ב-16 בנובמבר 2010 הודיע בית המלוכה הבריטי על האירוסין של הנסיך וויליאם ובת זוגו קתרין (קייט) מידלטון, אותה פגש בתקופת לימודיהם באוניברסיטת סנט אנדרוז, שם סיימה מידלטון לימודי תואר שני בתולדות האמנות. ההיכרות ביניהם החלה כבר ב-2001, אך רק עשור לאחר מכן נשבעו השניים אמונים האחד לשנייה בטקס חתונה בכנסיית וסטמינסטר בלונדון, ששודר לעיני שני מיליארד צופים ברחבי העולם. לאירוע הגדול בחרה מידלטון בשמלת כלה מרהיבה בעיצוב שרה ברטון לבית אלכסנדר מקווין, שמשכה מיד כותרות במדורי האופנה.
כבר עשור שמידלטון מכהנת כדוכסית קיימברידג'. מאז נכנסה בשערי ארמון קנזינגטון, היא גם נחשבת לאייקון אופנה ולאחת הדמויות המשפיעות ביותר על אופנה בבריטניה ומחוצה לה. היא קובעת טרנדים, הופיעה של שער גיליון "ווג" הבריטי לציון מאה שנה להולדת המגזין (ו-19 שנים לאחר הופעתה של הנסיכה דיאנה על אותו מגזין), שמלות זכו לשמן בעקבותיה ואחרות הפכו "סולד אאוט" שעות לאחר שלבשה אותן. על פי דיווחים בבריטניה, היא הניעה את החשיפה והמכירות של אופנה בריטית בשיעור של עד מיליארד ליש"ט בשנה, סכומים שבישראל יכולים רק לחלום עליהם.
"אפקט קייט", אותו שם כולל לפרסום ומכירות גבוהות בעקבות החשיפה של מידלטון, הוא גם עניין של תזמון. באותה שנה שבה הודיעו הנסיך וויליאם ומידלטון על חתונתם הצפויה, הוקמה בקליפורניה רשת חברתית חדשה: אינסטגרם. הנראות הגדולה של מידלטון ברשת החברתית, כמו גם החשיפה של תמונות רבות שלה לבושה בבגדים מתחלפים ותיוגים למכביר – סייעו לשני הצדדים: מידלטון זכתה להדהוד בלתי פוסק של הופעותיה הציבוריות, שהורכבו בסיועה של הסטייליסטית והעוזרת האישית נטשה ארצ'ר; בתי האופנה והמעצבים קיבלו חשיפה עצומה לכל בגד שלבשה.
כולם הלבישו אותה: ממעצבים בריטים יוקרתיים כמו ג'ני פקהאם ואלכסנדר מקווין, ועד רשתות אופנה מהירה כמו Reiss, מסימו דוטי, J.Crew ועוד. מידלטון הרכיבה מלתחה מגוונת שהציגה את משפחת המלוכה באור אופנתי, עכשווי ונגיש. לא רק צעיפי פרווה וטיארות מכספת התכשיטים של הארמון, אלא גם מכנסי ג'ינס, קרדיגנים וחולצות פסים מסניף רשת האופנה המהירה ליד ביתכם. כל אירוע חברתי, כל יציאה מהבית או סיור מלכותי באסיה או באוסטרליה, זכו לווליום תקשורתי גבוה. ומאחר שמידלטון לא מתבטאת בפומבי כמעט אף פעם – היו אלה הבגדים שדיברו מפיה.
"הדוכסית מקיימברידג': עשור של סגנון מלכותי מודרני" הוא ספר חדש של בת'ן הולט, שרואה אור בימים אלו (הוצאת Ryland Peters & Small). 176 עמודי הספר בוחנים את הסגנון של מידלטון לאורך עשור, תוך התמקדות באבולוציה האופנתית שלה – מהמראה המהוגן והקלאסי של תחילת הדרך עד לרמיזות הסקסיות שאפשר לזהות בשנים האחרונות בהופעותיה, ע"ע הכתפיים החשופות שהיא מציגה. עוד תמצאו בו גם התמקדות בסיורים הבינלאומיים שערכה לאורך השנים, הפיכתה לאם לשלושה ילדים והסגנון שהתהדק אל מול כניסתה למשפחת המלוכה של מייגן מרקל, שהביאה איתה דם חדש ומראה הוליוודי שמתח את גבולות הפרוטוקול השמרני של הארמון.
על בחירותיה האופנתיות של מידלטון יש ויכוח. יש הרואים בה מובילה אופנתית המשתמשת בבגדיה להעברת מסרים חברתיים או היסטוריים (למשל, בהתכתבות עם תלבושות מפורסמות של החמות המנוחה, הנסיכה דיאנה) – אחרים מעקמים את האף לנוכח הסגנון הדודתי. על דבר אחד אין עוררין: היכולת של מידלטון להפוך מותג אנונימי או צעיר להצלחה ברגע אחד. "קשה להאמין לרמה של תשומת הלב התקשורתית המיידית והכיסוי העיתונאי", מספר בספר דיוויד רייס, ממותג האופנה רייס. "קייט לבשה שתי שמלות שלנו שנמכרו אונליין תוך שעות ספורות וגרמה לאתר שלנו לקרוס. זה היה מדהים. ברגע שחזרנו לפעול, מכרנו אונליין ובחנויות הרשת את השמלה שהיא לבשה בקצב של אחת לדקה, עד שהיא אזלה לחלוטין. בארצות הברית היא אזלה עוד לפני שהחנויות אפילו פתחו את שעריהן, כאשר אנשים התקשרו למספר שירות הלקוחות שלנו וקנו את השמלה טלפונית".
