הקרב על הדירה: האישה נגד הבת מנישואים קודמים

בני זוג שעמדו להיפרד חתמו על הסכם ממון, אך לפני הגירושים לקה הבעל באירוע מוחי, ואשתו נשארה לצדו. לאחר מותו נפתח מאבק ירושה. מה נקבע?

עו"ד נתנה סולומוןפורסם: 11.11.17 , 07:50

בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת הורה לאחרונה לקיים הסכם ממון בין בני זוג פרודים, שלא קוים במשך 14 שנה משום שזמן קצר לפני הגירושים לקה הבעל באירוע מוחי קשה, שבעקבותיו החליטה האישה להישאר לצדו ולסעוד אותו. במוקד המחלוקת עמדה הדירה המשותפת, שאותה דרשה לקבל בתו של המנוח מנישואים קודמים, אבל השופטת פאני גילת כהן דחתה אותה לאחר שהתרשמה כי האירוע המוחי טרף את הקלפים.

בני הזוג החליטו להיפרד ב-2003 – אחרי 19 שנות נישואים – וניסחו הסכם ממון שקבע שהבעל יפנה את הדירה המשותפת ויוותר על חלקו לטובת האישה תמורת 40 אלף דולר. אולם שבועיים אחרי אישור ההסכם בבית המשפט לקה הבעל באירוע מוחי קשה. האישה החליטה לדחות את קיום הסכם הממון ולסעוד אותו בביתם.

תביעה

הוריש כסף ודירה בת"א לעוזרת הבית ולבנה

עו"ד אורי צפת

קשיש חשוך ילדים שנקשר לעוזרת שטיפלה בו השאיר אחריו צוואה ייחודית. קרוב משפחה שלו הגיש התנגדות, אבל בית המשפט דחה אותו

הוריש כסף ודירה בת"א לעוזרת הבית ולבנה

תשע שנים לאחר מכן הלך הבעל לעולמו והשאיר אחריו צוואה שבה הוריש לבתו היחידה - מנישואים קודמים - את כל רכושו, כולל חלקו בדירה. בנסיבות אלה תבעה האישה מבית המשפט להצהיר כי הסכם הממון שריר וקיים ולהורות לבתו של המנוח להעביר לה את הזכויות בדירה תמורת הסכום שנקבע בו.

הבת סירבה בטענה ש"אין גירושים – אין ביצוע הסכם גירושים" והודיעה שאין לה בעיה לוותר על הדירה אבל לפי שווי השוק היום. לדבריה, ההסכם בוטל כיוון שהתובעת ואביה התחרטו, ועובדה שהיא לא שילמה לו את הכסף.

אבל השופטת פאני גילת כהן סברה שהסכם הממון לא בוטל – אם משום שבני הזוג המשיכו לחיות יחד ואם משום שהאישה לא שילמה את הסכום שנקבע. לטעמה, קיום ההסכם רק נדחה מפאת צו השעה ש"טרף את הקלפים", ועקרון תום הלב מחייב לראות את הדברים באופן הזה.

השופטת התרשמה שלאחר האירוע המוחי מצפונה של התובעת לא אפשר לה לעזוב את בעלה. היא הזכירה שלא היה למנוח על מי לסמוך מלבדה, שהרי הבת מתגוררת בחו"ל ומיעטה לבקרו. לדבריה, הוכח שהמנוח והתובעת לא שינו את דעתם לגבי הפרידה או לגבי קיום ההסכם, ולאורך השנים שלאחר האירוע חיו בחדרים נפרדים והתנהלו בהפרדה רכושית מוחלטת, כולל של המזון במקרר.

משכך קבעה השופטת שהסעד של אכיפת ההסכם כעת "עולה בקנה אחד עם עקרונות הצדק וההגינות על רקע נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה".

באשר לטיעוני הבת לגבי שווי הדירה קבעה השופטת גילת כהן שאינה מתכוונת להתערב בשיקולים שעמדו בפני בני הזוג כשהחליטו מה שהחליטו, שכן הסכם ממון הוא לא חוזה מסחרי.

לפיכך התקבלה תביעת האישה ונפסק שהבת תעביר את זכויותיה בדירה על שם האישה בכפוף לתשלום של 40 אלף דולר. הבת חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד מופחתים של 7,500 שקל בלבד בין היתר עקב מצבה הרפואי.