מה בעצם רוצה בל"ד
הציבור הערבי צריך לקיים דיון בשאלה אם מפלגה הדבקה בחזון פאן-ערבי ברוח הנאצריזם אכן מייצגת את השקפותיו ומקדמת את ענייניו
ח"כ היבא יזבק(צילום: עידו ארז)
מאז נוסדה ב-1995 מייצרת מפלגת בל"ד באופן תכוף סערות הנוגעות בלב מרקם היחסים השברירי בין אזרחים יהודים וערבים בישראל. בימים האחרונים בלטו שני אירועים שכאלה: הכרעת בית המשפט העליון לאפשר לח"כ היבא יזבק להשתתף בבחירות (כשברקע ציוציה מהעבר שבהם הובעה תמיכה במחבלים סמיר קונטאר ודלאל מוגרבי), והחלטת מזכ"ל בל"ד, ח"כ מתנאס שחאדה, בשבת האחרונה להחרים השתתפותו באירוע "שבתרבות" שהתקיים בבקה אל-גרביה נוכח השתתפות של נציג מפלגה ציונית (איציק שמולי).
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
מהלכיה ועמדותיה של בל"ד מעוררים דרך קבע תגובות יצריות במגזר היהודי ומלוות בדיון בשאלת הגבולות של זכות הביטוי ועתיד היחסים בין ערבים ויהודים במדינה. בחברה הערבית קיימת מורת רוח לא מבוטלת מבל"ד, אולם זו לרוב נסתרת. היא נשמעת בשיחות סגורות, מועלית בפוסטים (הכתובים לרוב בעברית) או צפה כדיווחים כלליים באמצעי התקשורת, ולא זוכה לביטוי בשיח תקשורתי ופוליטי פומבי שישקף את גיוון הדעות הקיים בקרב אזרחי ישראל הערבים.
למה זה קורה? מדוע בחברה שבה מתחזקת בשנים האחרונות השאיפה להשתלב בכלל מישורי העשייה בישראל לא נשמע קול אחר וצלול המבקר את דרכה של בל"ד ומעלה תהייה לגבי תכלית נוכחותה בכנסת? האם יעדם של חבריה הוא רק השמעת נאומים חוצבי להבות בכנסת (מבלי לזלזל במהלכים שכאלה)? כיצד הם מתכננים לקדם את יעדיו של הציבור הערבי ולפתור את בעיותיו באמצעות דבקות בגישה בדלנית, שבאה לידי ביטוי בשנה האחרונה בהימנעות מהמלצה על כחול לבן בפני הנשיא והבהרות מתמשכות שלא תשלב בממשלה בראשות בני גנץ?
בל"ד היא מעין בן חורג ברשימה המשותפת. בניגוד ליתר שותפותיה, לא ברור אם יעדיה הן דו-קיום ופשרה, ולרוב ניכר כי היא כמהה לשמר מתח רעיוני מתמיד בין שתי החברות ולהתרפק על זיכרונות עבר יותר מאשר על חזון עתידי.
הציבור הערבי נדרש לקיים דיון מעמיק בשאלה אם מפלגה הדבקה בחזון פאן-ערבי ברוח הנאצריזם, השוללת על הסף את חזון שתי המדינות (ואף תוקפת לפרקים גורמים פלסטינים שתומכים בו), ומעוניינת בכינונה של מדינה אחת בדומיננטיות פלסטינית מהירדן לים, מפלגה שחלק מבכיריה היו מעורבים בפרשיות ביטחוניות מביכות - אכן מייצגת את השקפותיהם של האזרחים הערבים ומקדמת את ענייניהם, ובראשם כאמור העמקת ההשתלבות במדינה.
בל"ד היא מפלגה לגיטימית במדינת ישראל וכמובן שיש לה זכות להביע את עמדותיה בפומבי, גם כאשר אלה צורמות לאוזן היהודית. אבל באותה מידה, על הציבור הערבי להכיר כי לגיטימי מצד הציבור היהודי להעלות קריאה נטולת שמץ של התנשאות, לאזרחים הערבים לקיים שיח ער ונוקב לגבי מפלגה שאינה תואמת בלשון המעטה את הלך הרוח הכללי בחברה הערבית בישראל. זוהי אינה "התערבות בענייניהם הפנימיים" של האזרחים הערבים בישראל, אלא דרישה לגיטימית לנקוט עמדה ברורה בסוגיות בעלות ממד אידיאולוגי, פוליטי וערכי-מוסרי.
הבעה של דעות אחרות לגבי החרם שבו נקט ח"כ שחאדה או ציוציה של ח"כ יזבק לא נועדו לרצות את הציבור היהודי, קל וחומר ליישר עימו קו ולאמץ את תפיסותיו. הן חיוניות עבור הציבור הערבי עצמו, ובעיקר נדרשות לצורך חיזוק האמון ההדדי בין שתי החברות ולמען האפשרות לפתח דו-קיום במדינה.
- מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב ורכז פרויקט המאבק נגד אלימות ופשיעה בחברה הערבית בישראל במכון ה-INSS
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
מיכאל מילשטיין
מומלצים
