השנה: 1988. המקום: אולימפיאדת סיאול בקוריאה הדרומית. על מסלול הריצה באצטדיון האתלטיקה עולה פלורנס גריפית'-ג'וינר. או בכינויה, פלו ג'ו. מחוץ למדורי הספורט קראו לה: זאת עם הציפורניים הארוכות והצבעוניות, שחתכו את האוויר במהירות האור. גריפית'-ג'וינר התפרסמה בזכות הישגיה המקצועיים כספורטאית אולימפית בריצות 100 מטר ו-200 מטר – אך זכתה לזמן מסך נרחב בזכות סגנון אישי, שמוכיח תמיד כי הוא דרך מצוינת לבדל את עצמך גם מחוץ לעולם האופנה.
גריפית'-ג'וינר הלכה לעולמה בשנת 1998 בעקבות התקף אפילפטי לאחר עשור של שמועות על שימוש בסמים ששיפרו את ביצועיה, אך השאירה אחריה מורשת אופנתית. לא מעט ספורטאיות הלכו בעקבות סגנונה לאורך השנים, כשהנודעת ביניהן היא האצנית האמריקנית גייל דיברס, גם היא אישה שחורה עם רעמת שיער מפוארת וציפורניים ארוכות ומסולסלות שהפכו לסימן ההיכר שלה.
עכשיו זו שאקרי ריצ'רדסון האמריקנית בת ה-21, לסבית מוצהרת, שמסתמנת כיורשת וצפויה לעלות על מסלול הריצה באולימפיאדת טוקיו שתתקיים בחודש הבא. גריפית'-ג'וינר היא ההשראה שלה, כפי שהיא מספרת לא אחת בראיונות, וכמוה גם היא חולמת לחזור מטוקיו עם מדליית זהב על ריצת 100 מטר.
נכון להיום, ריצ'רדסון היא האישה המהירה ביותר בארצות הברית, עם זמן של 10.86 שניות לריצת מאה מטר. ברשת NBC שיבחו אותה על הישגיה ותיארו אותה בציוץ בעמוד הטוויטר במילים הבאות: "הציפורניים. השיער. הגישה. המהירות". בכל זאת, קשה להפריד בין הפרסונה לבין הישגיה הספורטיביים.
אם במדורי הספורט שיבחו את ריצ'רדסון בחודש האחרון על העפלתה למשחקים האולימפיים – במדור האופנה של "ווג" ניתחו את סגנונה האישי והייחודי, הכולל ציפורניים חדות וארוכות העשויות אקריליק ופאות שיער צבעוניות שהיא מחליפה מתחרות לתחרות ומהדקת אל הראש באמצעות סרטים צבעוניים. את צבעי הפאות המגוונים שלה – כחולות, כתומות, חומות ואדומות – בוחרת בת זוגה.
"החברה שלי בעצם בוחרת את צבעי השיער שלי", סיפרה ריצ'רדסון בחודש הגאווה. "היא אמרה שזה מדבר אליה, העובדה שהוא פשוט כל כך חזק ותוסס. וזה מי שאני". את האפרו שמתחת, לעומת זאת, היא נוהגת לחשוף ברגעים אינטימיים יותר בסטורי של האינסטגרם.
ריצ'רדסון, ילידת יוסטון בטקסס המתגוררת בדאלאס, היא, כאמור, אחת הספורטאיות המדוברות של הרגע בארצות הברית. אמהּ הביולוגית הלכה לעולמה לפני כשבועיים בלבד, אך נכון לעכשיו היא שומרת על דיסקרטיות יחסית בנוגע לחייה האישיים. עם מותה של האם, אמרה בריאיון ל"יאהו": "המשפחה שלי שמרה עליי שאישאר עם הרגליים על הקרקע. עברתי את אחת השנים המטורפות בחיי. לפני שבוע איבדתי את אמי הביולוגית ועכשיו אני כאן, בתחרות ריצה באורגון. אני אסירת תודה על כך שהיא נתנה לי חיים והביאה אותי לעולם הזה". מי שקרובה אליה מאוד היא סבתהּ, בטי הארפ. "היא תמיד הייתה לצדי", אמרה. "היא הלב שלי. היא אשת העל שלי, הסיבה לחצות את קו הסיום ולעלות במעלה המדרגות. לכולנו יש מאבקים יומיומיים עם עצמנו, אבל עכשיו אתם רואים אותי על המסלול ואת פני הפוקר שלבשתי".
בינתיים, ריצ'רדסון מוצאת את עצמה תחת ביקורת מכיוון אחר. המאמן שלה הוא דניס מיטשל, אצן אמריקני עם עבר מפוקפק שבשנת 1998 נאסר עליו להתחרות למשך שנתיים בעקבות בדיקת סמים שחשפה שימוש בסטרואידים. מיטשל ניסה להסביר את התוצאות של עודף טסטוסטרון בכך שטען כי בלילה לפני הבדיקה הוא שתה חמש בירות וקיים יחסי מין עם אשתו ארבע פעמים, מאחר שזה היה יום הולדתה. "אתם לא צריכים לדאוג לשום סיטואציה של סמים ממני", אמר ריצ'רדסון כשנשאלה על העבודה עם מיטשל בתחילת השנה, "אני מגבה אותו באלף אחוז".
