עצים משוקולד
כשבישראל יוצאים לשמש החורפית החמימה, עודרים ומגרפים ונוטעים עצים בחורשות וביערות לכבוד השנה החדשה לאילנות, במחוזות הקפואים של ניו ג'רזי לא מוותרים על הרעיון, ומזמינים את המשפחות לקחת חלק בחוויה.
מצוות חג הט"ו בשבט מיוחסות לתושבי ארץ ישראל, והן נזכרות לראשונה בתקופה המשנה. מאז נוצרו מסורות שונות הקשורות בחג בהן אכילת פירות יבשים, אכילת פרי הארץ וכמובן משבעת המינים. כיום מקפידים לצאת לנטיעות ברחבי ישראל. ילדים צעירים וקבוצות גדולות מתארגנות כדי לטעת ולהנות ממזג האויר החורפי אך השימשי בישראל בעונה זו.
בישראל המודרנית מזהים את חג הט"ו בשבט גם כחג השמירה האקולוגית ומציינים אותו בפעולות שונות כדי להעלות את המודעות. לרעיון האקולוגי ישנם צידוקים עוד מהמדרש: "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: "ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך" (מדרש קהלת רבה, ט')
בג'יי סי סי בטנפליי לא מוותרים על החג החוויתי וצוות המרכז הישראלי בראשותה של גלית גולדברג ובעזרת מתנדבים בהן עינת שטרן-חי ומשפחתה, נערי גדוד ההדרכה של שבט הצופים 'מצדה' וכמובן עובדי המרכז שניצחו על הארוע בהם יעל רובש, רכזת תחום משפחות וקייטנות הקיץ בעברית הפכו את המרכז למתקן ט"ו בשבטי במיוחד עם תחנות לעבודת יד, טעימות ומשחקים שמתאימים לכל הגילאים. הם פתחו תחנות מיחזור, גרפיטי, שתילת ראשי דשא, משחקי קופסא גדולים, שתו שייקים בריאים, יצרו פרחים ועצים אכילים ואפילו פינת זולה "מוצלת ומפנקת" חיכתה לכל מי שרצה לנוח.
אין סוף לדמיון
גם בובות יכולות להתעורר לחיים כשסופרת מוכשרת נותנת להן את ההזדמנות. היא עושה זאת למול עינהם המשתאות של הילדים בבית הספר סולומון שכטר באוקלנד בארוע בו הם מוזמנים ל'סליפ-אובר', לישון בבית הספר!
עמליה הופמן מספרת סיפורים, כותבת ומאיירת מפורסמת בעולם היהודי ובכלל. היא מפורסמת בזכות היכולות שלה לתת דרור לדמיון של האנשים מולה, במיוחד ילדים. היא פותחת להם חלון למקום בו הם יכולים לספר סיפורים ללא פילטרים ולהפליג במחוזות הפנטזיה. הופמן ביקרה את בית הספר סולומון שכטר השוכן באוקלנד (GBDS) ניו ג'רזי, ונתנה השראה לילדים לכתוב את סיפוריהם ולצייר את הסיפורים הכי מצחיקים וקיצוניים שלהם מהדימיון שלהם וולא עקבות. היא סיפרה להם על תהליך היצירה של כתיבת הספרים שלה ואיורם באמצעות צבעי מים וצבעי פסטל ונתנה להם להשתעשע עם הגחמות שלהם .
את תלמידי חטיבת הביניים היא איתגרה כשהיא מעצימה אותם ונותנת להם את החופש לדמיין ולכתוב סיפוריים ולו האוויליים ביותר. לתלמידים הצעירים היא נתנה את הביטחון כי כל אחד מהם יכול להיות סופר. הצעירים ביותר חוו את החוויה דרך אחד הספרים שלה שם ראו את הירקות מתעוררים לחיים.
הילדים הכירו את עמליה הופמן במסגרת הארוע שנערך לראשונה בבית הספר שבו נקראים הילדים לישון עם הבובות בספריית בית הספר. ילדים בני שנתיים עד גיל 8 הגיעו לבושים בפיג'מות, הופמן הקריאה להם סיפורים ושוחחה איתם. הארוע החל בהבדלה שהובילה אותה החזן מישל רובין מהמרכז היהודי במוטבלו. הילדים קיבלו עוגיות, חלב ועוד חטיפים לפני השינה, נהנו מפעילויות של צביעה ושרו את תפילת "שמע" לבובות לפני שנרדמו. במשך הלילה הבובות "טיילו" בבית הספר ותפסו מקום אנושי. הילדים התעוררו לגלות אותם "מצלמות" במכונות הצילום, "קוראות ספרים" ועוד.
