המשפחה בניו יורק - הקבר בישראל: הישראלים שעוזרים להקל על הגעגוע
40 שנה חיה המחנכת אביגל קורח בניו יורק, ותלמידיה היו למשפחתה. לאחר שנקברה בישראל, חשה אחייניתה שאוהביה מתרחקים מהזיכרון. כך נולד "נר זיכרון", מיזם מסחרי שמטרתו לתווך בין יהודי חו"ל - ליקיריהם הקבורים בישראל. יש מי שיניח אבן, ינקה את המצבה, יגיד "קדיש" - והכול למצלמה. "זה מקל במעט על הכאב והגעגוע"
הישראלים שמתווכים את הגעגוע: משפחה מעבר לאוקיינוס שיקירה קבור בישראל - לא יכולה לקרוא קדיש על הקבר ,
לא כל שכן להניח אבן על המצבה. מיכל בלקין חוותה זאת על בשרה ולכן החליטה להקים מיזם חדשני שמבקש לגשר על המרחק ולתווך בין האבלים ליקיריהם שנפטרו, "נר זיכרון" שמו.
למרות המרחק הפיזי היה הקשר עם הדודה רצוף, והפטירה הכתה לא רק בבלקין ובמשפחתה, אלא בכל מי שהכיר את המחנכת האהובה ולמד אצלה. "חייה של אביגל התרכזו במנהטן, אבל הקשר איתנו היה יום-יומי באמצעות הטלפון והמייל", אומרת בלקין. "היא גם נהגה לבקר בארץ מדי שנה. למרות שחיה לבדה, הייתה מוקפת שם בחברים רבים ובמאות תלמידים והוריהם שראו בה מושא להערצה, אהבו אותה כאדם והעריכו אותה כמחנכת מהשורה הראשונה".
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
היוזמה נולדה לאחר פטירת דודתה, אביגל קורח מניו יורק. לפני כארבע שנים נקברה קורח בישראל, הרחק מחבריה ותלמידיה. "אביגל הייתה אישה חזקה, מלאת שמחת חיים והומור, שהיוותה עבורי ועבור משפחתי מודל לעוצמה נשית ולהתמודדות עם אתגרי החיים", מספרת מיכל בגעגוע.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- הסיירת הנבחרת של ילדי חב"ד: קייטנת משיח
- הקתולית שהתגיירה והפכה לגורו של אוכל יהודי
קרב התרנגולים שמסעיר את ענף הכשרות
לניו יורק הגיעה קורח לפני כארבעים שנה מתוך אידיאל ושליחות לעסוק בהוראת לימודי יהדות לילדי הקהילה היהודית. הצעירה הבודדה בעיר הזרה בנתה את עצמה מאפס, ללא ממון וקשרים. "היא מימנה בעצמה את לימודיה הגבוהים והפכה למורה מקצועית, מוכשרת ומיוחדת במינה".
בלקין מספרת כי "בגיל שישים חלתה בסרטן והרופאים הודיעו שנותרו לה חודשים ספורים בלבד, אבל אביגל לא ויתרה, עברה טיפולים קשים מנשוא - וכנגד כל הערכות הרופאים היא ניצחה את המחלה. כעבור עשור לקתה בליבה ונפטרה בפתאומיות".
צפו:
סמבוסקי - בית הקברות האבוד בירושלים
אלי מנדלבאום
במשך שנים, היה בית העלמין סמבוסקי אתר "נעלם". מאז אמצע המאה ה-20 המקום הושחת, עד שלא נותר מהמצבות כל זכר. הודות ל"שגעון" של אדם אחד - המקום שוחזר
אבל אביגל הובאה למנוחות בישראל, ואוהביה – מספרת אחייניתה - המשיכו את חייהם בניו יורק. "בשל המרחק נבצר מהם להגיע לטקסי אזכרה ולשמר את הקשר המיוחד שהיה להם עם אביגל. מתוך הסיפור הזה נולד הרעיון לאפשר לאנשים לשמר את הזיכרון עם היקירים שעזבו את העולם ולא לאבדו בגלל מגבלות שונות כמו מרחק, מגבלות פיזיות ועוד.
"יש המוני אנשים בארץ ובעולם שחשוב להם לשמר את הקשר, חשוב להם לזכור את יקיריהם ולדעת שהמצבה מטופלת ולא מוזנחת, ובעיקר לקבל את התחושה שלא נטשנו והתעלמנו מיקירינו שהלכו לעולמם. למעשה, הבאת הרעיון לידי מימוש מהווה מבחינת המשפחה שלי חלק מפרויקט הנצחה של אביגל ז"ל, שאותו מקדמים הוריי".
"עוזרים לשמר את הזיכרון"
לשירות יש תעריף, ויש שיאמרו - לא זול. ביקור מהיר באתר האינטרנט של המיזם מגלה כי השירות החדש מתחיל בסכום של 99 דולרים לטיפול במצבה והדלקת נר זיכרון. שירות מלא, הכולל הנחת זר פרחים והקראת הספד, מסר אישי או קדיש ללא מניין – יעלה כבר 249 דולרים. האירוע, הכולל גם שטיפה יסודית של המצבה, מתועד בצילומי סטילס וגם בווידאו ונשלח למזמינים.
(צילום: רלף חסון)
בלקין (44), תושבת ראשון לציון, נשואה ואם לשלושה, גדלה במשפחה מסורתית ועבדה שנים ארוכות בתפקידי ניהול בכירים. את מחיר השירות היא מסבירה בעלויות, מאחר ולכל משימה כזו יוצאים שני אנשים "בעלי רגישות רבה שעוברים הכשרה מתאימה", כדבריה.
המרחק מוליד בעיות שזר לא ישורן, כמו למשל איתור חלקת הקבר. בלקין אומרת כי בשנים האחרונות חל שיפור בנושא, וברבים מבתי העלמין הגדולים יש תיעוד מסודר, המאפשר איתור מהיר.
בלקין מבהירה כי מבחינתה לא מדובר רק במיזם כלכלי. "זה רעיון שבא מהלב", היא אומרת, "מתוך כאב אישי ותחושה של איבוד מישהו שיקר לך. אני מאמינה שזה מיזם שיכול לעשות טוב לאנשים, ולכן נעשה כל שביכולתנו להיענות בנכונות וברגישות לבקשות מיוחדות. באחד המקרים גילינו שהאותיות החרוטות על המצבה דהו וטיפלנו בנושא לבקשת הקרוב".
בחודשים האחרונים פועל המיזם במתכונת של פיילוט, ובלקין מודה שאפילו היא הופתעה מהתגובות, והיא מתרגשת בכל פעם לראות את הצד השני שחווה מקרוב-רחוק את המפגש עם קבר היקר לו. "מכתבי תודה נשלחו אלינו מאנשים, כשרגע השיא הינו הצפייה בתמונת חלקת הקבר של יקירם. אנו משמרים את הזיכרון למרות המרחק הפיזי הרב, מה שמקל במעט את הכאב והגעגוע".
מיכל בלקין
צילום: רלף חסון
מומלצים
