בונבוניירה יפנית: אובנטו

 "אוף, עוד פעם אני נוסע ליפן" התלונן הבלגי שלי כשעוד גרנו בישראל,  "אף אחד לא מדבר שם אנגלית, בסמינר האחרון שהשתתפתי בו היתה אמבטיה משותפת לכל יושבי המלון, והאוכל, פשוט זוועה, עם ה'לנץ' בוקס' האיומות שלהם".

מאז אותה תקופה חשוכה, בה הוא הכיר את יפן כתייר בלבד עברו כבר שלוש שנים, והיום לא יצליחו להזיז אותו מכאן אפילו עם דחפור. כיום הוא מחפש בהתלהבות רק מלונות 'עם אמבטיה משותפת' - אונסן. הוא גם למד להכיר את המטבח היפני על בוריו מעבר לקופסאות האוכל שנקנו עבורו מן הסתם ב"קונביניינט סטור" והיוו דוגמאות מאוד לא מוצלחת של המעדנים היפניים.

"אובנטו-לנצ"'

אובנטו, בתרגום חופשי היא "לאנצ' בוקס" - קופסת אוכל שניתן לקחת לכל מקום. היפנים יכינו אותה בבית, או יקנו ב"קונביניינט סטור" (דוגמת "סבן-אילבן") אז היא תהיה עשוייה פלסטיק פשוט, או בחנויות מתמחות המציעות אוכל משובח. ישנן גם מסעדות אובנטו המגישות אוכל משובח במיוחד בתוך קופסאות עץ מהודרות בעלות מגירות רבות. שמן של הקופסאות האלו הוא שוקאדו אובנטו.

בקיצור-האובנטו מהווה תחליף לסנדוויץ' המערבי, היא שימושית, מכילה את כל אבות המזון, ונוחה לנשיאה. האובנטו תכיל תמיד ארוחה שלמה ומגוונת: סושי, טון קאצו (שניצל מחזיר) שו מאי (מין דים סאן יפני), אורז דביק וחמוצים יפניים, ואפילו אוכל מערבי כמו המבורגר, או ספגטי. בכל מקרה זה תמיד יהיה טעים אסתטי ומשביע (אם אתה בעל ממדים של יפני ממוצע).

קצת היסטוריה

האובנטו היא חלק מהמסורת היפנית מהמאה ה-8 לספירה. בתחילה היתה זו קופסה עשוייה מבמבוק, בהמשך מעץ, וכיום מפלסטיק. במאה ה-16 יפן היתה שרוייה במלחמה והאובנטו שמשה לשאת את מנות הקרב של החיילים. כך הגיעה הקופסה הקטנה גם לטקס התה היפני. עם השנים היא שינתה צורה והפכה יותר ויותר אלגנטית כשהיא לובשת צורה של קופסת לק מעוטרת בציורים יפניים. מאחורי הקלעים של תיאטרון הקבוקי, או הבונרקו סעדו השחקנים את ליבם באמצעות הקופסה השימושית.

ארוחת עשר מעוצבת

במדינה בה האובנטו מלווה את היפני לעבודה, לפיקניק, לרכבת המהירה ולטיול לצפייה בפריחת הדובדבן , יש שם מיוחד לכל סוג של קופסה, הנה שתי דוגמאות: האנאמי אובנטו - לתקופת הפריחה ובראשה הסאקורה (פריחת הדובדבן). האקי-בן - לקופסה המשמשת לנסיעות ברכבת, אקי - תחנת רכבת. 

העיצוב והמראה החיצוני של האובנטו מאוד חשובים: האוכל צריך להיות קטן (בגודל של נגיסה) ומופרד לסוגיו השונים. לצבעי הקופסה ולצורתה יש משמעות. הקישוטים לעולם יהיו טבעיים, או דמוי טבעיים - בדוגמת פרחים, או עלי מייפל. גם פרטי האוכל יעוצבו לצורות "טבעיות" של פרחים או חיות.

כאשר מדובר באובנטו לילד, מתגלות האמהות היפניות כפולניות מן השורה הראשונה. חוקי העיצוב והאסתטיקה הופכים להיות אף חשובים יותר כאשר מדובר ביורש העצר. הילדים היפנים הם הצרכנים הראשיים של הקופסאות הטעימות, כבר מגיל הגן, ולכבודם נוצרו עיצובים מיוחדים. אם יפנית שרוצה להשקיע במחמל נפשה תבלה במטבח אפילו שלושת רבעי שעה כדי להרכיב לו ארוחה ססגונית במיוחד.

האוכל באובנטו-ילדים מותאם לאכילה במקלות קטנים במיוחד (ורודים עבור הבנות). בשביל היפנים האובנטו מסמל את הקשר בין האם לילד וגם בין הבית לעולם החיצון. האובנטו הוא כרטיס הביקור של הילד במפגש עם חבריו ולכן חשוב להשקיע במיוחד - כדי שהוא לא ייבדל חלילה לרעה ויפתח תסביכים מיותרים.

האחידות של הכנת האובנטו מכניסה את הילד למשטר ולמשמעת היפניים המוקפדים כל כך. וכך פורחת לה תעשיית אובנטו-ילדים  שכוללת מאות מגזינים מתמחים וישיבות וועדי ההורים בבתי-ספר, המעלים על נס את חשיבות הקופסה ודרכים אופטימליות להכנתה.

אם, חלילה, הילד לא גומר לאכול את תכולת הקופסה המיתולוגית, האשמה כמובן תיפול על אם היפנית שלא השכילה לעצב אותה כראוי. היא, מצידה, תשנס מותניים ותשפר את ידיעותיה בנושא הכל כך רגיש. האמהות היפניות יפליאו בחיתוך פריטי האוכל  ועיצובן לחיות שונות ומשונות האהובות כל כך על ידי הזאטוטים.

כיום, אני מבינה איזה רושם ראשוני קלוקל הותרתי על הגננות היפניות של ילדי כשהגיעו לגן בפעם הראשונה עם ארוחת צהריים בדמות סנדביצ'ים ישראליים בלתי מעוצבים בעליל וארוזים, רחמנא לצלן, בשקית מהוהה. הדמות שהצטיירה בעיני המוסד החינוכי היתה מן הסתם של אמא אכזרית המזניחה את ילדיה.

כשגיליתי את הטעות הנוראה מיהרתי ליישר קו ולהתחיל להכין קופסאות בנוסח המקובל בטוקיו. יום אחד, כשהגעתי, לגן במקרה בשעות הצהריים נדהמתי לראות עשרים זאטוטים בינלאומיים יושבים ואוכלים במקלות. הקפתי את השולחן בהשתאות. המדגם המייצג לא היה מבייש שום תערוכת אוכל בינלאומית. עברתי ליד קופסאות עם סושי ואוניגירי (משולש אורז עם מילויים שונים) קופסאות עם דים סם ואטריות לזאטוטים הסיניים, ונעצרתי בחיוך ליד קופסה עם שניצל ופתיתים (תנחשו למי היא היתה שייכת? כך בזכות האובנטו התוודעתי למשפחות ישראליות נוספות בגן). קופסה אחרת הכילה כוכבי ים ושאר יצורים. בתור חובבת אוכל מושבעת הקפתי פעמיים את השולחן והייתי ממשיכה בעוד הקפות אלמלא מבטיה המשתאים של הגננת שגרמו לי להפסיק מיד עם ההתנהגות המוזרה.

מאז הפך האובנטו לדייר קבע בביתנו, ובמיוחד במכוניתנו - בפקקים האינסופיים על הדרך המהירה. אגב, האכלת זאטוטים עם מקלות מתגלה כאפקטיבית במיוחד: האחיזה של המקלות בפיסת האוכל היא איתנה, בניגוד למזלג או כף - הוא לעולם לא יישמט למטה. אנחנו קונים אובנטו לפני העלייה לשינקאנסן (הרכבת הסופר-מהירה), לפני שיוצאים לפיקניק וגם בהפסקה בתיאטרון, או בטורניר הסומו.

מסעדת שוקדו אובנטו מומלצת:

Hachinoki" : Kamakura-shi yamanouchi 7"

טל:  0467 22 8719

פיקניק בנוסח האובנטו

בארץ הקודש קשה להשיג קופסה מתאימה לאובנטו, אבל באמצעים די פשוטים אתם יכולים לארגן לכם פיקניק יפני. בכלי איחסון בעל דפנות נמוכות יש לסדר את הפריטים הבאים:

קומבינצית סושי אהובה

ערימה קטנה של ג'ינג'ר כבוש

ריבוע של אורז דביק מתובל בפוריקאקה (תוסף לאורז) או בשומשום שחור

נתחי עוף צלוי ונתחי דג סלמון צלוי (ראה מתכון)

אפשר לקשט את האובנטו עם דשא סינתטי (ניתן לרכוש במכולת הסינית) לא לשכוח להצטייד בצ'ופ סטיקס, בסאקה או בבירה יפנית (ספורו, או אסהי) ובשמיכה לפרוש על הדשא. 

עוף  (או סלמון) צלוי

חומרים:

1/2 ק"ג שוקי עוף, או פילה סלמון

למרינדה:

4 כפות רוטב סויה יפני

1/2 כוס מירין - יין אורז מתוק

1/2 כוס סאקה - יין אורז

3 שיני שום, כתושות

ג'ינג'ר מגורר לפי הטעם

הכנה:

משרים את העוף, או הבלמון במרינדה במשך שעה לפחות, מעבירים לתבנית וצולים בתנור בחום בינוני-גבוה. עוף יזדקק לשעה צליה, וסלמון לחצי שעה.

איטאדאקימאס!