קשיש הלך לעולמו - עוזרו ירש 13.5 מיליון ש'
גבר חשוך ילדים הותיר אחריו 40 מיליון שקל, שרובם עברו לאחייניו. אבל הסכמים שהוצגו בביהמ"ש הביאו לכך שמי שסייע לו בחייו יקבל נתח גדול
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע לאחרונה שיורשיו של קשיש אמיד ישלמו כ-4.5 מיליון שקל
מתוך עיזבונו האדיר כשכר למי ששימש עוזרו האישי במשך כמעט שני עשורים. סכום זה מצטרף ל-9 מיליון שקל שקיבל העוזר בצוואה ללא קשר לשכר שלא שולם לו לאורך השנים.
הוא הציג שורת הסכמים שעליהם חתם המנוח ובהם הבטיח לו שכר של 6,500 שקל בחודש. לדבריו, השכר מעולם לא שולם לו והוא גם לא התעקש לקבל אותו בזמן שהמנוח היה בחיים. לדבריו, לאחר ששניהם הגיעו להכרה שהשכר כנראה ישולם מתוך העיזבון, המנוח חתם במפורש על התחייבות שהעוזר יקבל את כל המגיע לו, גם אם הדבר יקרה לאחר מותו. השניים סיכמו באותה התחייבות גם את תנאי ההצמדה והריבית.
הקשיש, שהלך לעולמו לפני כחמש שנים, היה אלמן וחשוך ילדים. בצוואה שהשאיר הוא הוריש לאחייניו נכסים וכסף רב, אך הורה שכ-9 מיליון שקל מסך העיזבון ישולמו למי ששימש עוזרו האישי מאז 1994. ב-2014, וללא כל קשר לצוואה, הגיש העוזר תביעה נגד האחיינים שבה דרש לקבל מתוך העיזבון גם שכר על העזרה שהעניק למנוח לאורך השנים, שכללה טיפול בנכסיו, ליווי לבדיקות רפואיות ואוזן קשבת.
תביעה
צוואה נפסלה: המנוחה בקושי יכלה להחזיק עט
מערכת PsakDin
אישה ללא ילדים הורישה לכאורה את כל רכושה לשני אחיה ולאחיינה. אבל ביהמ"ש קיבל את עמדת בן זוגה וקבע: היא לא הייתה כשירה לחתום על הצוואה
היורשים, שהבינו כי אם תתקבל התביעה יצטמצם ההון שקיבלו באופן משמעותי, ניסו להתנגד לה. טענתם המרכזית הייתה שהמנוח התכוון לכסות את חובו לתובע באמצעות הסכום הנכבד שהעניק לו בצוואה ובשום מקרה הוא לא התכוון שהוא יזכה לסכום נוסף תמורת עבודתו.
הם הוסיפו שההסכמים שעליהם חתם המנוח מול התובע היו נגועים בעושק, טעות והטעייה. לדבריהם הקשיש היה "חלש מול חזקים" ונתון להשפעתו של התובע. הם ציינו שאין פרופורציה בין הסכום החודשי הנקוב בהסכמים לבין הסיוע המינורי שלטענתם הוענק למנוח.
אבל השופט ארז שני דחה את טענות היורשים אחת לאחת. הוא הבהיר שמסמכים רבים מוכיחים שבין התובע לבין המנוח הייתה הסכמה חוזית שלפיה שכרו ישולם לו מתוך העיזבון. "שוב ושוב הסכימו המנוח והתובע כי תשלום בחיי המנוח לא יהיה, אלא רק לאחר מותו", כתב והוסיף שהתרשם כי המנוח היה אדם שהעדיף תמיד לתת הבטחות ולא כסף.
השופט ציין שהנתבעים לא הציגו תשתית כלשהי לטענה שהמנוח הוטעה או נעשק בידי התובע, ולהתרשמותו הוא היה צלול, מתפקד ומוקף בקשרים עצמאיים עם אנשים נוספים מלבד התובע. נקבע שבשום מקום בצוואה לא כתב המנוח שהסכום שהוא מוריש לתובע בא במקום השכר עבור עבודתו, אף שהוא כן עשה כן ביחס ליורשים אחרים.
כמו כן, ציין השופט שני, אין בסיס חוקי לטענת הנתבעים שלפיה היה על התובע ליידע אותם על ההסכמים כתנאי לתקפותם. השופט ציין כי זו הייתה זכותם המלאה של המנוח והתובע להסתיר את יחסיהם מהיורשים.
באשר לגובה התשלום, השופט ערך חישוב שקבע שהתובע זכאי לסכום של 4,547,123 שקל נוספים מתוך העיזבון. הנתבעים חויבו בנוסף בהוצאות של 150 אלף שקל.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
- עו"ד אביגיל שיינין עוסקת בדיני משפחה
- הכותבת לא ייצגה בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
