"כל כך הרבה פעמים אמרו לי שאני חצי בת וחצי בן. נלחמתי בזה כל השנים". ג'יין בירקין, 1965

ג'יין בירקין: "אני לא חושבת שבאמת שווה לעשות מתיחת פנים בגיל 75"

מי שהתפרסמה בשנות ה-60 וניהלה מערכת יחסים עם סרג' גינסבורג, חוזרת באלבום חדש. הגניחות שעוררו שערוריות עדיין כאן, וגם הסטייל הנונשלנטי שהפך אותה לאייקון אופנה נצחי

פורסם: 07.02.21 , 09:09
תיק "בירקין" הממותג של בית היוקרה הצרפתי הרמס זכה למעריצים רבים והפך מזמן לסמל של עושר, וגם של הרצון להיראות עשיר. הראפרית קארדי בי, לדוגמה, הצטלמה עם בתה קאלצ'ר מלוות בתיקי בירקין תואמים, והביקורת לא איחרה לבוא. "ראיתי איזה ציוץ, היו בו תמונות שלי ושל ראפריות אחרות. הם דיברו על זה שאנחנו יכולות להשיג תיקי בירקין מהחנות של הרמס ושאנחנו מורידות את הערך של תיקי הבירקין של הרמס", אמרה קארדי בי בסרטון בעמוד האינסטגרם שלה. "ואני חושבת שזה מאוד מעניין, בגלל שקודם כל אני בהחלט יכולה לקנות את התיק (שמחירו מתחיל באלפי דולרים ויכול להאמיר גם לעשרות אלפי דולרים, א"י) והאמת היא שקניתי ארבעה היום מהחנות של הרמס. למה כולכם שואלים ראפריות אם הן יכולות להשיג תיק מהחנות של הרמס? אתם לא עושים את זה לסלבריטאים לבנים".
תיק היוקרה שעיני רבות (ורבים) נשואות אליו בשל רשימת המתנה ארוכה ותג מחיר גבוה, נקרא ע"ש אייקון של סטייל נצחי – השחקנית, זמרת ובמאית ג'יין בירקין בת ה-74, שבשנת 1984, במהלך טיסה מלונדון לפריז, התיישבה ליד גבר זר שמאוחר יותר התברר כמנכ"ל הרמס, ז'אן לואי דומא. בירקין התלוננה באוזניו כי היא מתקשה למצוא תיק עור הולם שיענה על צרכיה, ודומא שלח לה לאחר שבועיים את תיק חלומותיה, שהפך מהר מאוד למושא התשוקה של נשים רבות ברחבי העולם.
11 צפייה בגלריה
ג'יין בירקין, 1970
ג'יין בירקין, 1970
לא היתה צריכה את התיק של הרמס בשביל להפוך לאייקון של סטייל. בירקין, 1970
(צילום: Getty Images)

בירקין – האישה, לא התיק – לא היתה צריכה את מיסייה דומא שיסייע לה להפוך לאייקון אופנה, תואר שהוצמד לה כבר מאמצע שנות ה-60 ועבר בירושה אל שתי בנותיה: השחקנית שרלוט גינסבורג ממערכת היחסים עם המוזיקאי סרז' גינסבורג, והזמרת לו דויון ממערכת היחסים עם הבמאי ז'אק דויון. בתה השלישית, צלמת האופנה קייט ברי, מנישואיה של בירקין למלחין ג'ון ברי, הלכה לעולמה כשהיא רק בת 46.
באלבומה החדש של בירקין שיצא החודש, ...Oh! Pardon tu dormais, היא מתייחסת לראשונה למותה של קייט בשני שירים: Cigarettes ו-Ces murs épais. "הבנתי שמה שגורם לאנשים להיות לא מעניינים בהכרח אלא אנושיים, הם כל הפגמים שלהם, פחדנותם, אשמתם ומורכבותם", אמרה לאחרונה בראיון לווג.
11 צפייה בגלריה
ג'יין בירקין ושרלוט גינסבורג, 1972
ג'יין בירקין ושרלוט גינסבורג, 1972
ג'יין בירקין ובתה שרלוט גינסבורג, 1972
(צילום: Getty Images)

13 שירים יש באלבום החדש, עם אותן לחישות מפורסמות של בירקין, שלעתים נשמעות כמו גניחות מחדר המיטות. זהו אלבום קליט שיכול להעביר את ימי החורף בבית בנעימים, אבל גם הזדמנות להתחקות אחר סגנונה הנצחי של בירקין, המשלב בין מראה בוהמייני למחויט ובין נשי לגברי, תוך שמירת אמונים לחולצה הלבנה המכופתרת, שעברה איתה ממכנסי הג'ינס הנצחיים וחצאיות המיני בסיקסטיז ובסבנטיז עד למראה אחיד בשנים האחרונות, הכולל חליפת מכנסיים שחורה, חולצה לבנה ועניבה הכרוכה סביב צווארה באגביות.
הזרעים לסגנון זה נשתלו בילדותה. "כילדה בבית הספר, עברתי סבל נוראי: כל כך הרבה פעמים אמרו לי שאני חצי בת וחצי בן", סיפרה לפני כחודשיים בראיון לאתר של מגזין Interview. "נלחמתי בזה כל השנים, עד שהחלטתי לשיר באופן רציני בגיל 40, גזרתי את כל השיער והתלבשתי כנער. רציתי רק שאנשים יקשיבו למוזיקה ולמילים שלי".
11 צפייה בגלריה
האלבום של ג'יין בירקין
האלבום של ג'יין בירקין
האלבום של ג'יין בירקין
(עטיפת אלבום)

עטיפת האלבום החדש שומרת על גבול זהיר בין הצורך לספק לקהל את תאוותו לבין שמירה על ריחוק תמידי: בירקין מצולמת בשחור-לבן לבושה בלייזר גברי שחור, כשפניה תחומות בתספורת קארה המסודרת ברישול, מוסטות הצדה. כבר שנים ארוכות שקשה למצוא זכר לצעירה עם השיער הארוך ומכנסי הג'ינס ההדוקים. בעשור השמיני לחייה, מספרת בירקין לווג כי מה שמניע אותה בבחירת הלבוש היא הנוחות.
11 צפייה בגלריה
ג'יין בירקין, 2009
ג'יין בירקין, 2009
"אני אוהבת גופיות קשמיר, שעוני גברים גדולים, ובכלל, בגדי גברים גדולים מדי". בירקין, 2009
(צילום: Getty Images)

"יש לי מכנסי קורדרוי לגברים – לא יפים במיוחד – עם כיסים גדולים. אני תולה את המפתחות שלי על רצועה של הרמס, כי לעתים קרובות מדי ננעלתי מחוץ לבית. טיפשה. אז עכשיו אני מחברת אותם למכנסיים שלי. בנוסף, אני אוהבת גופיות קשמיר, שעוני גברים גדולים, ובכלל, בגדי גברים גדולים מדי. אני אוהבת את מכנסי הקורדרוי של המותג Carhartt מידה 32, כי זה די נחמד להיות מסוגלת להרגיש במגע רך את הרגליים והברכיים שלך. יהיה נחמד למצוא זוג נעליים ממש נחמדות, אבל בגילי את מגלה שנוחות היא הכל, לכן אני לא לקוחה טובה במחלקת הנעליים. אבל כן, הכי חשוב: כיסים. יש כמות עצומה של דברים שאת יכולה להכניס לכיסים, כמו שאבותינו נהגו לעשות תמיד. אשמח לעצב קו משלי של מכנסי קורדרוי גדולים עבור נשים בגיל העמידה".
11 צפייה בגלריה
ג'יין בירקין, 2016
ג'יין בירקין, 2016
"בגילי את מגלה שנוחות היא הכל". 2016
(צילום: Getty Images)

הראיונות עם בירקין תמיד מלאי תובנות והומור. היא מספרת כי את שנת הקורונה העבירה בבית, כשהיא מתנדבת להקריא שירים בטלפון לתושבי פריז, בה היא מתגוררת בדירה לא גדולה ("לא רחוק מסן ז'רמן"), מבלה עם הנכדים אונליין, צופה בהצגות תיאטרון המשודרות בטלוויזיה ומקשיבה לשירים של בתה לו. בשמונה בערב במהלך הסגר הראשון, יצאה כמו פריזאים רבים אחרים לחלון כדי למחוא כפיים לצוותי הרפואה במדינה שעושים לילות כימים. היא גם שיתפה בשגרת האיפור שלה – שלושה מוצרים בלבד.
"גיליתי שככל שאת מתבגרת זאת טעות לשים יותר מדי איפור על העיניים שלך, כי אז את נראית קצת כמו ג'ואן קרופורד, קצת מפחידה", אמרה לווג. "יש לי מאפרת טובה, ולרי, שמסייעת לי להיראות הרבה יותר טוב. מעולם לא היה לי את האומץ לבצע תיקונים בפנים, מאחר שאני חוששת מאוד שתיעשה טעות מסוימת שאין ממנה דרך חזרה. אני לא חושבת שבאמת שווה לעשות מתיחת פנים בגיל 75".
11 צפייה בגלריה
ג'יין בירקין, 1967
ג'יין בירקין, 1967
בירקין, 1967
(צילום: Getty Images)

אחד הסיפורים המוזרים והמשעשעים שבירקין חוזרת עליו לא מעט בראיונות, הוא הטיפ שלה למראה שיער נונשלנטי. "אמי לימדה אותי לשטוף את השיער כמה שפחות ולשטוף אותו בקולה לפני צילומים", סיפרה בתה לו דויון בראיון לגרדיאן הבריטי ב-2008. התוצאה: מראה מעט מבולגן ומתולתל, כזה שנשים עם שיער חלק ושטוח חולמות עליו. את הטיפ שכללה בירקין מאמה.
11 צפייה בגלריה
ג'יין בירקין ובתה לו דויון, 2010
ג'יין בירקין ובתה לו דויון, 2010
בירקין ובתה לו דויון, 2010
(צילום: Getty Images)

"אמי היתה הגברת הכי מתוחכמת שהכרתי. היא נהגה להחליף את בגדיה שלוש פעמים ביום, והיתה שוטפת את השיער מתחת לברז המים עם נוזל כביסה", סיפרה בירקין. "היא הסבירה שזה עובד טוב מאוד על השיער, ושבכלל, עלינו הבריטים להיות עם רגליים על הקרקע. אנשים פשוטים. יום אחד שאלתי אותה: 'אמא, מה עשית כשהדירה שלך התפוצצה במלחמה? מה לקחת איתך?' לאחר מחשבה ארוכה, היא ענתה: 'בושם ורוד מזעזע של סקיאפרלי'. לא לקחתם אוכל? לא לקחתם בגדים? שאלתי אותה, והיא אמרה: 'לא. כשכלום לא נשאר – רק המראה עדיין חשוב".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.