבים והתחלנו להשקיע בזוגיות. הבעיה? לפני חודשיים גיליתי שהוא היה בקשר עם מישהי בזמן שנפרדנו, ידידה שלו לעבודה, ושהם נותרו ידידים ללא ידיעתי.

     

    ביום הגילוי הייתה לי תחושת בגידה, אבל הוא אמר שהחלק הבעייתי זה לא היא, אלא שהוא נלחץ מרעיון החתונה. פנינו למטפלת שהציעה לי לקבוע לעצמי תאריך ולא לספר לו על כך, ואם דבר לא ישתנה עד התאריך שנקבע, לעזוב אותו. רק שהוא התעקש לדעת מה התאריך, שהיה חודש.

     

    במהלך החודש היחסים שלנו היו גיהינום. לאחר שבועיים דיברנו, וסיפרתי שאני מרגישה שאנחנו נפרדים. בכל פעם הוא הבטיח שיהיה בסדר, אבל למעשה לא עשה שום צעד. שבוע לפני ביטלתי את האולטימטום, סיכמנו שאין תאריך ושיהיה טוב. אבל אתמול שוב אירע משבר. קשה לנו עם זה שהאולטימטום באוויר. אני מאוד אוהבת אותו, ואני רוצה לשכוח ולהציל את הזוגיות, אבל לא יודעת איך לעשות זאת.

     

    אני לא רוצה לאבד אותו ולהיפרד. אז מה עושים? האם לעזוב אותו? האם זה כבר אבוד? מצד אחד, במשברים הוא ציין שהוא רוצה להיות איתי ושנלך לקנות יחד טבעת, אבל אני מרגישה שאני מכריחה אותו ומוותרת. מצד שני, אתמול הוא די ויתר עליי כי אמרתי לו שאני צריכה להמשיך הלאה, והוא באמת הלך".

     

    תשובתי: פרידה כאולטימטום היא "נשק יום הדין" שיש להשתמש בו רק אם את באמת מאמינה שאת רוצה להיפרד אם משהו לא ישתנה. מאחר וזה לא מה שאת באמת רוצה לעשות, עדיף להגיע להסכמה ביניכם על הגברת השילוב והשיתוף, ומשם להגיע למחויבות. קחי בחשבון שהחששות שלו יהיו תמיד, ואם הוא ירצה להתחתן איתך כדי לרַצות אותך וכדי שאת תהיי מאושרת, זה גם טוב. חשבי על זה עוד קצת. יהיה לך קל יותר אם תראי זאת כך.

    אני מרגישה שאני מכריחה אותו (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    אני מרגישה שאני מכריחה אותו(צילום: shutterstock)
     

    סיפור שני: אולטימטום נדרש

    "אני נמצא בזוגיות כבר שמונה חודשים, וחברתי מאובחנת כבעלת הפרעת קשב וריכוז. בתחילת הקשר היא הייתה מטופלת בריטלין, ואולם הפסיקה משום שהיא אומרת שזה 'הורס את הייחודיות שבה'. הבעיה היא שמאז שהיא חדלה ליטול ריטלין, היא פשוט משגעת אותי. היא היפר כל הזמן, מפוזרת, לא מצליחה להתרכז, אי אפשר ללכת איתה לסרט או להצגה, אפילו לשבת לאכול יחד זה פרויקט. מה לעשות? אם זה ימשיך ככה אני אאלץ לעזוב אותה, ואני לא רוצה כיוון שאני אוהב אותה".

     

    תשובתי: אני מכיר אנשים שבלי ריטלין מטפסים על הקירות, ולכן אני מבין על מה אתה מדבר. ובכל זאת, אתה לא יכול להכריח אותה לקחת ריטלין. אתה כן יכול ורשאי להציג בפניה את "נשק יום הדין", כלומר, אולטימטום: או ריטלין או שאתה הולך, ורק בתנאי שאתה מאמין באולטימטום הזה, ושתוכל לממש אותו אלא אם היא תיקח את עצמה בידיים.

     

    אני ממליץ לך בדרך, לפני נשק יום הדין, להיות יצירתי ולנסות ולהפעיל דרכים אחרות, כמו השפעות דרך בני המשפחה שלה – אחים, אחיות והורים. ואם לא, כנראה שתצטרך להבין שבת זוגך מכאן ולהבא אינה אותה בת זוג שהיתה לך קודם, ולהסיק מסקנות. כלומר, תצטרך להחליט אם אתה יכול או אם אינך יכול להסתדר עם זה. אבל מגיע לה ולך שתתן לה את אפשרות הבחירה.

     

    סיפור שלישי: שימוש מושכל

    "אני יכולה לספר לך שהשבוע, אחרי כמה שנים של סבל נוראי ואי השלמה עם הרעיון שאולי איאלץ להתגרש, הגעתי סוף סוף להחלטה שלא מתאים לי יותר לחיות ככה בנישואים כושלים ואומללים. ניגשתי לבעלי, אחרי שאינספור פעמים אמרנו שנלך לייעוץ והוא דחה את זה ודחה, ואמרתי לו בשקט שאני מעוניינת לפרק את החבילה.

     

    ואם הוא אולי רוצה עדיין לתקן את המצב, אז מיד אחרי החג אני מבקשת שהוא עצמו ימצא יועץ זוגי (אמרתי לו יועץ ולא מטפל כי זה פחות מרתיע), ויקבע לנו תור בבקשה. ואם לא, אז אני מבינה שאפשר להתחיל הליכים - והתכוונתי לכל מילה הפעם. למחרת בצהריים, ערב החג, הוא הגיע הביתה, נתן לי יד וסיפר שקבע תור אצל מטפלת זוגית לעוד שבוע, ביום שהוא יודע כבר שנוח לשנינו, והראה לי אותה באינטרנט".

     

    הערה לסיכום: הסיפור השלישי אולי נשמע כמו סיפור הצלחה מבוים, אבל הוא מובא כאן כמעט מילה במילה כפי שנכתב בפורום. אין זה אומר שמכאן והלאה היתה דרכו של הזוג סלולה, אבל בהחלט נוצרה לו תקווה לשינוי.

     

     

    ד"ר אורן חסון, מטפל זוגי ופרטני.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים