ויטאלי רדינסקי ז"ל: משחק היאבקות אחרון לפני האסון

ב-4 בפברואר 1997 התנגשו באוויר שני מסוקי יסעור כשעליהם לוחמים שעשו את דרכם למשימה מבצעית בדרום לבנון. 73 חיילים וקצינים נספו באחת התאונות הקשות ביותר שידע צה"ל.

המסוקים המריאו ב-18:48 מבסיס מחניים, ושתי דקות אחר כך דיווחו על חציית הגבול. דקות ספורות לאחר מכן שני היסעורים נעלמו מהמכ"ם - וסמוך לשעה 19:00 שני המסוקים מתרסקים ונופלים ליד שאר ישוב וקיבוץ דפנה. כל החיילים, הקצינים וצוות האוויר שהיו על שני המסוקים נהרגו בתאונה.

שער "ידיעות אחרונות", למחרת האסון(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

אחד מהם היה ד"ר ויטאלי רדינסקי ז"ל, קצין רפואה במילואים. אידיאולוג ציוני שחלם לגדל את בנו על אדמת ישראל. לפני שעלה ארצה עם אשתו אנה הספיק לסיים בהצטיינות את לימודיו בבית הספר לרפואה באוניברסיטת צ'ליאבינסק שברוסיה.

הוא היה בנם היחיד של נינה ויפים רדינסקי, רופאה ומהנדס מהעיר קייב שבאוקראינה. מילדות גילה כישרון רב בתחומי המתמטיקה והאסטרונומיה, הפגין זיכרון פנומנלי ויכולת מרשימה בלימוד שפות. תכונה זו סייעה לו רבות בהמשך, כשעלה עם אנה אשתו ארצה בספטמבר 1990, שבוע לפני הולדת בנו יוסי. בצפת החל ד"ר רדינסקי ללמוד בזריזות עברית כדי להשיג את רישיון הרפואה הישראלי, ותוך שנה וחמישה חודשים הפך למתמחה במחלקת כירורגית-חזה בבית החולים רמב"ם.

ויטאלי רדינסקי ז"ל עם בנו

ביוני 1993, בזמן עבודתו ברמב"ם, התגייס לצה"ל וסיים טירונות וקורס קציני רפואה. באותו הזמן הקימה המשפחה את ביתה ביישוב אור עקיבא. במסגרת חיל הרפואה שובץ ד"ר רדינסקי בפיקוד צפון, ובשל הפרופיל הרפואי הגבוה שובץ בתפקידים קרביים בלבנון, גם בשירות המילואים.

עד היום תלויה תמונתו של ד"ר רדינסקי ז"ל בדלפק הכניסה למחלקה הכירורגית ברמב"ם. הקולגות בבית החולים צפו לד"ר רדינסקי עתיד מזהיר. רדינסקי, שלא הסתפק בציון הגבוה שקיבל בבחינות שלב א' של ההתמחות, החליט לגשת למבחני רפואה אמריקאים, ואותם עבר בהצלחה. בזמן ההתמחות האינטנסיבית והמבחנים הרבים, ד"ר רדינסקי שירת ימים רבים במילואים. כשנשאל על ידי בן משפחתו מדוע אינו עובר ליחידה עורפית, השיב: "אני לא יכול לעזוב את החברים שלי שמשרתים בלבנון".

ויטאלי רדינסקי ז"ל עם בנו

ד"ר ויטאלי רדינסקי נפל כשהוא בן 33 והותיר אחריו את הוריו, אשתו ובנו היחיד. "הייתי בן 6 כשאבא שלי נפל, ולצערי הזיכרונות שלי ממנו ספורים", מספר יוסי רדינסקי, כיום בן 27. מהזיכרונות המועטים שנותרו, זוכר הבן בעיקר את השגרה העמוסה של אביו: "אני זוכר שהוא עבד מאוד קשה. שעות רבות הוא העביר בשירות מילואים כקצין רפואה".

"הזיכרון האחרון שלי מאבא, הוא הרגע הזה שהוא חזר מהמילואים וראיתי אותו מחלון הבית", מוסיף הבן. "אני זוכר את ההתרגשות שאחזה בי כשהוא נכנס הביתה. ברגע נדיר של אבא ובן, שיחקנו בסלון את משחק ההיאבקות שלנו. בפעם הבאה שהוא יצא למילואים, הוא כבר לא חזר".