שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "הזונות - למוגבלים": כשהחמלה והתבונה יצאו לגלות
    הייתי בטוחה שחלפו הימים שבהם הקהילה האמינה כי בתי בעלת הצרכים המיוחדים וחבריה, צריכים לקנות אהבה וקירבה גופנית בכסף. עד שנתקלתי בטיעוני הסנגוריה הציבורית נגד חוק הזנות - וגרוני נלפת

    הצרכים המיוחדים של משה

    למשה הייתה בעיית דיבור, כך לפחות הוא חשב. שלוש פעמים חזר משה בפני אלוהים על אמונתו שהמוגבלות שלו תפגע ביכולתו לממש את ייעודו (שמות ד', י'): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה... לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם... כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי"... (ו', י"ב): "הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם"... (ו', ל'): "הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה".

     


     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

    דיבור הוא המשימה העיקרית של משה וגם העקב אכילס שלו, ובכל זאת, כמו הורה טוב ואמיץ אלוהים לא מוותר לבנו המתקשה בדיבור. הוא מציע לו הגנה וגם מבטיח שאהרון יהיה לו לעזר, אבל הוא לא משחרר את משה מהתמודדות חזיתית עם המוגבלות שלו. בסופו של דבר, הופך משה לנואם הרהוט ביותר שידעה התורה, ואהרון? מובטל, למזלו, ממשימתו כדובר של אחיו - ומקבל משימת חיים משלו.

     

    שהחיינו

    התרגשתי השבוע כשאושר בכנסת החוק לאיסור צריכת זנות. מובן שהחוק לא ימגר את תופעת הסחר בנשים ואת תרבות ההחפצה, אך יש סיכוי שהוא יתרום למאבק בתופעות אלו, וכבר בימים האחרונים מתקבלים דיווחים מעודדים על ירידה במספר צרכני הזנות ועלייה בבקשות לשיקום מצד העוסקות בזנות. במעגל הזנות בישראל יש כ-12 אלף נשים וכ-500 גברים. ה"תעשייה" הזו מגלגלת כמיליארד ושלוש-מאות מיליון שקלים בשנה. תרבות אונס כה משתלמת ומושרשת לא תעלם ביום אחד.  

     

    ובבית המדרש של הטוקבקים

    ובבית המדרש של הטוקבקים

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    הגיע הזמן שהחברה הישראלית תאמר בפה מלא ובשם החוק, שהליכה לזונה היא פשע אלים ולא התנהגות גברית נורמטיבית. היא לא בילוי לגיטימי של החבר'ה בצבא או בטיול לתאילנד. צריכת זנות היא תועבה שיש לחנך נגדה גם בחוק ובענישה.

     

    ביום שישי הזה אקדיש את כוס הקידוש לחיי אחיותיי העוסקות בזנות. לחיים ולא למוות, לחיים שיש בהם בריאות, כבוד ואחווה אנושית.

     

    הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות

    אני יכולה להאמין שיש נשים וגברים שעבורם סיפוק שירותי מין בתשלום הוא עיסוק נבחר שלא כרוך בפגיעה. יש עוסקות בזנות הטוענות כך, ואני לא מתכוונת לשלול בפטרונות את עמדתן. עם זאת, יש סיבות חשובות לחוקק את החוק גם במחיר פגיעה בזכות העיסוק. אולי פעם, בעולם שכולו טוב, נשים וגברים יחיו בחופש מלא וניתן יהיה להרפות מחוק זה, כרגע אנו זקוקות להגנתו.

     

    בדיונים שקדמו לחקיקת החוק, לקחה על עצמה הסנגוריה הציבורית לייצג את ההתנגדות לחוק ותקפה אותו מכמה כיוונים. עד כאן אולי טוב ויפה, שהרי דיון ראוי מחייב השמעת דעות מגוונות.

     

    את טיעוני הסנגוריה הציבורית קראתי בדיווח עיתונאי, ובבת-אחת הרגשתי שגרוני נלפת. העלבון והבהלה חסמו לי את הנשימה והדמעות אפילו לא הצליחו להגיע לעיניים. לא רציתי להאמין לאותיות שתקפו אותי מבעד למסך המחשב.

     

    קיוויתי שהעיתונאי הגזים ולכן אספתי אוויר ופניתי אל הדו"ח עצמו, לצערי רק בשביל לגלות שהחרפה באמת נכתבה בשנת 2018, בשפת הקודש, במסמך ממשלתי, על ידי האנשים שאמורים להגן על הציבור: "...לכך נוסף החשש מאכיפה בררנית אשר תתמקד בזנות רחוב ותפליל את הקבוצות המוחלשות ביותר של צרכני הזנות — עניים, קשישים, זרים, בעלי מוגבלויות וכדומה, אשר אין להם נגישות לקשר מיני ולתחושה של קירבה גופנית במסגרות חברתיות אחרות" (דו"ח הצוות הבין-משרדי לבחינת הכלים לצמצום צריכת זנות, עמדת הסנגוריה הציבורית, עמוד 95).

     

    אתן מבינות את זה? לדעת הסנגוריה הציבורית יש לשמר חלק מתעשיית הזנות למען הזקנים, הנכים והמוגבלים שכלית, שכן לאנשים אלה: "אין נגישות לקשר מיני ולתחושה של קירבה גופנית במסגרות חברתיות אחרות". אלם. דמעות חונקות את הגרון. בכי שלא יוצא והרגשה שאני פשוט לא יודעת מה לומר.

     

    שלום, קוראים לי רוחמה, ויש לי בת עם צרכים מיוחדים

    עד אתמול הייתי בטוחה שחלפו הימים שבהם הקהילה האמינה שבתי, חברותיה וחבריה צריכים לקנות אהבה, מין וקירבה גופנית בכסף. כיום, אנשים עם מוגבלות שכלית גרים בדיור בקהילה, יש להם אתרי היכרויות באינטרנט, הם מקבלים הדרכה לנישואים ולחיי מין, ובעולם שבו אני מסתובבת הם גם מקבלים אהבה וכבוד אנושי לרוב.

     

    אנשים עם מוגבלות שכלית מתחתנים (אם מתחשק להם) ולפרקים הם מוצאים, ממש כמונו, דרכים לקשור בין אהבה למין. ופתאום, בלי הכנה, לקחה אותי הסנגוריה הציבורית לימים פטרוניים שחשבתי שכבר עברו מעולמנו – בטענה כי יש לתחזק בקהילה חבורות של זונות על מנת שימכרו קירבה גופנית ומינית למוחלשים שבה.

     

    אי אפשר לפגוע "רק" בקבוצה אחת

    אין לי ספק שהסנגוריה הציבורית התכוונה לטוב, ודובריה חשבו בכנות על בעלי הצרכים המיוחדים, אלא שהתוצר יצא יהיר, מתנשא וכל כך מעליב. זה לא מפתיע שהרי כלל יסוד בהומניזם הוא שאין דרך לפגוע "רק" בקבוצת אוכלוסייה אחת.

     

    הזנות היא המקצוע המשפיל העתיק ביותר בעולם, ואין אפשרות להגן על קיומו בלי שיקפצו מתוך כתב ההגנה ערכים מחפיצים נוספים. הרצון לייצר עוגנים חוקיים לזנות הוביל את הסנגוריה הציבורית להצדיק את הסטיגמות, הקיפוח וההדרה מאהבה ומין שנכפה לעיתים על זקנות, זקנים ועל בעלי צרכים מיוחדים.

     

    בדבריה קיבעה הסנגוריה הציבורית את תפיסת העולם ולפיה אינטימיות של גוף ונפש היא זכות השמורה לפריבילגים בריאים וצעירים.

     

    כולנו זקוקים לחסד

    ולכולנו הוא מגיע. המוסכמה החברתית שלפיה לנכים, למוגבלים שכלית ולזקנים "אין נגישות לקשר מיני" משרתת אינטרס חברתי לשמור על קבוצות של "מצורעים" במרחק בטוח מהחברה. לחלק את האנושות ל"נורמלים" הרשאים לספק את צרכיהם המיניים והרגשיים – ול"מסכנים" שישלמו בפרוטותיהם על רגעי החסד המדומה.

     

    הגאולה תגיע כשהאהבה, הכבוד וזכויות חווה ואדם לא יחולקו באופן מעמדי ויהיו נחלת הכול. הגאולה תגיע כשזקנים וזקנות ירגישו נוח להתחבק ולהתנשק ברחובה של עיר, כשהקולנוע והתרבות יכבדו גם מיניות הכרוכה בזקנה ובחולי, כשמיניותם של בעלות ובעלי מוגבלות שכלית תזכה בכבוד, אהבה וקבלה מלאה, וכשלא נופתע למראה אהבה ומיניות מתגלגלות בכיסא גלגלים. הגאולה תגיע כשהאהבה והכבוד לגוף ולנפש יהיו שייכים לכל הציבור באותה המידה.

     

    הדיבור נמצא בגלות

    הרביתי להרהר השבוע בפירוש הזוהר שמסביר כי למשה הייתה יכולת לדבר, אלא ש"הדיבור שלו היה בגלות". "גלות" היא ניתוק זמני, וכפי שנלמד מהמשך סיפורי התורה, השפה של משה באמת תשוב מהגלות והוא יפגין יכולות דיבור משובחות. הנכות שלו היא גלות זמנית.

     

    הנכות של הבנות והבנים שלנו היא לא זמנית, אבל היא זוכה לנחמה בכל פעם שהקהילה שבה מגלות הדעות הקדומות, ומעניקה להן, בכל מקום ומצב, תחושה של ביטחון ואהבה.

     

    דברי הסנגוריה הציבורית משקפים "גלות" של החמלה הקהילתית, רגע של ליקוי מאורות שבו בוחרת הקהילה לכלוא את הקבוצות המוחלשות שלה במקום בודד ששמו אי-אהבה; הזונות ימכרו את גופן למוגבלים, המוגבלים יקנו מהן אהבה בכסף, והקהילה תרגיש נקייה מכל רבב וכאב. זו גלות של החמלה ושל התבונה, גלות של היכולת שלנו לראות שכולנו שוות, שלכולן מגיעות אהבה והגנה ויש דברים שאסור לקנות בכסף.

     

    טוב שבסוף החוק עבר. לחיים.

     

    ובבית המדרש של הטוקבקים

    "מדהים איך כל שבוע רוחמה מפרשת את התנ"ך ומתאימה אותו לפמיניזם הרדיקלי שלה", כך כתב לנו בשבוע שעבר איציק מ. מתל אביב, ויוסי מירושלים כתב: "מי שמחפש בוודאי ימצא פטריארכיה בכל מקום! אבל אולי זה קצת מיצה את עצמו?"

     

    יוסי ואיציק יקרים, במהלך השבוע חשבתי על השאלות שלכם. התגובה שלי לדבריכם נולדה ברגע שבו שמעתי את אבי גבאי מסביר לשי גולדשטיין ש"ציפי לבני היא אישה חזקה מאוד, והוא מעולם לא הסתכל עליה כעל אישה". בסרטון המצורף אעלה כמה מחשבות בעניין.

     

    לכל הטורים של רוחמה וייס

     

    שבת שלום!

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographer
    רוחמה וייס
    צילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographer
    מומלצים