לפני כשנתיים הקימה מעצבת האופנה שרון רטס (35) את המותג Bisou Maman (מצרפתית: נשיקה לאמא), ע"ש טקס הלילה היומיומי שלה ושל אמה, רחל, שהלכה לעולמה לפני שבע שנים לאחר שסבלה ממחלת לב ואלצהיימר מוקדם. "כשהתחלתי לאחוז בזיכרונות האופנה שלי ממנה – היא החלה בשלבי שכחה", מזקקת רטס את הפער בין ההשראה שמציפה האם בעיצוביה לבין תהליך ההיפרדות ממנה.
"אימי אהבה מאוד אופנה, אומנות ומלאכת יד, ובמשך עשרות שנים אספה פריטי אופנה מיוחדים, איכותיים ומוקפדים", היא מספרת בריאיון. "אני שואבת השראה מהבגדים העל-זמניים האלו ומשלבת את הסיפורים שלהם בפריטים שאני מעצבת".
12 צפייה בגלריה


"אני מקפידה שכל פריט יהיה תואם למידה, לגובה של הישראליות ולאקלים המקומי"
(צילום: עמית מוזר)
זיכרונות האופנה של רטס מגיעים מהבית הדתי שבו גדלה בבאר שבע. בימי שבת בבוקר, לפני שהגברים היו שבים מבית הכנסת, היא נזכרת איך הייתה פולשת אל ארון הבגדים של אמה, נוברת בין הבגדים הצבעוניים שלה משנות ה-70, מלטפת את מכונות התפירה והסריגה בחדר ההוא ומפליגה בדמיון. "אמא שלי ואחותה היו תופרות וסורגות לעצמן בגדים", נזכרת רטס. "אמי הייתה אישה מיוחדת, אמנית בנשמתה, שיצרה עבודות יד, כמו נשים רבות באותה התקופה. היא לימדה אותי איך לגהץ ולתפור פאצ'ים על בגד ואיך לתפור בגדים. אני זוכרת שמלה שהיא הרחיבה והצרה כמה פעמים, לפני ואחרי הריונות".
ארון הבגדים של האם, היא מספרת, כמו גם מגזיני הבורדה שאספה, שימשו עבורה כמעין בית ספר לאופנה. "דרך אמי הבנתי שבגד הוא לא סתם בגד – הוא הבית של הגוף. דרכה התאהבתי באופנה". בתום שירות צבאי, החליטה שהיא רוצה להתמקצע בתחום. בבית התנגדו. "אבא שלי אמר לי: 'מה, הבת שלי תהיה תופרת?!" היא נזכרת. היא נדרשה לתווך לו את היתרונות שבעיצוב אופנה, עד שהשתכנע והתנה זאת בלימודים אקדמאיים בתחום.
ב-2015 היא סיימה את לימודיה במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל, ועד שפתחה את המותג העצמאי שלה, עבדה עם מעצבים ומותגים מקומיים. פרויקט הגמר שלה, "כמו גדולה" מאותה שנה, עסק באהבתה לחטט בארון הבגדים של האם, ובמסגרתו יצרה בגדים בגדלים משתנים. ראש המחלקה דאז, תמרה יובל ג'ונס ז"ל, עודדה אותה ליצור פרויקט שנוגע באופנה ובמסחריות. "שבועות לאחר מותה הבלתי נתפס, אני זוכרת כיצד היא תמכה בי", היא מוסיפה.
עיצוביה של רטס מתאפיינים בשפה מינימליסטית וקז'ואלית, עם פריטי לבוש שיכולים להתאים גם לנשים מהמגזר הדתי המחפשות אחר פריטים צנועים. רטס, שגדלה בבית דתי-לאומי, מספרת כי העובדה כי למדה כנערה באולפנה מחלחלת עד היום לעיצוביה. "היום אני לא דתייה ואני לובשת חשוף, אבל אני לא מעצבת בגדים חשופים", היא מודה. "אני מעצבת פריטים קלאסיים שמכסים את הגוף ונשארים איתך לאורך זמן. אלו לא פריטים שאת זורקת בסוף העונה, אלא כאלה שממשיכים איתך לאורך שנים – כמו אוסף הבגדים שליוו את אמא שלי".
ובכל זאת, הפריטים הם בסגנון קז'ואל, כמו חולצה מחויטת או מכנסיים מסאטן שלקוחות יכולות למצוא דברים דומים להם ברשתות מסחריות. למה שיקנו אצלך ולא בזארה?
"זארה מייצרים בייצור המוני, בעוד אני מייצרת בכמויות קטנות בישראל. כאשר אני מייצרת מעיל עם צווארון עומד, אני מוסיפה טוויסט עיצובי לסגנון המינימליסטי. בדגם של חולצה מכופתרת, כמו חולצה מדגם 'גבריאל', אני מקפידה על בדים איכותיים וגזרה שתתאים לקהל המקומי. הלקוחה הישראלית אינה פטיט, והמידה הממוצעת בישראל היא 42. אני מקפידה שכל פריט יהיה תואם למידה, לגובה של הישראליות ולאקלים המקומי – וזו הסיבה שאני מאמינה ששווה לקנות בגד של מעצבת ישראלית ולא מרשת מסחרית".
איפה אנחנו תופסים אותך עכשיו?
"כרגע אני בסטודיו שלי, שממוקם בגבעתיים".
מה צפויות הלקוחות למצוא בקולקציה החדשה?
"העונה עיצבתי חליפות מכנסיים מחויטות בצבעים שחור, קאמל וחום, סריגי גולף, חצאיות ושמלה עם כתפיות. אני עובדת סביב סיפורים שאני רוצה לספר ללקוחה, ומתרגמת אותם לעיצוב. כל הדגמים פונקציונליים וניתן לשלב אותם במלתחה קיימת. הז'קט יכול להילבש עם ג'ינס שיש לך בארון, לדוגמה, ושמלת הכתפיות, 'ראקל' שמה, היא שמלה גזורה באלכסון שגורמת לבד להישפך בצורה מחמיאה על הגוף. כל אישה צריכה כזו שמלה בארון".
12 צפייה בגלריה


"החולצה מנציחה את הזוועה של ה-7 באוקטובר, תאריך שרקום ידנית על כל אחת מהחולצות"
(צילום: עמית מוזר)
"בנוסף, אני ממשיכה למכור את הדגמים של חולצת Memory שעיצבתי בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר. כמו כולם, הייתי קפואה באותה שבת", היא אומרת. "האבל שתקף את כולנו, החזיר אותי למותה של אמי לפני שבע שנים. חיפשתי להביע את הכאב שלי דרך היצירה, ובחרתי לעצב חולצה שחורה עם חרוזים אדומים בקווי המתאר של ארץ ישראל במקום שבו עושים קריעה של אבל. החולצה נמצאת היום בארכיון שנקר. עם הזמן יצרתי גם חולצות אופטימיות יותר בסדרה, כמו חולצות לשיקום היישובים בצבעוניות של חול עם מפת ארץ ישראל בלב החולצה".
12 צפייה בגלריה


"חולצות לשיקום היישובים בצבעוניות של חול עם מפת ארץ ישראל בלב החולצה"
(צילום: עמית מוזר)
כשהיא נשאלת אם היא לא רואה בעייתיות ביצירת רווח כלכלי ועיצובי מטרגדיה לאומית, עונה רטס: "הרגשתי שאני עושה אמנות ומביעה את הכאב שלי דרך יצירה. ליצור בעקבות הטרגדיה הזאת זה דבר גדול עבורי. לא כל אחד יכול ליצור בתקופה של כאב ולדבר על אבל. הרבה אנשים היו מעדיפים שלא להתעסק בטרגדיה הזאת, ומבחינתי החולצה מנציחה את הזוועה של ה-7 באוקטובר, תאריך שרקום ידנית על כל אחת מהחולצות".
כיצד המלחמה השפיעה על קולקציית סתיו-חורף 2024-25 בעיצובך?
"לאחר תחילת המלחמה, רציתי פשטות וניקיון שבאים לידי ביטוי בעיצוב הדגמים, בפלטת הצבעים ובצילומי הקולקציה".
עד כמה חשוב לך שהקולקציה תתכתב עם טרנדים עונתיים?
"פחות חשוב לי להתכתב עם טרנדים, אני נצמדת לקלאסיקה ושמה דגש על עיצוב על-זמני עם טוויסט".
פריט מפתח בקולקציה:
"ז'קט גברים עם כתפיים בולטות בגזרת אוברסייז, כזה שאולי שייך לבן הזוג שלך, בגזרה מחמיאה לנשים".
כולם קוראים עכשיו לתמוך באופנה מקומית. איזה מעצבים או מותגים ישראלים את מעריכה במיוחד?
"אני מאוד מתחברת לסגנון של נילי לוטן, ולא מזמן נחשפתי לדרך של המעצב רונן חן, כיצד הוא בנה את עצמו בעשר אצבעות והתפתח למותג ותיק הפועל כבר 30 שנה".
מידות: S-XL. "המידות נדיבות", מוסיפה המעצבת.
מחירים: חולצות, 390-250 שקל; חצאיות ושמלות, 1,000-290 שקל; מכנסיים, 690-400 שקל; מעילים וז'קטים, 1,100-790 שקל.