רות דיין בביתה. עד לימיה האחרונים המשיכה בפעילות פילנתרופית ובעבודה עם נשים בדואיות, תוך שהיא משעתקת את המודל שפיתחה במשכית

נפרדים מרות דיין: הגברת הראשונה של תעשיית האופנה הישראלית

בגיל 103 הלכה לעולמה רות דיין, שבשנת 1954 הקימה את המותג משכית לאחר שנחשפה לעבודות יד של עולות חדשות, ובכך עיצבה את הסגנון הישראלי מאז ועד היום

פורסם: 05.02.21 , 09:59
היא כונתה ראש השבט, האישה שלצדו, אשת חיל, הגברת הראשונה של תעשיית האופנה הישראלית. היום, בגיל 103 (חודש לפני יום הולדתה ה-104), הלכה לעולמה רות דיין, והותירה אחריה בת, חברת הכנסת לשעבר יעל דיין, נכדים, ביניהם הגלריסטית עמליה דיין והעיתונאי והסופר ליאור דיין, ילדיו של אסי המנוח, ומספר נינים. הלוויה תתקיים בנהלל ביום א׳.
על אף שלא היתה מעצבת אופנה בהשכלתה, אחראית דיין על הקמת חברת האופנה והנוי משכית, שנוסדה על ידי משרד העבודה בשנת 1954. דיין שימשה אז כמדריכת עולים בכפר אוריה הסמוך לבית שמש, ולאחר שנחשפה לעבודות היד של עולות חדשות מבולגריה, גייסה את המעצבת פיני לייטרסדורף ויחד הקימו את מה שלימים תהפוך לחברת האופנה הנודעת בישראל, אשר בחזונה ובתוצריה עיצבה את הסגנון הישראלי.
8 צפייה בגלריה
משכית, 1956
משכית, 1956
משכית, 1956
(צילום: פריץ כהן, לע"מ)

דיין הלכה לעולמה בביתה הצבעוני בתוכנית ל' בצפון תל אביב. ביתה של דיין עם אותו שלט קטן בשלוש שפות (עברית, אנגלית וערבית), היה מעין תבנית נוף נעוריה ומולדתה. מאחורי כל ציור, פסל, מאפרה או פיסת טקסטיל, הסתתר סיפור שלם הקשור לחייה הפעלתניים לאורך מאה השנים החולפות. כך גם ארון הבגדים שלה, שהיה מורכב מבגדים של משכית ושל מעצבים מקומיים, כמו חברה הקרוב ג'רי מליץ.
"אני לובשת אותם הבגדים כבר 50 שנה", סיפרה בראיון ל-Xnet, "ובעיקר את הבגדים שג'רי תפר לי. יש לי עוד מספר שמלות של משכית בארון, שמלות יום שאני אוהבת ללבוש ושומרות על איכותן כבר למעלה מ-60 שנה". על ההחלטה להעביר חלק גדול מהארון שלה לארכיון שנקר אמרה: "אני כבר לא נוסעת לחו"ל כמו פעם, ואני לא צריכה בגדים מפוארים שישרתו אותי. אז החלטתי למסור אותם לארכיון, כדי שסטודנטים לאופנה יזכו ליהנות מהם".
8 צפייה בגלריה
רות דיין בביתה
רות דיין בביתה
לבשה בגדים של משכית לאורך כל חייה. רות דיין בביתה
(צילום: ענבל מרמרי)

דיין נולדה בחיפה כרות שוורץ, בכורה מבין שתי בנות של עורך הדין צבי שוורץ ואשת החינוך רחל. אחותה הצעירה היא ראומה ויצמן, לימים אשת נשיא המדינה עזר ויצמן ז"ל. בגיל שנתיים עזבה המשפחה לאנגליה, אולם שמונה שנים לאחר מכן שבו ארצה, הפעם לירושלים, שם גדלה בשכונת רחביה בעיר. בגיל 17 עזבה את הגימנסיה העברית רחביה לטובת לימודים בבית הספר החקלאי לבנות בנהלל. בשנת 1935 נישאה למשה דיין, לימים הרמטכ"ל ושר הביטחון, וילדה לו שלושה ילדים: חברת הכנסת לשעבר יעל דיין, והבנים אודי ואסי דיין, שנפטרו בשנים 2017 ו-2014, בהתאמה. לא בכדי היא נחשבת לאם השושלת הדיינית, משפחת קנדי הישראלית, שסיפקה לנו אינספור יצירות אמנות, מיתוסים מקומיים, דרמות תקשורתיות, סרטים מופלאים ואייטמים עסיסיים במדורי הרכילות.
8 צפייה בגלריה
רות דיין בניו יורק, 1970
רות דיין בניו יורק, 1970
רות דיין בניו יורק, 1970
(צילום: AP)

עד לימיה האחרונים המשיכה בפעילות פילנתרופית ובעבודה עם נשים בדואיות מאזור שגב שלום שבנגב ובדרום הר חברון, תוך שהיא משעתקת את המודל שפיתחה במשכית בשנות ה-50 לתעסוקת בית עבור נשים, לרוב מקבוצות מוחלשות ופטריארכאליות, כמו עולות חדשות ממדינות צפון אפריקה והמזרח התיכון, בדואיות ופלסטיניות. בכל הראיונות שהעניקה לתקשורת האופנה, כמו גם עם חידושו של המותג משכית בשנת 2013 על ידי המעצבת שרון טל, הסבירה דיין כי משכית הוקמה מתוך אידיאולוגיה ולא מתוך תפישה אסתטית או עיצובית. למרות יצירות המופת האלמותיות של משכית לאורך השנים, כמו מעיל המדבר ושמלת עין גדי, על משכית נמתחה לא אחת ביקורת סביב היחסים הפטרוניים בין מעצבי האופנה של המותג לבין אומני עבודת היד שייצרו עבור המותג, ובהם עולים חדשים ומשנת 1967 גם רוקמות ואורגות פלסטיניות.
8 צפייה בגלריה
אורגות במפעל של משכית, 1955
אורגות במפעל של משכית, 1955
אורגות במפעל של משכית, 1955
(צילום: דוד רובינגר)

מבין כל מעצבי האופנה שפעלו במשכית, פיני לייטרסדורף היתה הנודעת מכל. לייטרסדורף עבדה בצמוד לדיין במשך 15 שנים, בהן חלשה על שתי חטיבות בחברה: קו הבגדים היומיומי וסדרת בגדים מצומצמת של בגדים בתפירה עלית, שם נעשתה האריגה, הרקמה והתפירה בעבודות יד. "רות דיין העניקה לי את האפשרות לבצע את החיפושים שלי אחר המקורות פה בארץ. גם היא הונחתה בעבודתה על ידי אותו רעיון", סיפרה לייטרסדורף בעבר.
"אילולא פיני, לא היתה משכית", הסבירה דיין מצדה בראיון בשנת 2010, "הייתי חובבת אופנה. אני יודעת לסרוג, לרקום, אבל לא היינו מגיעים לגבהים של המותג ללא פיני. מגיע לה את כל הכבוד של משכית. זה הכול היא". דברים דומים אמרה גם ב-2015: "אני לא יודעת לעשות כלום בעצמי. היכולת שלי היא למצוא את האנשים הנכונים והמקצועיים ביותר בעולם, ולחבר ביניהם. זה מה שעשיתי במשרד העבודה 30 שנה. עכשיו אני יכולה פשוט לחיות על הפנסיה שלי – 5,000 שקל בחודש, אבל אני תמיד שמחה לייעץ ולעזור. העזרה שאני יכולה לתת זה ביחסי ציבור".
8 צפייה בגלריה
רות ומשה דיין בלונדון, 1958
רות ומשה דיין בלונדון, 1958
רות ומשה דיין בלונדון, 1958
(צילום: AP)

הרבה לפני גוטקס, בגד עור, אלון ליבנה וגליה להב, היה זה המותג משכית שכבש את האופנה בעולם. בראיון ב-2010 סיפרה דיין כי באחת מנסיעותיהן לשיווק המותג, הגיעו השתיים לפתחו של בית הכלבו היוקרתי ברגדורף גודמן בניו יורק. "אנדרו גודמן אמר שהוא נותן כסף לישראל בכל מקרה, אז הוא לא מעוניין לרכוש מאופנת משכית, אבל כשהקניינית פגשה את פיני, זה כבר היה סיפור אחר. מעילי המדבר הראשונים נמכרו בברגדורף גודמן – החנות הכי יקרה ויוקרתית בארצות הברית".
ב-2015 גילתה אנקדוטה נוספת מאחת מנסיעותיה, שחיברה בין אופנה למלחמה, בין אדמת ישראל לבגדי אזרחיה. "בפלורידה היתה תצוגה גדולה. הגעתי לשם חולה עם חום ודיברתי המון. סיפרתי על המלחמה, על הבן של קאשי – שבנה לנו את הנול ונהרג ביום הראשון של המלחמה", סיפרה דיין בראיון משותף עם שרון טל, "הוא השאיר על הנול חתיכת בד שהוא יצר, צמר נקי עם חוטי לורקס, ובאמצע השבעה האב קם והחליט שהוא ממשיך את העבודה של הבן שלו, שהיה כל חייו. פיני הכינה מהבד הזה את הקולקציה. סיפרתי את זה, ולאנשים באולם ירדו דמעות. לורן באקול היתה שם. זו היתה ההתחלה של משכית".
8 צפייה בגלריה
רות דיין ושרון טל
רות דיין ושרון טל
"רות היתה האופנה הישראלית במיטבה, פועלת תמיד למען כולם באנושיות, צניעות ובדרכי שלום". דיין ושרון טל

"הבוקר התעוררתי להודעה קשה מנשוא, רות שלי שהיתה החברה הטובה שלי במשך העשור האחרון, ההשראה, המנטורית, משפחה. אין לי מילים לתאר את הכאב והאובדן שאני ואנחנו מרגישים ביום שכזה", אומרת היום שרון טל, שהקימה את המותג משכית לתחייה ואחראית על עיצוביו כעת. "בצורה מפתיעה, רות היתה הדבר היציב והאינסופי בחיינו. היה ברור שהיא תישאר כאן לנצח ותלווה אותנו עם החיוך, החיבוק והמילה הטובה תמיד. רות היתה האופנה הישראלית במיטבה, פועלת תמיד למען כולם באנושיות, צניעות ובדרכי שלום. היא ידעה לחבר את התרבויות השונות וליצור מהן פסיפס מרגש של יצירה ישראלית. זאת אבדה גדולה קודם למשפחתה ואז לכולנו, שנחסר אותה מאוד. נפרדתי ממנה הבוקר במישור הפיזי, אבל היא תישאר איתי בלב ובנפש תמיד. נוצרת בי אלפי רגעים קסומים ביחד. לעד".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.