דייט מהתנ"ך: עם מי הם יישבו לקפה?

"את יודעת, בלילות אני חולמת על מַחְלוֹן ועל החיים שיכולים היו להיות לנו", כך בדמיוני שחה לי רות המואביה בעודה יושבת מולי ולוגמת מכוס הקפה החם. היא תמיד סיקרנה אותי, רות. כיצד זה נסיכת מואב, בתו של המלך עגלון, עמדה בפני הפצרות חמותה ובפני הפיתוי לחיים טובים - ובחרה ללכת אל עבר הלא נודע. כיצד זה נותרה בודדה לאחר עריקתה של עָרְפָּה ודבקה בנעמי המבוגרת ממנה - "עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי".

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק  >>  

יש לה מה להגיד לרות המואביה. אסתר חיות(צילום: יאיר שגיא)

לו הייתי יכול לשבת, היום, עם אוריה לשיחה על קפה, זו בוודאי הייתה חוויה מדהימה. אני מניח שקודם כל הייתי צריך לשכנע אותו שמותר לנוח קצת, וכן, סתם לשתות קפה, ולהסתכל על הדברים בפרספקטיבה עיונית והיסטורית ולא רק מתוך המעשה.

מתחייב לא לשתוק. בני גנץ(צילום: אלכס קולומויסקי)

"אני מניח שאתה לא שם סוכר", הייתי שואל - ולבטח הייתי צודק. הוא בטח היה מדבר איתי על התנסותו ומסירותו הצבאית. סביר להניח שהיה מביע בפני את כאב "בגידת שולחיו", המלך דוד ויואב שר צבאו, שלקחו לו - זה את אשר אהבה נפשו, וזה את נפשו ממש בשולחם אותו אל מול פני המלחמה הקשה שבה ימצא את מותו.

אני הייתי מנסה להקניטו, לומר לו כמו שישראלי אומר בפשטות "וואלה, יצאת פראייר". אבל הוא בטח היה מאפס אותי. האיש המדהים הזה היה בוודאי משכנע אותי שנכון שלקחו לו המון. לקחו לו את בת שבע, לקחו לו את חייו שלו, אבל בכל זאת, הם לא הצליחו.

מה זאת אומרת? אני שואל, והוא בוודאי היה עונה. לא את יואב עבדתי ולא רק עבור דוד נלחמתי. הייתי שם בשביל חיילי ושירתתי את עמי. אלו, "מוזילי נפשי", אינם אלא אנשי שררה שכהה וגבה ליבם. ואני, כך היה אומר, את עצמי לא איבדתי. אני המשכתי לתת והרי כבר סיכמנו, היה אולי מחייך קמעה, "שהוא שנתתי – הוא שלי לעד".

ואני ארכין ראש ואומר, אכן כך. "הוא שנתת הוא שלך לעד" ואכן ניצחת. אך זאת תדע, אוריה, כי דרכך, דרך של מסירות למהות ולא רק למתווכי מימושה, בין שהם מלכים או בין שהם שרי צבא; דרך המסירות שהפגנת לדרכך ולאנשיך, נותרה איתנו כתמרור מופת לעוד שנות אלפיים - והיא תישאר שם לכל הדורות שיבואו.

שנשתה עוד קפה? 

מה שלמה היה חושב על משפט שלמה. רוני אלשיך(צילום: יריב כץ)

מה עצתך לנו, למי שבידו כוח ושררה?

שלמה: טיפוח "מנהיגות משרתת" כתרבות. כזו הנמדדת רק על הערך שהיא מביאה לאזרח. כך יעצו לי הזקנים תמיד "אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה וַעֲבַדְתָּם וַעֲנִיתָם..." כך גם יעצו לבני רחבעם, אך הוא בחר להתעלם מעצתם והתוצאה ידועה. בעולמכם המשוסע חברתית - דווקא למשטרה שעוסקת ב"בטחון הפנים", יש הזדמנות להוביל זאת. בהצלחה.

• הפרויקט - יוזמת מיזם 929, תנ״ך ביחד
  

קראו עוד בערוץ היהדות :

• "הזונות - למוגבלים": כשהחמלה והתבונה יצאו לגלות / פרופ' רוחמה וייס
• אבי המצוינות הדתית: הרב שעיצב דורות של מנהיגים
• רק ה' יודע באיזה 'אורות' הייתי": קובי פרץ בקבר יוסף