שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הבאנו ביכורים: הספר הראשון שלי

    לכבוד שבועות, החלטנו להשיק מדור ספרי ביכורים חדש: שלושת הסופרים שלפניכם כתבו ספרים על טיפול פסיכולוגי, שירות צבאי מורכב ומערכת יחסים דחוסה בין אם לבתה. בואו להכיר את הסופרים של מחר: רוני ידור, עקיבא רגן ומעיין בן הגיא

    בין יבשות עם מעיין בן הגיא

    מעיין בן הגיא, בת ה-41, מעידה על עצמה שהיא "כבר גדולה". כעת, תוך כדי חופשת לידה אחרי שילדה בת שלישית, היא מוציאה את ספרה הראשון, "ים יבשה", בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בן הגיא היא עובדת סוציאלית במקצוע, ועבדה בלשכת הרווחה בבית שמש מול עולים באתיופיה.


    בן הגיא. "תמיד אהבתי להיות בתוך ספריות" (צילום: יעל אילן)

     

     

    אבל האהבה לספרות התחילה עוד הרבה לפני כן. במשך שנים עבדה בן הגיא בחנות "מופת" לספרים משומשים בירושלים, לצד חנויות ספרים נוספות. "התמחתי בלקנות ספרים משומשים ולהעריך אותם, אהבתי מאוד את השהייה עם ספרים ועם אנשים שאוהבים ספרים, שלרגע נמצאים תלושים מהחיים השוטפים, ומוצאים את עצמם בתוך סיפורים". 

     

    מדוע כתיבה?

     

    "עשיתי תואר ראשון בספרות השוואתית ותולדות האמנות. אבל עוד קודם, הכל מתחיל אצלי בספרים. מאז שאני קטנה אני אוהבת לקרוא ולהיות בתוך ספריות ובתוך כל העולמות המדומיינים. אבל לוקח זמן עד שאתה חושב שאתה ראוי להיות סופר. במשך הרבה זמן לא העזתי להגיד לעצמי שאני רוצה לכתוב. חשבתי שאהיה מבקרת ספרים. רק בגיל עשרים וחמש התחלתי לכתוב לעצמי בחשש למגירה. לקח לי הרבה מאוד זמן להעיז לרצות לפרסם ספר".

     

    על מה הספר שכתבת?

     

    "זוהי קומפוזיציה מצומצמת ודחוסה שעומדות בה שתי נשים, אחת מוצלחת ואחת מפסידנית, אמא ובת. לכאורה שתי נשים מנוגדים שיש להם שני קווי חיים מסלולי חיים מנוגדים. הספר לכל אורכו מנסה לערבב את הגוונים ולטשטש את הניגודיות ביניהן".

     

    איך בחרת את שם הספר?

     

    "ים ויבשה זה באמת הכל. זה כל העולם. ים ויבשה הוא גם הניגוד שנמצא בלב היחסים בספר שלי".

     

    מה המקום שאת חולמת לכתוב בו? 

     

    "בבית, אבל בשקט. בלי שאף אחד יפריע לי. אני לא צריכה לנסוע לשום מקום".

     

    מאיזה סופר היית שמחה לשמוע דעה על כתב היד שלך?

     

    "יש סופרת שאף אחד כמעט לא מכיר, ששמה אניטה ברוקנר. אני חושבת שהיא הייתה אוהבת את הספר. הייתי רוצה לתת את זה לסופר שאני מעריכה ושגם יאהב. אני בשלב כזה שאני צריכה גם פרגון".

     

    על איזה ספר ילדים גדלת?

     

    "יש המון, אבל סדרת הספרים של "אלה קארי - הילדה מלפלנד", מאוד אהובה עלי, כי אלו ספרים שאיכשהו קשורים לכתיבה שלי. רובם על נשים, זה דוקומנטרי, זה עוסק בחיים, בבית בחפצים. דברים שאחר כך גיליתי בכתיבה שלי".

     

    איזה ספר פרוזה השפיע עלייך במיוחד?

     

    "'כל אתמולינו' של נטליה גינצבורג. זוהי מופת של כתיבה".

     

    יש לך איחולים לספרות הישראלית?

     

    "שהאנשים העוסקים בתחום ימצאו את הדרך להפוך את השוק הזה לפחות אלים ולפחות מסחרי, וליותר תחום בעל ערך תרבותי. וגם - שיפסיקו לחבוט בדור הכותבים הנוכחי שכל הזמן אומרים כמה הוא לא מחדש שום דבר, ושהמאורעות הגדולים כבר נכנסו בדורות הקודמים. זאת תפיסה שמרנית".

     

    מסר קטן לקוראים:

     

    "לבוא לספר שלי בעדינות. זה ספר קאמרי".

     

    הסתקרנתם? רוצים לקרוא פרק מ"ים יבשה" של מעיין בן הגיא? היכנסו לכאן!

     

    עקיבא רגן עומד על גג הסופה

    עקיבא רגן, רק בן 25, כבר הספיק לעבוד במכינות לנוער, בבתי מדרש להתחדשות, ובסדנאות לזוגות שנמצאים בדרך לנישואין. בימים אלו הוא מנסה להקים מרכז שיעביר סדנאות לכתיבה יוצרת, ולכל מה שקשור לתקשורת בין-אישית. "אני מנסה להבין מי הוא קהל היעד שלי ובעיקר, להבין מהי הדרך הכי טובה בשבילי כמנחה".


    רגן. "הכתיבה באה אלי" (צילום: אלון סיגוי)

     

    מדוע כתיבה?

     

    "לא בדיוק בחרתי בזה, זה משהו שבחר אותי. הכתיבה באה אלי. בתור ילד הייתי כותב סיפורים על גמדים ועל אבירים. אמא שלי (הסופרת נעמי רגן) הייתה מתרגמת את הסיפורים. זה נתן לי תחושת חשיבות, שיש מישהו מקשיב למה שאני כותב. שהכתיבה היא דרך טובה להראות את עצמך".

     

    על מה הספר שכתבת?

     

    "'על גג הסופה', הוא סיפור על התבגרות ועל היכולת של האדם להבין שהחיים מתחוללים באזור צבעוני, ומאוד לא אסתטי לפעמים. הספר עוסק ביכולת לקבל את זה שהחיים הם דבר לא שלם".

     

    איך בחרת את שם הספר?

     

    "האמת שהעורכת שלי, עלמה כהן-ורדי, עזרה לי לבחור אותו. לי היו כיוונים שונים ומשונים, אבל היא העלתה את השם וקלעה. כי זה באמת זה סיפור על מישהו שבוחר להיות על גג של סופה - שהיא החיים".

     

    מהו המקום שאתה חולם לכתוב בו?

     

    "בחצר שלי ובמרפסת, מוקף בילדים קטנים".

     

    מאיזה סופר היית שמח לשמוע דעה על כתב היד שלך?

     

    "האמת שהייתי רוצה שכל אדם יקרא את הספר ויגיב עליו. כל קריאה היא מפגש".

     

    על איזה ספר ילדים גדלת?

     

    "על ספרי נרניה. אלו ספרים על ילדים, אבל יש שם הרבה יצרים שאינם מוסתרים מהקורא. כאילו שהספרים קיבלו את זה שלילדים יש עולם יצרי וחי. מאחורי האגדה על נרניה יש התרחשות מיתית. זה להכניס ילדים לעולם עמוק של טוב ורע מוחלט. מאוד הזדהתי עם זה".

     

    איזה ספר פרוזה השפיע עלייך במיוחד?

     

    "כל הספרים של יצחק בשביס-זינגר מאוד השפיעו עלי. הם נוגעים במקום הכי אוניברסלי מנקודת מבט יהודית - שזה דבר שאני מחובר אליו מאוד: היכולת לתקשר עם העולם הזה, עם החושך והאור שלו, בהשקפה יהודית. יש בכתיבה שלו משהו עדין, מינימליסטי ומדויק".

     

    יש לך איחולים לספרות הישראלית?

     

    "אני מאוד אוהב את הספרות שלנו. היא אותנטית, לא חנפנית ולא הוליוודית. הייתי מאחל לה שתאמין בעצמה ושתהיה ספרות שאוהבת אנשים ומקדמת את הטוב בעולם, כי לספרות יש לעיתים נטייה להעמיק רק בתוהו של העולם ובמקומות האבודים, וזה לא תמיד עוזר לתת מוצא ופתרון. אז בנוסף לזה שהיא טובה מאוד, שתצליח לתת אופק כלשהו".

     

    מסר לקוראים:

     

    "תודה על זה שהם יבחרו לפתוח את הספר שלי, לנסות לפגוש אותו, ואת הרוח של הדברים שהבאתי בו. אם הספר שלי יצליח לעזור בקצת במסע המטורף של החיים, זה ישמח אותי".

     

    הסתקרנתם? רוצים לקרוא פרק מ"על גג הסופה" של עקיבא רגן? היכנסו לכאן!

     

    רוני ידור יוצאת לחופשת מחלה

    רוני ידור, בת 32, היא תסריטאית לטלוויזיה. מי שכתבה את העונה השניה של "האלופה" להוט, ואת העונה החדש של "עניין של זמן" לרשת ובעבר היתה גם מתרגמת, מוציאה כעת את ספרה הראשון, "חופשת מחלה".


    ידור. "שהספרות הכתובה תחזיק מעמד"

     

    מדוע כתיבה?

     

    "נורא בא לי להגיד שהייתי מהילדות האלה, שכל הזמן כתבו אבל זה פשוט לא נכון. בתחילת שנות העשרים שלי הרגשתי שזה כלי ביטוי שבוער בי, אבל עד הספר הזה כתבתי בעצם רק לטלוויזיה מסחרית. וזה כיף לרגש ולהצחיק, אבל זאת כתיבה ממקום אחר. לא אישית. זה בעצם לא מספק את הצורך בלהגיד משהו. כתיבה זה כמו שן מתנדנדת וכואבת, שחייבים לנדנד אותה עוד".

     

    על מה הספר שלך?

     

    "אני חושבת שהספר שלי מתבונן ביחסים המוזרים שנוצרים בטיפול, שמצד אחד הם דבר מאוד משמעותי, ומצד שני זאת מערכת יחסים מוגבלת. הספר הוא על המתח הזה בין העומק והקרבה, לבין הסיטואציה המאוד תחומה בזמן ובמקום. זאת סיטואציה שמייצרת המון דרמה".

     

    איך בחרת את שם הספר?

     

    "יש לו רובד קונקרטי בעלילה, כי הפסיכולוגית נמצאת בחופשה והמטופלת במחלה, ובגלל זה בחרתי אותו. וגם כי בשם עצמו יש מתח בין משהו הומוריסטי קומי וקליל, לבין הכובד והקדרות של המחלה".

     

    מהו המקום שאת חולמת לכתוב בו?

     

    "בינתיים אני רואה שאני מצליחה לכתוב בסביבה הביתית שלי, לבד מול הקילופים של הקיר.

    לטלוויזיה כיף לי לכתוב במקומות אחרים, אבל ספרים אני מעדיפה לכתוב בבית".

     

    מאיזה סופר היית שמחה לשמוע דעה על כתב היד שלך?

     

    "מפיליפ רות'".

     

    על איזה ספר ילדים אהוב גדלת?

     

    "'שלושה בסירה אחת'. זה הספר הכי מצחיק בעולם".

     

    איזה ספר פרוזה השפיע עלייך?

     

    "ישנם כמה סופרים שאני מרגישה שאני מושפעת מהם, והייתי שמחה שיתקרבו אלי בכתיבה. מעבר לפיליפ רות', אני אוהבת מאוד את חנוך לוין, נועם שדות ותמר גלבץ".

     

    יש לך איחולים לספרות הישראלית?

     

    "אני מאחלת קודם כל לספרות הישראלית, שהספרות הכתובה תחזיק מעמד,

     

    ושהיא תהפוך לתחום שאפשר להתפרנס ממנו בכבוד".

     

    מסר לקוראים:

     

    "אני מקווה שהספר שלי יהדהד בנפשכם באיזשהו אופן. יש לי תקווה שתתחברו לזה".

     

    הסתקרנתם? רוצים לקרוא פרק מ"חופשת מחלה" של רוני ידור? היכנסו לכאן!

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עטיפת הספר "ים יבשה". על הגבול בין אמא לבת
    עטיפת הספר
    "חופשת מחלה". בטיפול, עם רוני ידור
    עטיפת ספר
    לאתר ההטבות
    מומלצים