שינוי חברתי? בהחלט. שקיפות? לא בהכרח

התחקיר שנערך בעבור הכתבה הרביעית בסדרת הבודקת את מידת שקיפותן של עמותות בישראל, התנהל בנחת. דוברי הארגונים לשינוי חברתי אליהם פנינו במסגרת התחקיר היו מנומסים, חלקם אפילו הודו בהתרגשות על ההזדמנות להשתתף. נדמה היה כי העמותות העוסקות בתחום מבינות טוב מכולנו את חשיבות הנושא.

הימים חלפו, השאלונים החקרניים בהם מתבקשים הארגונים לתאר בקצרה את אופי פעילותם וכן את אופן התנהלותם הכספית נשלחו. במקביל, אתרי האינטרנט שלהם נהפכו על-פיהם במטרה להבין עד כמה הם מוכנים לשתף את הקהל הרחב לא רק בפעילותם ובהישגיהם למען החברה הישראלית, אלא גם בהכנסות ובהוצאות שלהם.

ראויה לציון התייחסותה של עמותת "קו לעובד", שהשיבה את השאלון מלא ביום בו קיבלה אותו, ללא החסרת אף פרט. אחריו הגיעו גם פרטיהן המלאים של "התנועה למען איכות השלטון בישראל", "האגודה לזכויות האזרח בישראל", "הקשת הדמוקרטית המזרחית" ועמותת "ידיד". בדיוק כשחשבנו שהפכנו לאנגליה (מבחינת הנימוס) ולארצות הברית (מבחינת השקיפות) צצו שלוש הפתעות לא נעימות.

אחרי בדיקה שארכה שלושה שבועות הודיע "שתיל" (שירותי תמיכה וייעוץ לארגונים לשינוי חברתי), מהגופים המשפיעים על קהילת פעילי השינוי החברתי בארץ, כי אינו מעוניין להשתתף בכתבה. במילים אחרות, לחשוף בפנינו את הנתונים. את ההסבר התמוה סיפקה יועצת התקשורת של הארגון בזו הלשון: "אין באפשרותנו להשתתף בשל העובדה ש"שתיל" איננו גוף עצמאי בעל סטטוס משפטי משלו, והוא מהווה חלק אורגני מ"הקרן החדשה לישראל". גוף זה רשום ופועל כחברה זרה בארצות הברית, כביטוי לרצון של אלפי תומכים בצפון אמריקה, אירופה ובארץ לתרום למען חיזוקה של הדמוקרטיה והחברה האזרחית בישראל. חלק מהנתונים והשאלות אליהם מתייחס השאלון מופיעים באתר מס הכנסה האמריקני או באתר Foundation Center".

על זה היו אומרים הילדים קשקוש בלבוש. העמותה פועלת בארץ, היא מספקת את שירותיה לארגונים מקומיים ועובדיה ישראליים לגמרי. לא ברור מדוע סבורים אנשי "שתיל" כי אם הנתונים מופיעים באתר מס הכנסה האמריקני, הם אינם ראויים להופיע באתר ישראלי. הנסיון להתחקות אחריהם עלו בתוהו, וגם הבקשה לציין

ספציפית היכן מצוי המידע הושבה ריקם. גם באתר האינטרנט של "שתיל" לא מצאנו זכר לכל הנושא הכספי.

לו היתה "שתיל" עמותה אמריקנית היתה יודעת כי עליה להעלות את דוחותיה הכספיים לאתר האינטרנט שלה. אלא שלפעמים בוחרים להיות אמריקה, ולפעמים לא. נשאלת רק השאלה כיצד הארגון יוביל לשינוי חברתי, כשהוא עצמו אינו מוכנה לאמץ סטנדרטים בסיסיים כמו שקיפות?

לא הספקנו להתאושש מניסיונות ההסתרה המתחמקים של עמותה אחת, וכבר נחתה הפתעה שנייה. את השאלון שנשלח ל"מכון הישראלי לדמוקרטיה" דווקא קיבלנו בחזרה. רק תשובה אחת לא הסכים דוברה המנומס של העמותה לחשוף בפנינו: כמה מרוויחים חמשת בכיריה. הנתונים, כך אמר, נמצאים במשרדי רשם העמותות. רק אחרי שהתעקשנו לקבל תשובה רשמית לשאלה, הסתבר לנו מדוע לא ששים אנשי המכון לחשוף את משכורותיהם. הן גבוהות, מאוד גבוהות.

"משכורות נשיא המכון צמודה למשכורות נשיאי האוניברסיטאות ושכר העמיתים הבכירים נקבע בהתאם לשכר הפרופסורים באוניברסיטאות", כתב הדובר, ולנו לא נותר אלא לברר מהו השכר המקובל בקרב האוכלוסיות הללו. התברר לנו כי בשנת 2003 (דו"ח 2004 טרם פורסם) הביא נשיא הטכניון הביתה 52,465 שקל ברוטו בחודש, נשיא אוניברסיטת בן גוריון השתכר 52,440 שקל ברוטו בחודש, ואילו נשיא מכון ויצמן ונשיא אוניברסיטת חיפה הרוויחו כ-48,000 שקל ברוטו בחודש.

בצר לנו פנינו אל אתר האינטרנט של המכון. אולי שם, חשבנו לעצמנו, הוא מתרגל שקיפות דמוקרטית כחלק מן הערכים אותם הוא מקדם. באתר אמנם אין זכר לפעילותו הכספית, אך לעומת זאת הוא מפרט תוכנית שלמה בנושא המלחמה בשחיתות השלטונית בישראל. אין ספק כי המכון חזק מאוד במלל תיאורטי ובמשכורות. אותם בכל הקשור לשקיפות כספית, הוא מגלה חולשה מתמיהה. יש שיקראו לזה צביעות.

הפתעה שלישית זימן לנו "המרכז לפלורילזם יהודי", שאמנם הביע נכונות רבה לחשוף את פעילותו, אך העביר את התשובות לשאלון רק לאחר שהכתבה עלתה הבוקר (רביעי) לאוויר. את תשובותיו ואת תשובותיהם של יתר הארגונים, שדווקא לא התקשו לחשוף בפנינו את תקציביהם, תוכלו למצוא להלן.

* יש לציין כי המידע הוא באחריות הארגונים בלבד.