אומה: שזיף ביפנית

מכינים מהם ליקר וחומץ, אוכלים אותם בתור חמוצים, או כתוספת לממתקים. איריס ז'ורלט מציגה את העצי הפרי הכי פורחים כרגע ביפן - השזיפים

מיס רייקו, המורה לפסנתר מסתכלת החוצה דרך החלון. "האומה" כבר כאן", היא מודיעה לי כשעיניה ננעצות בעץ המכוסה ורוד בחצר השכנים. "סנסאי", אני שואלת, "פריחת האומה כל כך יפה, אפילו יותר יפה בעיני מהסאקורה (פריחת הדובדבן)", אני מעיזה לומר את דברי הכפירה, "למה אתם כל כך מוקירים את הסאקורה, יותר מהפריחות האחרות, היא הרי כל כך קצרה?".

 

הסנסאי מסתכלת עלי כמו שמסתכלים על ילד קטן. "איריס סאן", היא מסבירה בשקט, "האומה היא הפריחה הראשונה בעונת ההאנאמי (הפריחה), אחריה הבאה בתור היא המומו, המשמש, ואילו האחרונה היא הסאקורה - קצרה וחמקמקה, מקסימום עשרה ימים ובגלל שהיא יקרת ערך אנחנו כל כך מוקירים אותה".

 

"אבל", אני מתעקשת בחוסר הבנה גאיג'יני "האומה נמשכת הרבה יותר זמן והיא הרבה יותר מרשימה בוורוד עז" מיס רייקו קוטעת אותי בחוסר נימוס לא אופייני "ועכשיו בואי נמשיך בשיעור", היא פותחת את ספר התווים. הויכוח הסתיים.

 

בפברואר מתחילה הפריחה הראשונה והמרהיבה: פריחת השזיף הלא הוא האומה. חודש שלם תמשך החגיגה בורוד זועק ולעיתים גם בלבן, ושיאה בתחילת מרץ ב"אומה מאצורי" פסטיבל מיוחד שנערך בפארקים בהם ניטעו מאות עצי שזיף.

 

מוטיב פריחת השזיף מופיע בצורה בולטת מאוד בכל ענפי התרבות היפנית: בתיאטרון בספרות בשירה ובציור. בשיעורי הסומיאה (אומנות ציור יפנית) שלקחתי בשעתו הקפידו להסביר לי איך מציירים עלי כותרת של פריחת השזיף בהשוואה לעלי הכותרת של הסאקורה הנערצת. האחרונים יותר משוננים. גם צורת הפרישה של הפרחים על גבי הענף שונה בתכלית בין שני הפרחים, מה שבא לידי ביטוי כמובן בציורים. בסופו של דבר, בין ציור אומה לסאקורה, הבנתי שאומנות הסומיאה נועדה ליותר מוכשרים ממני והסתפקתי בשיעורים בודדים.

 

השזיף, כאמור, פורח ראשון - באמצע החורף היפני המקפיא. היפנים יוצאים לפארקים בהמוניהם לראות את הפריחה במה שנראה כמו חזרה גנרלית לקראת הסאקורה. הם יצלמו את הפרחים הורדרדים במשך שעות במצלמותיהם המשוכללות, בעלות הזום הארוך כחדק, הטלסקופיות, הדיגיטליות, וגם ישתמשו לצורך הענין בסולולריים המשוכללים שלהם, ויעבירו מיד את התמונה בדואר אלקטרוני ישיר לחבר'ה. חלקם יציירו בנחת את פלא הטבע המגיע בדיוק באותה תקופה בכל שנה.

 

היפנים הדוגלים במוטיבים העונתיים יגלפו בירקות בעזרת הסכינים המושחזות שלהם את צורת עלי הכותרת של השזיף עם בוא עונת הפריחה, וכך כשאנו אוכלים סלט ירקות או נאבה (תבשיל קדרה) נוכל לסעוד את ליבנו בפרחי אומה עשויים מגזר, דאיקון או מלפפון.

לעצלנים מוצעות תבניות מתכת לחיתוך הירקות בצורת שני הפרחים שניתן לרכוש בקאפאבאשי, רובע כלי הבישול והאוכל.

  

ליקר, חמוצים וגם ממתקים

 

השזיפים טובים לבריאות, עשירים בוויטמין A, האחראי, בין היתר, לראייה טובה, עור בריא ומניעת זיהומים. הם טובים גם לדיאטה, כל שזיף מכיל כ-30 קלוריות בלבד. 

 

הדוק האפרפר על השזיף אינו חומר הדברה, אלא דוק טבעי, שאינו יורד בשטיפה. הסינים מאמינים, ששזיף מביא מזל. במיתולוגיה הסינית הוא קשור באריכות ימים, בחוכמה ובתחיית המתים. זה אולי מסביר את הטענה שלפיה השזיפים הם הגידול הנפוץ ביותר בעולם אחרי התפוחים.

 

כבר בעת העתיקה היפנים ייצרו סוגים רבים של מאכלים ומשקאות מהשזיף ובדרכים רבות: ליקר; חומץ;  שזיפים מסוכרים וגם מוחמצים. האומה בושי הוא אחד מהחמוצים המועדפים על היפנים שאוכלים אותו בשמחה בתוך אוניגירי (משולש מאורז דביק).

 

האומה שו, ליקר המופק מאומה ומשוצ'ו - אלכוהול יפני בריכוז של 35%, הוא הליקר הפופולארי ביפן. מאחר והוא מכיל פוטסיום וקלציום הוא נחשב גם בריא ולא רק טעים. טעמו חמוץ מתוק, והוא מופק מופק משזיפים ירקרקים.

 

גם הוואגאשי, הממתקים היפנים, מעוצבים ומעוטרים בפרחי שזיף ואף מכילים לעיתים שזיף חמצמץ, על גלעינו, בתוכם.  את האובנטו, ארוחה ארוזה בקופסה, מעטרים קישוטים בצורת עלי הכותרת.

 

ומה שנשאר לנו, לגאיג'ינים, זה לצלם את הפריחה המדהימה וגם את היפנים המצלמים אותה, זו אטרקציה לא פחות מרשימה לכשעצמה, ולחכות לדבר האמיתי - לסאקורה.

 

הצעות למשקאות עשויים מאומשו

 

• אומשו און דה רוקס: אומשו עם קוביות קרח.

 

• אומשו טוניק: 1/3 כוס אומשו ו-2/3 כוס מי טוניק. 

 

• אומשו סודה: 1/3 כוס אומשו ו-2/3 כוס מי סודה.

 

• אומשו חם: 1/3 כוס אומשו ו-2/3 כוס מים רותחים.

 

רוצים לנסות להכין אומה בושי ואומשו בבית? לחצו כאן. קמפאי!

 

 עוף באומשו

 

חומרים:

 

400 גרם ירכי עוף ללא העצם ("פרגיות"), חתוכות לקוביות בגודל 3X3 ס"מ 

1 כוס אומשו (ליקר שזיפים יפני)

2 כפות שמן שומשום

4 כפות רוטב סויה יפני

1 כוס שזיפים מיובשים, מושרים במשך לילה בליקר שזיפים

 

הכנה: 

1. מחממים את השמן בווק ומקפיצים את העוף כמה דקות, עד שהוא מתבשל.

 

2. מוסיפים את רוטב הסויה, השזיפים על נוזליהם, האומשו וחצי כוס מים. מביאים לרתיחה ומבשלים על להבה נמוכה כ-10 דקות, או עד שהרוטב מצטמצם. טועמים, מתקנים תיבול ומגישים עם אורז לבן ודביק.

 

אפשר לקשט את השולחן בפרחי שזיף, או פריחה אביבית אחרת.

 

איטאדאקימאס!