נדב צלנר, 28, הוא כוריאוגרף ישראלי הפועל בישראל ובעולם. בימים אלה חי על קו תל אביב-הנובר, שם הוא עובד על עבודת מחול חדשה שתוצג הקיץ. השבוע יציג שתי עבודות חדשות לאנסמבל בת שבע – הדואט לשתי נשים Dora, העוסק באמנות תפלות, ו-VIP העוסקת במערכות יחסים בין חברים – במסגרת הערב "גירלנדה" שאצרה המנהלת האמנותית של הלהקה, גילי נבות. חי ביפו עם בן זוגו איוון.
מחול
"בכיתה א' התחלתי לרקוד ג'אז ברמלה ובכיתה ט' עברתי לתיכון לאמנויות תלמה ילין. זה מאוד עיצב וחישל אותי. שם גיליתי שאני כוריאוגרף. בתום הלימודים ניסיתי להתקבל ללהקת בת שבע וללהקה הקיבוצית. התקבלתי לקיבוצית. נשארתי שם שנה. נהניתי מאוד, אבל הרגשתי שאני לא מממש את עצמי. יכול להיות שאני סוליסט, כן, יש בי משהו שאוהב להוביל ולהוציא החוצה כפי שאני רואה. לאחר שנה, החלטתי לנסוע לסין והשתתפתי במחזמר הבינלאומי 'זורו'. במקביל, התחלתי לעבוד עם כוריאוגרפים בארץ ובעולם, וכשחזרתי לארץ לאחר שנה, יאיר ורדי (מנכ"ל סוזן דלל לשעבר, א"י), נתן לי הזדמנות לעשות הפקת מקור. בארבע השנים האחרונות אני עושה כוריאוגרפיה למחול, פרסומות מסחריות, קליפים, וגם מפיק ומביים סרטי וידאו דאנס".
אופנה
"אופנה תמיד משכה אותי. אני אוהב מאוד אסתטיקה, להתלבש, לייצר חיבורים מעניינים, אבל גם מנסה ליצור לעצמי שפה משלי. אני פחות מחקה מראות שאני רואה. הסגנון האישי שלי מאוד נקי, רחב, 'קוסי' (מלשון מותג האופנה COS, א"י). לא תמצא אותי בנעלי זהב ונצנצים. אני מרגיש שאופנה תמיד קיימת בי וסביבי, נוכחת בווידאו דאנס שאני יוצר, אבל רק בעוד שנתיים-שלוש, אוכל לשלב אופנה בצורה משמעותית יותר בעבודה שלי".
8 צפייה בגלריה
"עבדתי בשנה האחרונה בשוויץ, בהולנד, בהנובר בגרמניה, וכאן עם בת שבע. המרחק לא פשוט"
(צילום: עדי סגל)
מחזות זמר
"אחותי הגדולה היא המפיקה מעיין צלנר, שעושה מחזות זמר בעולם הילדים והמבוגרים ("לא רק בלונדינית", "סינדרלה", "עמי ותמי"). עבדתי איתה בצמוד על מספר הפקות חנוכה עם הראל סקעת, שירי מימון, חנה לסלאו. זאת חוויה ופרנסה טובה, ואני מרגיש שזה גם מוסיף לי בתור כוריאוגרף. בתחום הזה אתה חייב ללמוד להיות זיקית. בדקה אחת יש לך לפעמים 30 סיפורים שאתה מספר".
8 צפייה בגלריה
"זיכרונות הילדות שלי מרמלה טובים מאוד. אמא שלי מספרת שכילד בן ארבע הייתי רוקד בשכונה"
(צילום: עדי סגל)
הסטודיו
הסטודיו של צלנר נמצא בכל העולם בימים אלו. "עבדתי בשנה האחרונה בשוויץ, בהולנד, בהנובר בגרמניה, וכאן עם בת שבע. המרחק לא פשוט. יש לי פה חברים, אהבה, משפחה. אבל זאת בחירה, כי כבר שנתיים אני ככה. עם זאת, אני מרגיש שאני בדרך הנכונה, עושה את עבודתי בשקט ובצניעות".
רמלה
"זיכרונות הילדות שלי מרמלה טובים מאוד. אמא שלי מספרת שכילד בן ארבע הייתי רוקד בשכונה. בגיל שבע כבר נכנסתי לסטודיו המדהים של יהודית, שרקדנו בו ג'אז. הקושי הגדול היה בחטיבה, כיתות ז'-ח': קללות, ילדים, דיבורים, אתה יודע, עד שבכיתה ט' עברתי לתלמה ילין. עזבנו לחולון כשהייתי בכיתה י"א".
זיכרון אופנה
"אני חושב שאת הכוח של בגדים ואופנה הבנתי רק השנה, כשביקרתי בתערוכה של טיירי מוגלר במינכן. אומנם זה יחסית מאוחר, אבל הבנתי שם איך בגד יכול לשנות את הגוף, לעוות אותו, לעצב אותו. זה נגע בי מאוד".
8 צפייה בגלריה
"הבנתי איך בגד יכול לשנות את הגוף, לעוות אותו, לעצב אותו. זה נגע בי מאוד"
(צילום: עדי סגל)
קורונה
העבודה שתוצג בערב "גירלנדה" עלתה לפני הקורונה פעם אחת. "ואז צמצמו את המכסה לעשרות אנשים באולם ואז היה הסגר המלא", מספר צלנר. "התאמנו את העבודה מחדש השנה, לאחר ששלושה רקדנים כבר לא באנסמבל. עבדנו, דשנו, עשינו טרנספורמציות כדי להתאים לרקדנים החדשים". את השנה האחרונה הקדיש בעיקר לעבודה. "יצרתי עבודה עם בלט סטניסלבסקי במוסקבה, עבדתי על הפרויקט העתידי בהנובר, ובין לבין הקדשתי את הזמן למנוחה וחשיבה".
