ביכור חוזר: שנה למדור סופרי הביכורים

בשבועות אשתקד השקנו את מדור ספרי הביכורים והצגנו לכם את הקולות החדשים בספרות העברית. אחרי שנה יצאנו לבדוק איך מרגישים הסופרים: כיצד קיבלו את חוויית החשיפה, ומה דעתם על הביקורות ועל מצבה של הספרות הישראלית?

בחג השבועות אשתקד השקנו את מדור ספרי הביכורים, בו הצגנו בפניכם סופרים חדשים ומבטיחים, שפרסמו את ספרם הראשון. במדור זה אנו מבקשים לחשוף קולות מעניינים אשר פותחים צוהר למגוון רחב של סגנונות כתיבה, מבעים ועלילות. לכבוד חגיגות יום הולדת שנה למדור, חזרנו אל המרואיינים הראשונים וביקשנו לדעת מה דעתם על מצב הספרות הישראלית מאז פרסמו את הספר, אלו תגובות קיבלו ומה הם מתכננים לנו בהמשך.

 

ספרה של מעין בן הגיא, "ים יבשה", ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.  לאחרונה התברר שמו"ל צרפתי הביע עניין בתרגום הספר לצרפתית, אך זוהי אינה התגובה המשמחת ביותר שקיבלה בן הגיא. "התגובה הגיעה מחברה, שתחילה התנצלה שאינה זוללת רומנים והזהירה שייקח לה הרבה זמן לקרוא את הספר. כעבור יום או יומיים היא התקשרה ואמרה שהספר חודר כל כך עמוק שהיא חייבת להאט את הקריאה, ללגום ממנו בכמויות מדודות. כשדברנו אחרי שסיימה, הרגשתי שהוא פעל עליה באופן שאיני מצליחה להבין את עוצמתו. קינאתי בה".

 

 

רוני ידור כתבה רומן בדיוני הממוען לפסיכולוגית שיצאה לחופשה והניחה למספרת להתמודד עם חייה בעצמה. הספר מתחקה אחר החשיפה העצמית והנבירה בנפש, השכיחות כל כך בימינו. לכן, אולי אין זה מפתיע שהתגובה המפתיעה ביותר שקיבלה ידור היתה מקיבוצניקית בת שמונים. "היא הודיעה לי חד משמעית שלא אהבה את הגיבורה ולא התחברה אליה בכלל", מסבירה ידור. "'מה היא סובלת כל כך? ומה יש לדור שלנו שמתעסק בטיפולים פסיכולוגיים ואובססיות?', תמהה. אצלם התעסקו בדברים החשובים באמת".

 

באשר לפרויקטים עתידיים, ידור מציינת באירוניה מסוימת: "לקחתי לתשומת ליבי את ההערה שלמעלה והחלטתי להתעסק בדברים החשובים באמת. אני כותבת סדרה בת חמישים פרקים ל'הוט', על סטודנטים מבריקים לרפואה שמסתבכים ברצח".

 

 

מי שמציג מנעד רחב של אפשרויות בנוגע לעיסוק בכתיבה הוא יצהר ורדי, שספרו "את כל הדברים" ראה אור בהוצאת זמורה-ביתן. ספרו של ורדי זכה להתעניינות רבה מצד הביקורת, בעיקר בשל גישתו המקורית לתיאור התפוררותו של הקיבוץ. התעניינות היא בעלת שני פנים, לטענתו. "הופתעתי מהמתקפה של אברהם בלבן ('כאוהב ספרות אני מעדיף תמיד סיפור קצר גרוע על פני רומן גרוע'), כמו גם ממילים חמות כמו אלה של סיגל בן-יאיר ('זה כאילו ראיתי עוד ועוד השתקפויות שלי בכל עמוד') ושל חיה גוטמן מהוצאת כנרת-זב"מ ('קראתי את ספרך והוא כמו פטיש בראש. אני מקווה שלא יפחיד את הקליינטים בצומת וסטימצקי').

  

מבעד לשתיקה

התגובה המשמעותית ביותר עבור הילה ארזי-חטאב, שספרה "אמילם" ראה אור בהוצאת אחוזת בית היתה רגשית פי כמה. "יואל, אחת מן הדמויות בספר, עובר בנעוריו מהמושב העדתי, הקטן, הדתי, הדרומי לפנימייה מיוחסת", היא מסבירה. "תמיד חשבתי שדרכו אני מכירה יותר את אבא שלי. איכשהו, הגם שזה קטע מומצא ברובו, הרגשתי שסיפור המעבר היה שקר אמיתי מאוד ונשבר לי הלב על קשיי ההתמזגות והניסיון להתאים; להשיל את העור שלך או למרק אותו באקונומיקה כדי להתקבל. אבא שלי שתק כשקרא את הקטע הזה, ומבעד לשתיקה הזו נראה לי פתאום שגם עבורו הוא היה אמיתי".

 

מהו הפרויקט הבא שלך בתחום הכתיבה?

 

"אני ממששת את הדופק לכמה דמויות וכמה עלילות, מקווה שמכולן זו שתתמסר לי היא דווקא יהודית. רעייתו של סופר סת"ם שדרכה - כך אני מקווה- אוכל ללמוד יותר על היחס שבין הכרת תודה, אהבה ותיעוב שביניהם. אני עוסקת גם בתיסרוט של 'אמילם', שוברת את הראש על המעברים בין מילים כתובות ומילים שמתעתדות להצטלם". ארזי-חטאב, מוסיפה כי בעקבות שאלה של עורך מדור תרבות שהתייחס לכתיבתה כתחביב, למדה על מצב הספרות בארץ "שיש בו יותר שיקולי עסקנות ופחות שיקולי עריכה, והדבר מקשה מאוד לאפשר כתיבה ברמה שמעבר לתחביב".

 

חנה רוזנטל, שספרה "להרגיז מישהו חסר משמעות" ראה אור בהוצאת אבן חושן, סבורה ש"מצבה של הכתיבה בעברית מעולה. עובדה - ספר רודף ספר והמדפים גולשים אל מעבר לחנויות. פעם נמשך 'שבוע הספר' שבוע וחיכינו לו כל השנה. עכשיו 'שבוע' משמעו 'שנה' ו'הספר' - ארבעה במאה. מבורכים המתקבלים למבצע".

 

אחת התגובות המרתקות לספרה התקבלה בסדרת מפגשים עם קבוצת סטודנטים ל'עיצוב תקשורת חזותית' בלימודי חוץ ויצ"ו חיפה. "הם עיצבו תערוכת כרזות יפהפיות, מקוריות ומפתיעות על פי חלק מהספורים בספרי", מספרת רוזנטל. רוזנטל. "הפרשנויות שלהם לסיפורים וביטוין ביצירות בתחום אמנותי אחר, היו בשבילי תהליך חשיפה לא תמיד קל אבל מאוד מרגש".

 

 

גם מיטל שרון, שספרה "שתיים" ראה אור בהוצאת חרגול, עובדת כעת על הספר הבא, אשר "ככל הידוע לי כרגע יככבו בו אופה מובטלת, אלמנה, קפטן של ספינה והאינטרנט". "שתיים" מגולל את סיפור אהבתן של שתי נשים צעירות שנפרש בין שתי ערים, תל-אביב וברלין. ובכל זאת, התגובה המפתיעה ביותר שקיבלה יצרה קישור תמוה דווקא לתרבות האמריקנית. "קוראת אחת השוותה את הספר שלי ל-'לאכול להתפלל לאהוב' מאת אליזבת גילברט ואמרה ש'שתיים' יותר קריא ופחות מנג'ס. יחסית לספר על לסביות ישראליות, זה הישג מאוד מכובד לדעתי".

 

מה למדת על מצב הספרות בארץ?

 

"הדבר הכי עצוב שלמדתי לא היה זה שהשכר שסופרים מרוויחים הוא בדיחה פתטית. את זה כבר ידעתי. אלא שאין שום מקום לשיח אמיתי על ספרות, שבו יושבים מבקרים וסופרים וחובבים, ממליכים מלכים ומשפילים גאים. וספרות, בלי לדבר על עצמה, לא באמת יכולה לחיות".

 

אמירה חזקה לא פחות מציינת סיגל מושכל, שספרה "מרגלות בחיים של עצמנו" ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד. "הספרות הישראלית מגוונת, רבת קולות, מאתגרת, מסקרנת", היא מסבירה. "אבל כמו אחרים, גם אני חרדה לקיומה וליכולת של הוצאות הספרים להמשיך ולתת ביטוי לשפע הזה, ולאיכות, במצב השוק הנוכחי. הרשתות הגדולות מוזילות את הספרים, תרתי משמע. כבר חשבתי כך הרבה לפני שיצא הספר שלי, אבל עכשיו אני גם יודעת".

 

 

קובץ הסיפורים של מושכל מרכיב פסיפס של דמויות, התנהגויות ומצבים חריגים. היא מספרת כי אחת התגובות המפתיעות שקיבלה היתה מקוראת שהחלה בקריאת הסיפור "ציפור סגולה" ביום בו התגייס בנה. "זה סיפור על אישה שמתגלה אצלה סרטן והיא מתכוננת לקפוץ אל מותה," מספרת מושכל. "נשים אחרות שקראו כעסו עליה, ועלי, כי איך היא מרשה לעצמה לא להילחם, ומה עם ילדיה שיישארו אחריה", ואילו הקוראת הודתה לה בהתרגשות: "דווקא ביום הזה, שמציף אמהות בתחושת חוסר אונים. היא אמרה שהסיפור נתן לה כוח בגלל עוצמת הבחירה".

 

הספרות אינה חופשית

יהודה איגוס, שספרו "מדרש לילית" פורסם בהוצאת זמורה ביתן, מספר שבהתחלה הופתע מכל מילה רעה שמישהו כתב על הספר. "הייתי משוכנע שהוא מושלם - אם הייתי חושב אחרת לא הייתי מעז לשלוח את כתב היד להוצאה. עכשיו אני משתדל למצוא טוב במילים הרעות. במקרה הטוב זה מצליח והכתיבה שלי משתפרת, במקרה הרע אני נכשל ופשוט חושב שהמבקר לא קרא את הספר, לא הבין אותו או שהוא סתם רשע וטיפש".

 

"מדרש לילית" ממזג בין מיתולוגיה יהודית וכנענית, בהשראת ספרי הפנטזיה האהובים עליו מאוד. גם הפרויקט הבא שלו הוא ספר פנטזיה, אך הפעם כזה "שמבוסס על הפרוטוקולים של זקני ציון: היסטוריה אלטרנטיבית שבה אני הולך למנוע את פריצתה של מלחמת העולם הראשונה". לטענתו, מאז פרסום ספרו לא למד דבר שלא ידע קודם לכן. "הספרות איננה מתקיימת בחלל ריק אלא בתוך המציאות החברתית, הכלכלית והפוליטית שבה אנחנו חיים", הוא מבאר. "כל עוד יש אנשים שאינם חופשיים גם הספרות איננה חופשית וכל עוד יש אנשים שאין להם זכויות אז לסופרים לא מגיעות זכויות יתר".

 

 

מי שדווקא למדה לא מעט על מצב הספרות הישראלית היא רונה אלקולומברי-דז'ובס, שספרה "פורטון" ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, אותה היא משבחת בשמחה. "מאוד חשוב באיזה הוצאה לאור אתה מפרסם. אני התברכתי בהוצאה שמחבקת בחום את יוצריה. אך גם למדתי שבכדי ליצור 'באז' לספר, סופר ממש צריך להתפלל שיקרה לו משהו קשה, מזעזע ופרובוקטיבי בכדי שיתעניינו בו".

 

פורטון הוא שמה של הגיבורה, נערה בת שש-עשרה, בת העדה הקראית בקהיר של אמצע המאה ה-19. מפגש מקרי בשוק ביום חורף עם יצר גפרורים יהודי, נשוי ומבוגר ממנה, מצית ביניהם אהבה וכאב. גם הפרויקט הבא שלה ממשיך את מטרתה לחבר בין הקטבים, כדבריה. "לספר סיפורי שוק אך להעביר את הסיפור בשפה קצת מהודקת, ארכאית ועם הרבה הומור. עכשיו אני בשלב איסוף החומר שהוא מאד משמח. אני נוברת בספרים ישנים ומהלכת בשווקים, חוברת לסוחרים ושומעת סיפורי אהבה יפיפיים".

 

מה התגובה המפתיעה ביותר שקיבלת?

 

"נתתי את הספר שלי לאישה, שפית במקצועה, במחווה של אהבה לתבשיליה. וכשפגשתי אותה שוב, היא נפלה לזרועותיי בחיבוק אמיץ ואחריו בכי גדול. הלב נבהל ואחרי שנרגענו והדמעות יבשו, היא אמרה לי שהספר קילף בסכין דקה צלקות ישנות. גם סיפרה שגמעה אותו ביום אחד ושרוב הזמן הייתה רעבה מן התיאורים ורצה למקרר".

 

מעין רוגל, שספרה "היינו יכולות לנסוע" ראה אור בהוצאת כרמל, מספרת שלאחר פרסום ספרה, למדה "שדרושה נחישות גדולה, סבלנות גדולה עוד יותר, ואנשי מקצוע טובים מסביב לספר כדי שהוא יצליח להגיע לקוראים שלו". ספרה של רוגל מתאר זוגיות של שתי נשים, שאחת מהן מתגלה כחולה בסרטן. הסופרת ערכה שני מפגשים על הספר במרכזי התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן בתל-אביב ובירושלים, ולדבריה, "אלה היו מפגשים מורכבים ומרתקים. הגעתי אליהם בהרבה חשש, אחרי הכול הספר מעלה שאלות מורכבות בנוגע להתמודדות עם מחלה - גם מהצד של החולה וגם מהצד של בן או בת הזוג. בסוף אחד המפגשים ניגשה אלי אישה מבוגרת, חולה, שאמרה לי בשקט שהיא חושבת שאם היתה עוברת את המחלה עם בת זוג ולא עם בן זוג, אולי זה היה פשוט יותר".

 

 

"זה קורה מהר" הוא שם ספרו של ערן שגיא, שראה אור בהוצאת זמורה-ביתן.

הספר מגולל את קורותיהם של שני שמיניסטים אשר מתחת למעטה של תסיסה ושחרור, נחשפת המציאות המדכאת והקשה של חייהם. שגיא מספר שהופתע לקבל לילה אחד שיחת טלפון מגבר מבוגר. "הוא אמר: 'הצלחת לכתוב את סצנת המשגל החמישית בטיבה בהיסטוריה של הספרות העברית', וניתק עוד לפני שהספקתי לשאול מהן ארבע הראשונות או לאיזו סצנה הוא מתכוון בדיוק".

 

בימים אלו נמצא שגיא בשלבים מתקדמים של כתיבת רומן ובינתיים העלה לרשת נובלה בשם "חלב". הוא מוסיף כי לאחר פרסום הספר "הכרתי עשרות אנשים שמבחינתם הספרות הישראלית היא אחד הדברים החשובים ביותר בעולם, ואלה יצרו בי את הרושם כי למרות אינספור מאבקים שמתרחשים בה ועל גביה, הרי בבסיסה של הספרות הזו יש סולידריות עקרונית, קהילתית, שמשותפת לחגים סביבה - עורכים, מוכרים, סוכנים, קוראים, כותבים, מבקרים, לקטורים ומעצבים".