קאפאבאשי: רובע הקניות

מחזיק המפתחות, בצורת נתח סושי, שקניתי בשדה התעופה בביקור הראשון שלי בטוקיו, זכה להצלחה מסחררת בקרב עדת מעריצות הסושי בתל אביב. בביקורים הבאים חיפשתי "נתחים" כאלה, אבל לא הצלחתי למצוא להם זכר. בצר לי, שאלתי רוכלים במקדש אסקוסה, איפה ניתן להשיג את מחזיק המפתחות הנחשק. התשובה היתה חד משמעית: קאפאבאשי!

מדובר ב"מכה" של חובבי הבישול והמסעדנים. רובע שלם המשתרע משני צידיו של רחוב ארוך ארוך וכל כולו ציוד לאוכל, בישול ומסעדות, או אם תרצו: השוק הסיטונאי של המסעדנים. תוכלו למצוא הכל: מכלי אוכל ואביזרי בישול ועד כסאות למסעדה, המנורות האדומות המפורסמות התלויות בכניסה למסעדות היפניות, וגם מנות וארוחות דמה מפלסטיק המיועדות לחלון הראווה, מחבתות וסירים, סכינים, פטנטים למיניהם מכונות ומכשירים חשמליים קטנים וגדולים ידניים ומכניים: פשוט הכל. והכל - במחירים שווים לכל נפש.

לקניות יצאנו

שיירה של בנות ישראל כשרות, מצויידות ברשימה שנתנה לנו המורה לבישל, הולכות ברחוב האינסופי, מנסות לקנות אביזרים חיונים לבישול יפני, אבל מתפתות לא פעם לצלחות קרימקה מפתות, כלי הגשה מעניינים ושאר הפתעות שאפר למצוא בדיסנילנד של חובבי הבישול. הנה רשימה של מה שהיינו צריכות (וגם מה שלא):

סכין: סכין יפנית משובחת צריכה להיות כל כך חדה שתגרום לחיתוך גזר או דלעת (הדלעת היפנית קשה במיוחד) להרגיש כמו חיתוך בננה. זו הוצאה לא קטנה , אבל אם רוצים לחתוך כמו שצריך חייבים להשקיע. תמורת תוספת של כמה יינים, המוכרים יחרתו את שמכם ביפנית על גבי הסכין.

שושנות אידוי: מין רשת מתכת לאידוי ירקות דגים ועוד. היפנים אוהבים לאדות חצילים קטנים המצויים פה בשפע וגם דלעת, לטובת סלטים מבושלים שונים. לעיתים הם יקצרו תהליכים ויאדו בקלילות במיקרוגל, אבל המהדרין ישתמשו כאמור בשושנת האידוי.

תבניות מתכת לחיתוך ירקות: כל סלט ירקות יפני שמכבד את עצמו ניתן לשדרוג בעזרת ירקות חתוכים בצורת הפרחים הכל כך אהובים על היפנים: הסאקורה (פריחת הדובדבן) והאומה (פריחת השזיף).

מוצרי חשמל: אני חובקת מכשיר גז שולחני לטובת בישול שאבו שאבו (הפונדו היפני) ונאבה (תבשיל קדרה). דלית אוחזת במכשיר טפאניאקי (מין מולטי שף) חדש וענת בחרה במתקן ביתי להכנת שיפודי יאקיטורי (שיפודי עוף).

קדרת עץ: קערה ענקית להכנת צ'יראשי סושי (מין סלט סושי ענק שמאוד חביב על היפנים). הקדרה מזכירה מעט את כלי העץ שבארץ הקודש נוהגים לאכלס בהם סלט חסה גדול.

עלי ומכתש:  בגרסה יפנית, לטובת טחינת שומשום. את השומשום לא כדאי גרגרי לטחון במעבד מזון ולכן היפנים משתמשים בשיטה הנהוגה עוד מימי קדם. כשהם אוכלים טון קאצו (שניצל מחזיר) במסעדה הם יקבלו לרוב עלי ומכתש מיניאטוריים ויטחנו בסבלנות את השומשום בשביל הרוטב המלווה את ה'שניצל' בזמן החולף עד שהמנה תגיע.

פומפיות: אחת עם כלי אחסון  - להפקת מיץ ג'ינג'ר, המשמש לרטבים שונים (מגררים את הג'ינג'ר והמיץ יקר הערך ניגר לתוך כלי האחסון). הפומפיה השניה מיועדת לחיתוך ג'וליאן: היפנים אוהבים את הסלטים שלהם כאשר הירקות חתוכים לקיסמים דקיקים כגפרורים, ואם אתם רוצים לקצר תהליכים ולא לעבוד קשה מדי, המכשיר הנ"ל יעשה עבורכם את העבודה.

את האירוע חותמת רכישה אחרונה בהחלט של מחזיקי המפתחות בצורת מאקי סושי, טאמאקי סושי וטמפורה. בחנות המוכרת אותם ניתן למצוא את כל מעדני המטבח היפני... עשויים מפלסטיק, וזאת לטובת חלונות הראווה של המסעדות. החיקוי מרשים ומאוד דומה למציאות, מה שעוד יותר מגביר את הרעב שלנו, כי זה אמנם אזור של ציוד בישול, אבל אוכל אמיתי - אין כאן.

למרות הקידמה הטכנולוגית, בתי עסק רבים בארץ השמש העולה לא מכבדים כרטיסי אשראי, ולכן חייבים להסתובב עם סטיפה מכובדת של יינים. בניגוד למזרח התיכון, עמידה על המקח היא לא שיטה כל כך אפקטיבית כאן, וכך הגענו - עם ארנק מרוקן, סלים מלאים ובטן מקרקרת - אל תחנת הרכבת בדרך לתרגל את מה שלמדנו בקורס:

סונומונו (סלט דאיקון)

חומרים:

דאיקון אחד (הצנון יפני הוא ענק במימדיו, אפשר להחליף בשני צנונים גדולים מאוד, או שלושה בינוניים)

כפית מלח

לרוטב:

5 כפות חומץ אורז

2 כפות סוכר

2 כפות סאקה (יין אורז)

לקישוט:

3 שיני שום, חתוכות לרוחבן דק מאוד ומטוגנות בשמן עמוק עד לפריכות

גזירים דקיקים של קליפת ליים, או לימון (ביפן משתמשים ביוזו - זן קצת שונה של לימון וגם מוסיפים מעט שילאסה - דגיגים קטנטנים - אם לא משיגים, אפשר לוותר)

הכנה:

1. מקלפים את הצנונים וחותכים לג'וליאן (קיסמים דקיקים כגפרורים)  ממליחים וממתינים 10 דקות. שוטפים היטב מהמלח.

2. מערבבים את חומרי הרוטב, יוצקים על הצנון הקצוץ וממתינים 15 דקות. מקשטים ומגישים.

סלט מבושל מדלעת מאודה

חומרים:

600 גרם דלעת קלופה וחתוכה לקוביות

לרוטב: 

3 כפות מירין (יין אורז מתקתק)

2 כפות רוטב סויה יפני

1 כף סוכר

הכנה:

1. מאדים את הדלעת בעזרת שושנת אידוי: מרתיחים מים בסיר גדול, מניחים את שושנת האידוי בסיר, מכניסים את הדלעת, מכסים ומאדים עד שהדלעת רכה (כ-20 דקות). מצננים מעט.

2. מערבבים את חומרי הרוטב ויוצקים מעל הדלעת, מערבבים בעדינות על מנת שהדלעת לא תתפרק, מעבירים לכלי הגשה.

איטאדאקימאס!