הקתולית שהתגיירה והפכה לגורו של אוכל יהודי

בהמשך מצאה את עצמה קאט רומנו (32) בהתמחות באוניברסיטת ברנדייס בבוסטון. שם החלה ללמוד על יהדות והצטרפה לקבוצה יהודית שעשתה ארוחות שבת וחגגה את החגים. "הייתי כנראה הלא-יהודייה היחידה בקבוצה הזו, אבל נמשכתי לזה וחשבתי שזה מעניין. זה התחיל יותר מתוך עניין אקדמי, אבל הרגשתי משיכה גם לפעילויות וגם ולהיבטים המעשיים של היהדות. זה היה ב-2008, ומשם התחלתי תהליך אישי שבו ידעתי שאני רוצה להתגייר, אבל הייתי צריכה למצוא את המסגרת המתאימה ואת האדם הנכון שיוביל אותי בדרך. באותה תקופה כבר התחלתי לעבוד במסגרת הקהילה היהודית ובניתי את הזהות היהודית שלי".

קאט רומנו, מומחית לאוכל יהודי(קרדיט: שניר קציר)

את תהליך הגיור עברה במסגרת רפורמית באחת הקהילות במונטריאול. הגיור כולל שיעורים, לימודי היסטוריה והיכרות עם השבתות היהודיות, ובסופו של דבר יש מבחן, טבילה במקווה והכרזה על הגיור. רומנו מדגישה שהיא יהודייה רפורמית ומוסיפה כי "בצפון אמריקה אנחנו יכולים לבחור איך לממש את היהדות שלנו. זה די שונה מישראל".

איך הגיבה המשפחה שלך?

"המשפחה שלי תמכה בי. הם לא קתולים אדוקים, ואני גם בת יחידה, כך שנראה לי שלא רצו לוותר עליי כל כך מהר", היא מוסיפה בחיוך. "אני חושבת שאם אבדוק את אילן היוחסין שלי אמצא שורשים יהודיים. הרגשתי את זה בתוכי בצורה כל כך חזקה, שאני בטוחה שיש לזה גם בסיס משפחתי".

טאקו גפילטע פיש(צילום: אליסון סלאטרי)

לאכול סושי במימונה במונטריאול

אחרי הגיור החלה רומנו להעמיק את פעילותה בקרב הקהילה היהודית. יש לה חבר יהודי והיא מעידה שזה חשוב לה: "יש לנו הרבה במשותף ואני מעוניינת שתהיה לי משפחה יהודית".

את החיבור העיקרי שלה עם הקהילה כיום היא עושה באמצעות האוכל. רומנו כתבה מחקר על התאמת חגיגות המימונה המסורתיות לקור הקנדי של מונטריאול. לדבריה, האוכל היהודי כולו מבוסס על התאמות: "יהודים נעו בכל העולם, וכאשר הם התיישבו במקום כלשהו, הם בחנו את המאכלים וחומרי הגלם המקומיים, בדקו מה יכול לשמש אותם במסגרת מגבלות הכשרות ועשו להם התאמות. כמובן שלכל מקום יש את המאכלים שלו, אבל יש כמה שהם חוצי עולם כמו מצה, חמין או צ'ולנט או דפינה וחלות מסוגים שונים".

מה מצאת במחקר על המימונה?

"חקרתי בעצם את המעבר של המרוקאים היהודים שהגיעו למונטריאול וכיצד הם ביצעו התאמה של המימונה לחיים בקנדה. בדקתי אילו מאכלים הוגשו במרוקו וכיצד הם השתנו בקנדה. למשל, במרוקו, ואני מבינה שגם בישראל, נהוג בערב החג לעבור מבית לבית ולכן גם המאכלים הם יותר מתוקים וקלים. אבל במונטריאול הקהילה היהודית לא גרה באותו רחוב, וגם הקור משפיע, ולכן נוהגים ללכת רק למשפחה אחת, מה שמשנה גם את התפריט. לצד המתוק יש גם מאכלים מלוחים ואפילו מנות מודרניות, אבל שיש להן קשר למסורת ממרוקו. למשל, יש משפחות שמגישות סושי. על פניו נראה שזה ממש לא מתאים למימונה, אבל למעשה זה מתכתב עם המנהג שרווח במרוקו - להגיש דג חי. כמו בישראל, המופלטה, שדווקא במרוקו לא הייתה פופולרית בכל הקהילות, הפכה למאכל הבולט של החג".

אוכל שמוגש במוזיאון היהודי במונטריאול(צילום: אליסון סלאטרי)

כריך גפילטע פיש(צילום: אליסון סלאטרי)

מישהו הזמין כריך גפילטע פיש?

בהמשך פתחה רומנו יחד עם חברה מיזם קולינרי של אוכל יהודי בקונספט של מסעדת פופ אפ: "שכרנו מקום לערב בודד, בנינו קונספט של ארוחת ערב יהודית, אבל עם טוויסט כלשהו. היו לנו בערך 40-30 אורחים בכל אירוע, ואנחנו בישלנו את האוכל. למשל, עשינו ארוחת ערב יהודית-מקסיקנית שכללה גפילטע פיש מקסיקני עם רוטב חריף בסגנון דרום אמריקני. כל מנה לוותה גם בהסברים על המקור שלה ועל ההיסטוריה של הקהילה היהודית במקום. המשימה הייתה ללמד אנשים ולא רק לתת ארוחה טובה".

בייגל עם סלמון(צילום: אליסון סלאטרי)

רומנו עובדת גם במוזיאון היהודי במונטריאול והיא מדריכה סיורי אוכל יהודי בעיר. הסיור נערך ברובע ההיסטורי היהודי של מונטריאול, אזור שנקרא הפלטו, והוא עוסק בעיקרו בהיסטוריה של הקהילה בעיר וכולל טעימות של אוכל, בעיקר אשכנזי. לדבריה, יש באזור כמה נקודות של אוכל יהודי שפועלות כבר עשרות שנים, בהן חנות בייגל היסטורית. רומנו גם עובדת במסעדת המוזיאון, שם היא מגישה תפריט מיוחד של אוכל יהודי שניתנה לו פרשנות מודרנית, כמו סלט קייל מרוקאי מתובל בכמון ותבלינים מזרח-תיכוניים וכריך או טאקו ממולאים בגפילטע פיש.

לאחרונה הגיעה רומנו לישראל בפעם הראשונה בחייה כדי להשתתף בוועידה השנתית של קהילת ROI של קרן שוסטרמן, שמפגישה בין אקטיביסטים, מנהיגים צעירים ויזמים יהודים מובילים מכל העולם.

אז מה את חושבת על האוכל בישראל?

"אהבתי מאוד את האוכל כאן. יש לכם מגוון מעולה, החל ממטבח מודרני, כמו למשל ב'אברקסס צפון', ועד לאוכל רחוב בסגנון עדות. הכול היה מאוד טעים. זה היה ממש מלהיב לטעום דברים חדשים ששמעתי עליהם אבל במונטריאול הם לא ממש נגישים, כמו ג'חנון, מלוואח או קובה. אחד הדברים שממש אהבתי זה סביח, וכמובן שתמיד כיף לאכול חומוס טוב".