מי את? ליר כץ, בת 28.
איפה נולדת? "נולדתי וגדלתי בתל אביב-יפו".
איפה את גרה היום? "אני גרה ביפו יחד עם אנדרס, בן זוגי האהוב והיקר, מגדלים את טוני החתול הג'ינג'י שלנו. החיבור בינינו היה חזק מהרגע הראשון. חודשיים אחרי שהכרנו, עברנו לגור ביחד ברגע שירדתי מהמטוס מניו יורק. זה היה מאוד ברור שמצאנו זה את זו. שבעה חודשים אחרי ההיכרות, החלטנו לקנות ביחד טבעות ולענוד אותן כהצהרה עבורנו ולעולם. הלכנו ביום רביעי אחד לאלנבי, לחנות תכשיטים שאנחנו אוהבים, ויצאנו משם עם הטבעות מאושרים. זה היה הטקס שלנו".
ומה עשית בניו יורק? "כל חיי ידעתי שארצה לגור בניו יורק יום אחד, ובגיל 21 החלטתי לנסוע ולנסות את מזלי. למדתי בבית ספר למחול במשך שלוש שנים. בסוף נשארתי חמש שנים ועבדתי בתחום המחול. הגשמתי חלום להיות רקדנית בניו יורק, אבל בשנה האחרונה כבר מאוד דגדג לי הרצון לחזור לשחק, ובמקביל הכרתי את בן זוגי חודשיים לפני שהחלטתי לחזור לארץ – כך שכל הדרכים הובילו אותי בחזרה הביתה לישראל.
"שיחקתי כבר מגיל 12 והמשחק תמיד היה נוכח בחיי, במקביל לריקוד. בגיל 16 החלטתי לבנות את עצמי בעיקר כרקדנית ולנצל את השנים הצעירות שלי כדי להכשיר את עצמי כרקדנית מקצועית. אחרי עשר שנים, מתוכן חמש בניו יורק, הגעתי לתחושת סיפוק מאוד גדולה והחלטתי לתת הזדמנות שוב לאהבה הראשונה שלי – משחק".
איך היתה החוויה לשחק בסדרה "המפקדת" של כאן 11 ולהביא למסך רומן נשי? "זו הייתה חוויה מעצימה ומלמדת כל כך. היה מרגש לעבוד לצד הרבה נשים מוכשרות, מורכבות, שונות וחזקות. במהלך הצילומים התמקדתי בתהליך האישי שהדמות של שמרית עוברת, ולא חשבתי על כך שאני מביאה לפרונט של הטלוויזיה הצהרה מאוד חזקה. רק בדיעבד הבנתי את זה, ומאוד שמחתי שזה היה משמעותי עבור הרבה א/נשים. זה מרגש שמתוך התמודדות אישית של דמות ומתוך הדברים שהיא הייתה צריכה להתגבר עליהם, אפשר לייצר אפקט רחב ומעמיק".
שמרית בלטה בסדרה כדמות מרדנית שלא פועלת לפי החוקים, גם אם זה הופך אותה ללא מקובלת. האם את מוצאת את זה גם בעצמך? "כל חיי, מבית הספר היסודי ועד עכשיו, לא הייתה לי חבורה אחת. קפצתי בין חבורות, כשאני תמיד מרגישה חלק אינטגרלי ובמקביל מרגישה לבד ושונה. אני חושבת שזה בדיוק הסיפור של שמרית, וכך הייתה לי נקודת השקה מאוד אמיתית וכנה איתה. היה לי קל להתחבר למה שהיא עוברת".
בנוסף לקריירת המשחק והריקוד, את גם מדגמנת לפעמים. האם את נהנית מדוגמנות? "נכון, יצא לי לאחרונה לדגמן למעצבים ולמותגים שאני מאוד אוהבת ותומכת בהם. מאוד שמחתי על ההזדמנות והחוויה. אם לומר את האמת, אני מאוד ביישנית בסיטואציות האלה ולכן זה מאוד מאתגר אותי. אני צריכה לחפש איך להשתחרר ולמצוא את היופי שלי בכל פעם מחדש. למזלי, הצלמות שעבדתי איתן עוזרות לי מאוד, בעיקר מצחיקות אותי וזה מקל עליי. אני פחות שמה דגש על האם אני יפה או לא, יותר על הרגש ועל התחושה שאני מנסה להעביר. בכל פעם זו סיטואציה אחרת, לוקיישן אחר, וזה מה שגם עוזר לי להיות נוכחת ברגע".
10 צפייה בגלריה
"אני גרה ביפו יחד עם אנדרס, בן זוגי האהוב והיקר, מגדלים את טוני החתול הג'ינג'י שלנו"
(צילום: עדי סגל)
האם יש הבדל בין לדגמן עבור מעצב לבין משחק מול מצלמת וידיאו? "ההבדל הוא עצום. כשאת מדגמנת, הפרטנר שלך הוא המצלמה. לעומת משחק, שברוב המקרים את משחקת מול אנשים אמיתיים והמצלמה נוכחת מאוד, אבל לא מתייחסים אליה באופן ישיר".
יש לך קווים אדומים במשחק ובדוגמנות? "אני מרגישה שקווים אדומים זה דבר סובייקטיבי, ולכן קשה לי לענות על זה. יכול להיות שקו אדום עבורי אינו קו אדום עבור מישהי אחרת. אני מאוד טוטלית בגישה שלי ובמהות שלי, לכן אני פתוחה לבדוק ולחפש גבולות חדשים, אך תמיד שומרת ומצפה מאנשים שאני עובדת איתם לכבד את זה ולא לנצל את זה".
איזה חלום את מקווה להגשים בעתיד? "הדבר המיידי שעולה לי הוא להמשיך את קריירת המשחק שלי בצורה טוטלית. רוצה כל יום להתעסק בליצור ולהיות חלק מיצירה. בנוסף, אני רוצה להמשיך ליצור עם אנדרס בן זוגי. בשנה האחרונה יצא לנו להציג עבודה משותפת שלנו בגלריית אלפרד, ששילבה אמנות חזותית ומחול. זו הייתה חוויה מיוחדת ומעניינת עבורנו".
יש לך 12.3 אלף עוקבים באינסטגרם, פלטפורמה שבה החיים של כולם נראים זוהרים ומלוטשים. האם את מרגישה שהתמונות שאת מעלה באמת משקפות את החיים שלך? "תראי, אי אפשר להתעלם מהנוכחות ומההשפעה של תרבות האינסטגרם, לטוב ולרע. אני משתדלת להיות חלק מהדבר הזה, אבל עד גבול מסוים. אני חושבת שיש מקום לשיתוף ולחשיפה של אנשים סביב אמנות, תרבות ורגעים מחיי היום-יום, אבל יש גם יופי וצורך שלי לשמור על הפרטיות שלי ושל הסובבים אותי. אני משתדלת להזכיר לעצמי את זה בכל יום, כי לפעמים אני יכולה ליפול ולהישאב לתוך זה. לא תמיד מצליחה".
10 צפייה בגלריה
"יש לי 10 מזוודות של בגדים שמחכות בניו יורק, אז החלטתי שאני לא קונה בגדים"
(צילום: עדי סגל)
מי ההשראה שלך? "אימא שלי, הגדולה מכולן".
כמה כסף את מוציאה בחודש על בגדים, איפור וטיפוח? "האמת, יש לי 10 מזוודות של בגדים שמחכות בניו יורק, אז החלטתי שאני לא קונה בגדים עד שאני לא מחזירה אותן. אני כן עושה טיפולי פנים פעם בחודשיים – כל חיי סבלתי מבעיית עור פנים ואקנה. לגבי איפור, יש לי אודם אחד בתיק, וזהו".
מה הפריט הכי יקר שיש לך בארון? "נעליים של המותג Lax, שקניתי ב-50 אחוז הנחה".
ומה הפריט הכי זול? "שמלה משוק הפשפשים ביפו".
פריט אהוב, וכמה הוא עלה? "כשאני קונה, זה בעיקר בחנויות יד שנייה. יש לי ז'קט שחור שאני מאוד אוהבת, שעלה 80 שקל".
מה לא תלבשי לעולם? "אין כזה דבר, מבחינתי. אני פתוחה להכול".
מעצבים אהובים בעולם: "בתור חובבת יד שנייה, יש מציאות מטורפות של מעצבים מכל השנים. בניו יורק יש חנות אחת שנקראת Beacon's Closet. אפשר למצוא שם כל מה שאת רק חולמת. מעבר לזה, אני מאוהבת במותג Vagabond".
מעצבים אהובים בישראל: "TALALE's, אתא, Lax".
איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים? "מגשימה את החלום שתיארתי קודם. מקווה שתהיה דרך מפתיעה ולא צפויה להגיע לשם".
צילום: עדי סגל | סטיילינג: שירה לוי | איפור ושיער: טל בן צור | בגדים: שמלה צהובה ובגד גוף בצבע קרם - Petit pois; שמלה שחורה ושמלה ירוקה - טרס; חולצה, סטורי; מכנסיים, OMA; חגורה, רונן חן; תכשיטים בכל התמונות, קאסוטו | צולם במלון מרקט האוס
