תפסיקי לטפל בו. זה לא התפקיד שלך
נשים רבות מוצאות עצמן בתפקיד "המטפלת" ביחסים. עמדת המטפל נשמעת כמו משהו חיובי. כביטוי ליכולות האמפתיות של הנותן, וכעזרה חשובה למקבל. אך למעשה, היא אינה חיובית כלל, ושרון שחף מסבירה מדוע
נשים רבות מוצאות את עצמן בתפקיד "המטפלת" ביחסים. הם מכילות, מייעצות ומשמשות כאוזן קשבת לבן זוג שחווה טלטלות רגשיות חוזרות ונשנות. תפקיד "המטפלת" הינו תפקיד של כוח. עצם הישיבה בכיסא היועץ או המטפל מספקת לרגע הקלה מצרותינו, לא משנה כמה חמורות הן יהיו. בנוסף לכך, כאשר את מספקת למישהו תמיכה רגשית שוטפת, הוא הופך תלוי בך, וזה מקנה לך איזשהי תחושת ביטחון מתוך ההבנה שיהיה לו קשה לוותר על כך. לכאורה, עמדת היועץ או מטפל נשמעת כמו משהו חיובי. כביטוי ליכולות האמפתיות של הנותן, וכעזרה חשובה למקבל. אך למעשה, היא אינה חיובית כלל וכלל, וזאת מכמה סיבות:
א. מטפלת במשרה מלאה
כאשר מישהו משתמש בך כמטפלת רגשית, הוא לא מתעניין בך אלא בשירות שאת מספקת לו. שימי לב שאדם זה כמעט שאינו שואל עליך, אינו תומך בך ואינו נמצא שם עבורך. שאלי את עצמך מה יקרה ליחסים אם תפסיקי לספק לו שירותי תמיכה מסביב לשעון?
ב. אין פתרונות קסם
למרות מה שאת מספרת לעצמך, את לא עוזרת לו כלל וכלל. כדי להבין אם אני צודקת, בדקי קודם כל האם הוא אכן זז מנקודה א' לנקודה ב' במהלך "הטיפול" שהענקת לו. אם תהיי כנה עם עצמך, תגלי שלא. את יכולה לספק לו הקלה רגעית, אבל אדם כזה, שכל הזמן יש לו דרמות, בעיות, סכסוכים, כעסים ורגשות קשים, הוא אדם שנמצא במצב רגשי מורכב ומסובך שלמעלה מ"יכולתך המקצועית".
ג. ליבוי הכעס והאומללות
חשוב להבין שבכל פעם שאנו "מכילים" אדם אחר, לא רק בזוגיות, אנחנו לא באמת עוזרים לו. אני בהחלט בעד חברות, בעד להיות אוזן קשבת ולתת כתף, אבל בעידן המודרני אנשים הפכו את השיתוף להתבכיינות בלי פוסקת, מלאת האשמות ורחמים עצמיים, שלמעשה אינה פורקת דבר אלא רק מלבה את הכעס והאומללות. כאשר אנחנו נותנים לאחרים "לפרוק" באוזנינו חדשות לבקרים, אנחנו קודם כל ממלאים את עצמנו באנרגיה רעילה בדיוק כמו מעשנים פאסיביים ובנוסף, אנחנו מסייעים להם למלא את עצמם באנרגיה שלילית וגורמים להם לפתח תלות בנו, כזו שאינה מאפשרת להם למצוא את מקור כוחם הפנימי.
ד. לאכול מרורים
כאשר אנחנו רק נותנים ולא ממש מקבלים, אנחנו מתמלאים במרירות. וגם אם לא נביע את רגשותינו ונמשיך להעניק לאדם השני מתוך תלות בו ופחד שיעזוב, אותו אדם עדיין ישפיע על מצבנו הפנימי ועל מערכת היחסים שלנו.
ה. להפוך למובן מאליו
לא פעם "המטופל" מתנהג לא יפה למטפל ולוקח אותו כמובן מאליו, שהרי "המטפל" אמור, כהורה לפעוט, להכיל אותו בכל מצב שהוא ולסלוח על התנהגותו. כן, הוא קולט את התלות שלך בו ואת זה שלא משנה מה הוא יעשה, את תישארי אתו.
אז מה אני מציעה?
להוריד משמעותית את היקף "שירותי הטיפול", להפסיק לתת עצות שאולי נשמעות טוב אך אינן ישימות עבור האדם המדובר, לא לוותר על יחסים הדדיים שבהם גם הוא מתעניין ותומך בך, בעת הצורך להעז ולומר, "צר לי, אך לא אוכל לסייע מעבר לכך", ואם מדובר באדם שחי בדרמה בלתי פוסקת, לשקול לוותר על הקשר עמו (כשמדובר בזוגיות או חברות, לא במשפחה, שם רצוי ללמוד להציב גבולות). את יכולה כמובן להציע שילך לטיפול, אך אל תכריחי עצמך להביא אותו לשם, בטח ובטח אם אין לו את המוטיבציה לכך, וקחי בחשבון שיש אינספור אנשים שיושבים כבר שנים בטיפול ולא חווים שום שינוי משמעותי, שכן טיפול אינו ערובה לשינוי.
ומה אם את מוצאת את עצמך בצד השני? יכול להיות שמה שתיארתי נכון עבורך בדיוק מושלם, רק בתמונת מראה – בן זוגך הוא המטפל ואת המטופלת (כמובן שהמטפלת יכולה להיות גם אמא, אחות או חברה). במקרה כזה יכול להיות ש"המטפל" שלך עדיין נהנה מתחושת הכוח שמספק מעמד היועץ התומך, ויכול להיות שהוא כבר בשלב השחיקה, מותש מהתנהגותך וחש מריר על כך שאת כה מרוכזת בעצמך.
ולמרות שחשוב להבין מה מרגיש האדם שמולך, חשוב לא פחות להבין מה זה עושה לך מבפנים. כי כשאת כל הזמן זועמת, מאשימה, מתבכיינת, "פורקת" ומתפרקת מכל דבר, מצבך לא ישתנה לטובה, ואולי אף יחמיר עם הזמן. הבעיה העיקרית במקרה כזה אינה נסיבות חייך אלא התייחסותך אליהן. אני לא אומרת שאת לא חווה נסיבות מאתגרות, אבל האופן שבו את מתמודדת עמן, או נכון יותר - לא מתמודדת, הוא הרסני.
ומה תעשי ללא התמיכה וההכלה? ראשית, אני לא מציעה שלא תקבלי שום תמיכה והכלה, אלא שתפחיתי משמעותית את עיסוקך בכך. כדאי גם לקבל תמיכה מאיש מקצוע, אך לא כזה שיתן לך "לפרוק" באוזניו מבלי לכוון אותך, אלא כזה שיעזור לך להתחבר לעוצמה שבך. אני מבטיחה לך שברגע שתפסיקי "לפרוק" ללא הרף, תרגישי הרבה פחות אומללה והרבה יותר חזקה. כשתעשי זאת עדיין יהיו דברים שעימם יהיה עליך להתמודד, אבל הם כבר לא יהיו דרמות מטורפות שבהן את "הקורבן האומלל שהחיים התאכזרו אליו" ואלו שסביבך הם האשמים התמידיים במצב.
בהצלחה!
שרון שחף היא מאמנת אישית, מומחית לאימון רגשי
