ארוחה של מתאבק סומו: צ'אנקו נאבה

השעה שתיים עשרה, יום שבת. אנחנו יושבים סביב מה שנשאר מארוחת הצהריים. בדרך כלל זו שעת הסיאסטה, אבל היום לא. היום הולכים לראות את טורניר הסומו העונתי.

טורניר ארצי שכזה מתרחש ביפן ארבע פעמים בשנה, על-פי העונות. לא פשוט להשיג כרטיסים, אבל אינאגאקי סאן, חבר ומעריץ מושבע של סומו, דאג לנו. התחרויות מתחילות כבר בבוקר ומסתיימות בערב, אבל אנחנו כמו רוב הגאיג'ינים, נגיע לשם בסביבות ארבע, בדיוק כשהמתאבקים המצטיינים מתחילים לעלות לבמה.

הטורניר מתקיים באצטדיון שצמוד לתחנת Ryogoku, כאן אפשר, בשעות הבוקר המוקדמות, לחזות במתאבקי הסומו מתכוננים באורוות - כך קוראים למבני האימונים שלהם. הם מעבירים את זמנם בתרגולים ואכילה על פי משטר דיאטה מיוחד שאמור להקנות להם את מימדיהם העצומים.

כבר בתחנת הרכבת אנחנו נכנסים לאוירה כאשר מולנו עוברים מתאבקים מזדמנים - איך אפשר לפספס אותם? עצומי מימדים עם שיער ארוך מסודר בתסרוקות מיוחדות, עטופים בקימונו ענק וכפכפים מסורתיים לרגליהם. אינאגאקי סאן מסתכל עליהם בהתפעלות; הוא מספר לנו שמתאבק סומו מצליח מרוויח הון תועפות, ויכול להרשות לעצמו אישה יפה במיוחד. אידיאל היופי היפני לאישה נע בין מידות 34-36 ואתם רק יכולים לדמיין לעצמכם איך נראה ביחד זוג מלכותי שכזה.

רגע של היסטוריה

מה שהיום נחשב לספורט לאומי ביפן התחיל כריטואל דתי במאה השביעית לספירה, מאוחר יותר הסומו הפך לחלק מהאימונים הצבאיים ובעת החדשה הפך לספורט לאומי מן המנין.

מעמדו של ספורט הסומו עבר תהפוכות עם השנים: מאומנות לחימה שנועדה לשמח את האלים, הפך לכזה שמיועד לבדר את האצולה ומשם עבר אל ההמונים.

בתחילת המאה ה-19 הוכרז הסומו כספורט הלאומי של יפן, והשאר היסטוריה, שבאה לידי ביטוי בטורניר ארצי כמו זה שאנו הולכים לפקוד היום.

לאנצ' בוקס

לתחרות, נמכרים כרטיסים משולבים עם ארוחת ערב בתוך אובנטו (קופסה). אנחנו, הצלחנו להשיג מקומות בשורות האחרונות ובתור אוכל, הסתפקנו בקופסה מוכנה מהמזנון, לא משביעה במיוחד אבל תאווה לעיניים ולחך. האובנטו יוקרתי וזערורי למדי, האוכל מסודר לתפארת בתוך קופסת עץ מהודרת וכולל דגימות מזון אסתטיות להפליא כמו שומאי קטן (סוג של דים-סם Shumai), פיסת עוף מטוגן , חמוצים ובראשם דאיקון - הצנון היפני, פשטידת דגים זערורית בצורת שבלול בצבעי לבן-ורוד, ועוד.

במרכז האצטדיון רחבת ההיאבקות עשוייה חימר. יודעי דבר אומרים שהיא מוקמת בכל פעם מחדש לכבוד הטורניר. כרוז בתלבושת מסורתית מודיע על שמות המתחרים ב'ליגה הלאומית' הקבוצה ברמה הגבוהה ביותר ליום התחרויות הנוכחי.

המתחרים עולים אחד אחרי השני לזירת ההאבקות, לבושי קימונו מיוחד, ומסובבים אותו מספר פעמים תוך כדי ריקוד.

על הבמה ארבעה שופטים, אחד לכל פאה - חשוב לשמור על כל תנועה של המתאבקים על מנת שיהיה שיפוט הוגן - ועוד שופט אחד בכיר.

משטר דיאטה מיוחד

הזוג הראשון מגיע למרכז הבמה, כבר לפני מספר קרבות הם התיישבו בשני צידי הבמה והמתינו לתורם. אנחנו נשארים פעורי פה מול שני הרי האדם האימתניים האלו, הלבושים במין חוטיני זערורי שלא משאיר שום מקום לדמיון.

האשימוטו סאן יודעת לספר שהמתאבקים נתונים במשטר דיאטה מיוחד, אוכלים "רק" פעם או פעמיים ביום, ובעיקר צ'אנקו נאבה הכולל הרבה פחמימות. את הדיאטה המיוחדת יתחילו פרחי הסומואים כבר כשהם נערים.

כל מהלך האירוע הזה הוא למעשה שחזור של ריטואל קדום המתבצע בדקדוק רב על פי כל כללי הטקס. עם הכניסה לבמה לוקחים הסומואים חופן מלח ממכל מיוחד שנמצא בפינות, וזורקים אותו על הבמה. עם תום הקרב, העוזרים האישיים של המתאבקים ידאגו לטאטא את שאריות המלח לקראת הקרב הבא.

ועכשיו: לפרסומות!

פרסומת נוסח העת העתיקה מוצגות, בהפסקה, מטעם החברות נותנות החסות לתחרות. לבמה עולה שורת צעירים יפניים הנושאים כרזות בד מחוברות למוטות עץ. הם מסובבים את הבמה כאשר השלטים מונפים אל על.

הפסקת פרסומות נערכת בזמן שהמתחרים מתכוננים כל אחד בפינתו. המתאבקים עושים מין מדיטציה, מרביצים לעצמם, רוקעים ברגליים, ונכנסים לאט לאוירה, וגם אנחנו.

ואינאגאקי סאן מסביר לנו שמטרתן של כל התנועות שהסומואים עושים עכשיו היא לגרש את הרוחות הרעות והשדים מה"מקדש". הם ממשיכים לרקוע ברגליים, מוחאים כף כלפיי השמיים, עומדים זה מול זה עושים פרצופים מפחידים, וחוזרים לפינה שלהם, וכך חוזר חלילה שלוש פעמים.

והנה זה בא

השופט הראשי עושה תנועה קטנה במניפה שלו והקרב סוף סוף מתחיל. אנחנו ישר חשים הזדהות עם המתאבק המוביל ומעודדים אותו במרץ כמו כל הקהל - תמיד כדאי לתמוך בחזקים. תוך כמה דקות הקרב מסתיים, המפסיד משתחווה למנצח, שעונה לו בהשתחוות, ועוברים הלאה.

הקהל המשולהב משתולל ככל שהזמן חולף ומתקרבים לקרב המסכם של הערב. הזוכה המאושר מקבל מעטפה עם כסף והולך מן הסתם לאכול צ'אנקו נאבה. וגם אנחנו.

באורוות סומו עתיקה ומשופצת, שוכנת מסעדת נאבה ובמרכזה רחבת האבקות אותנטית לגמרי. מסביב ממוקמים השולחנות, בהמשך אקווריום - כמו בכל מסעדה יפנית המגישה סושי וסשימי שמכבדת את עצמה.

אנחנו מזמינים צ'נקו נאבה, ברוח הסומו. צ'אנקו - מעין תערובת. נאבה - סיר. הסוג זה של נאבה מכיל כמעט הכל: עוף, דגים, פירות-ים וירקות, כאשר הכל מתבשל בעליזות מעל להבה על-ידי הסועדים.

אינאגאקי סאן מספר שהסומו אוכלים בדיוק צ'נקו נאבה כזה פעמיים ביום, ואם זה טוב לסומו זה בטח טוב גם לנו.

בתוך הסיר שמגיע לשולחן אנחנו מוצאים תערובת של חתיכות בשר, עוף, דגים, שרימפסים, ירקות שונים ומשונים ומים. הסיר מונח על כיריים קטנות; ממש כמו בלון הגז הגדול עם הלהבה שאנחנו לוקחים לפיקניקים. את המים מחליפים לעיתים בחלב סויה, או מוסיפים משחת מיסו שמשפרת את התוצאה הסופית פלאים.

מלצרית חביבה מדליקה את הלהבה

ועכשיו נותר רק לחכות שהכל ירתח ויתבשל מעט - ואז אפשר לאכול.

לי זה דווקא נראה די דיאטתי, הצ'אנקו נאבה הזה. איך לעזאזל הם כל כך משמינים ממנו? כנראה זו שאלה של כמות וגם הרבה אורז, או אטריות שהם מוסיפים.

ליד הסיר המלא כל טוב, מוגש גם אורז שיצטרף לשאריות המרק של הנאבה. ביצה טרופה מגיעה גם היא לתוך הסיר. אנחנו מקנחים באוג'יה - כך נקרא האורז המעורבב בתוך סיר הנאבה. הנאבה טעים מאוד ומתאים למזג האויר החורפי-אנחנו בעיצומו של טורניר החורף.

אינאגאקי סאן מזמין לנו עוד מנות שונות ומשונות של סשימי למיניהם, וגם סשימי של פוגו - הדג המפורסם והרעיל. הוא ממשיך בדגים שלמים מבושלים ברוטב ולא נרגע עד שאנחנו נשבעים לו שאנחנו מתפוצצים. היפנים הם מארחים מושלמים. הדאגה שלהם לזולת מרגשת: הם באמת ובתמים מתאמצים שאתה תהנה, זה בולט בעולם העסקים וגם בקשרים האישיים.

מאינאגאקי סאן אנחנו נפרדים תוך כדי השתחוויות עמוקות וקריאות אויאסומינאסאי (לילה טוב) ודומו אריגאטו גוזאימאסו (תודה רבה - בדרגה הכי גבוהה). ביפן יש היררכיה לדרגות התודה: דומו, אריגאטו, דומו אריגאטו, אריגאטו גוזאימאסו,

דומו אריגאטו גוזאיימאסו. גם לקידות יש סדר: ככל שהקידה עמוקה יותר כך הכוונה גדולה יותר. בחנות, או מסעדה אפשר להסתפק בניד ראש לעבר אחד העובדים, אבל לחבר, שותף עסקי או מארח במקרה הזה - יש צורך בקידה עמוקה ככל האפשר ורצוי לפצוח בסדרה של כמה ברצף.

מסעדות צ'אנקו נאבה מומלצות

"Yoshiba"

2-14-5 Yokozuna, Sumida-ku, Tokyo

טל: 03-3623-4480

"Sumo Jaya Terao"

2-11-2 Ishihara

Sumida-ku, Tokyo

טל: 03-3626-7541

צ'אנקו נאבה: המתכון

כדאי להצטייד בגזייה בנוסח פיקניקים ולהניח עליה סיר, או פשוט במכשיר פונדו עם להבה חזקה.

חומרים:

1/2 ק"ג כנפי עוף

300 גרם בשר חזיר, חתוך לקוביות בגודל 3X3 ס"מ

4 סטייקים של סלמון, חתוכים לקוביות בגודל 3X3 ס"מ

8 קוקי סן-ז'ק, חצויות

1/2 כרוב סיני או רגיל, חתוך גס

1 כרישה, פרוסה

1/2 1 כוסות נבטים

150 גרם פטריות שיטאקה

300 גרם טופו מסוג כותון, חתוך לקוביות

2 משטחים חתוכים של אצות קונבו

חופן דאשי (אבקת מרק מדג בוניטו מיובש)

2 כפות רוטב סויה יפני

2 כפות מירין (יין אורז מתקתק)

8 כוסות מים

הכנה:

שמים את כל החומרים בסיר, מניחים על להבה גבוהה ומביאים לרתיחה. מנמיכים הלהבה ומבשלים עוד עשר דקות, או עד שהעוף מוכן. טועמים ומתקנים תיבול. מוזגים לקעריות קטנות ומגישים. אפשר להכין כמות גדולה ולבשל בכמה פעמים, ואפשר גם לגוון ולבשל עם חלב סויה במקום מים.

אוג'יה (האורש שליד)

חומרים:

4 כוסות אורז לבן דביק, מבושל

2 ביצים, טרופות

הכנה:

1. משאירים מעט מנוזלי הנאבה בסיר (בערך 1/2 1 כוסות) וממשיכים לבשל. מוסיפים את האורז פנימה ובוחשים במשך כמה דקות, או עד שהנוזלים נספגים. מוסיפים את הביצים ובוחשים עד שהביצים מתבשלות. מגישים מיד.

תודה לגדעון אלישר על הסיוע באיסוף החומר על הסומו, איטאדאקימאס!