סליחה, במי מדובר?
דוגמנית על אמריקנית, ששייכת לתקופה שבה לתואר הזה הייתה משמעות מעבר לתחזוקה של מיליון עוקבים באינסטגרם. לאחרונה היא סגרה יובל עמוס ביופי עילאי ובכישרון משחק בינוני - שמתאזן בזכות בעלות על העיניים הכי יפות בתעשייה.
ולטה התחילה לדגמן בגיל 15 ומאז היא לא עוצרת. היא דגמנה לכל בתי האופנה המוכרים, עלתה על כל שער של ירחון אופנה אפשרי, הנחתה יחד עם הבסטי שלום הארלו את התוכנית House of Style ב-MTV, ושיחקה בסרטים מהסוג שעושה כסף ולא מועמד לאף אוסקר.
כדרכן של דוגמניות ממנפות שיודעות שהפנסים מעל המסלול לא מאירים לנצח, ולטה הקפידה לעשות גם וגם וגם. היא, כאמור, הופיעה בסרטים ובסדרות טלוויזיה (שכנראה לא ראיתם), השתתפה בקמפיינים חברתיים, כאלה שעוסקים בזיהום פירות ים, למשל, אבל גם בסרטן השד, זכויות בעלי חיים וקיימות, וגידלה ילדים. בין לבין היא התאוששה מהתמוטטויות נפשיות ופקדה מכוני גמילה מסמים, שום דבר שדוגמניות על אחרות לא עשו לפניה (ואחריה).
ועדיין - עולם האופנה אוהב אותה, הציבור האמריקני אוהב אותה, וכמו שאבחן כבר שלמה ארצי בזמנו - "הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם".
למה אייקון?
ולטה הגיעה לזירת דוגמניות העל רגע אחרי קלאודיה שיפר, סינדי קרופורד ונעמי קמפבל, ויצרה אלטרנטיבה זולה יותר, נגישה יותר - ויפה לא פחות. יש לה עצמות לחיים שאפשר לפרוס עליהן סלמי, גזרה דקיקה ויופי שמתמקם בין לינדה אוונג'ליסטה לשרון סטון. היא הפכה לסנסציה בסצנת האופנה של פריז, ואחרי שנתיים חזרה לארצות הברית כשהיא נישאת על אדי התהילה האירופית. היא אפילו זכתה לכינוי "נערת ורסאצ'ה" כשלבשה על המסלול את שמלת הג'ונגל האייקונית שכיכבה אחר כך שוב (ושוב) על ג'ניפר לופז.
כמו רבות ויפות אחרות, גם היא קיבלה את תו ההכשר למלוכה בעזרת רומן קצר אך פוטוגני עם לאונרדו דיקפריו, ולתקופה קצרה גם הייתה נשואה לדוגמן הצרפתי הרווה לה ביהן. יחד הם יצרו דוגמה זוגית מושלמת של חוסר צדק קוסמי בחלוקת משאבים גנטיים.
ולטה הייתה שם בכמה מהצמתים החשובים שהגדירו את אופנת שנות ה-90, והותירה אחריה מספר לא מבוטל של תמונות בלתי נשכחות, אבל הרגע המשמעותי ביותר שלה תועד בסדרת צילומים במסגרת קמפיין הבכורה של טום פורד לגוצ'י ב-1995, שבו היא כיכבה במראה רטרו אייקוני. הוא אפילו הועתק על ידי מדונה בטקס ה-VMA של MTV.
שנות ה-90 היו העשור שמיקם אותה בצמרת הדוגמניות של התקופה, אבל דווקא בעשור האחרון היא הפכה למלכה אמיתית בעולם האופנה, והיא מקבלת את הכבוד שבדרך כלל נמנע מדוגמניות בגילה. היא אפילו זכתה "לעצב" (המירכאות לא הגיעו במקרה) כמה קולקציות קפסולה, האחרונה שבהן על טהרת בד דנים ממוחזר, למותג קרל לאגרפלד. היא נמצאת בכל מקום, כולל מקומות שבהן לא נוהגות להסתובב נשים יפות מהשנתון שלה: קמפיין של רשת H&M, למשל, או השער של "ווג איטליה", שלרוב מלקט את נערות השער שלו מספרי המחזור של התיכונים בסביבה.
את הפריחה המחודשת שלה ניתן לקשור אולי לטרנד הגיוון בעולם האופנה. עולם שלאחרונה, מתברר, כבר לא אוהב אותן שמנות, וכדי לשלם את המס הנדרש לפוליטיקלי-קורקט הוא מחזיר למשחק, במקומן, את המבוגרות (כל עוד הן רזות, כמובן).
למה לא?
ההופעה של ולטה באירוע המאט גאלה שהוקדש לקרל לאגרפלד וכללה תספורת מולט קצרצרה, הרבה עור פנוי וטופ מניפה, הבהירה שלוולטה יש כנראה מפתחות לכספת שבה שומרים האלים את שיקוי הנעורים, אבל במקביל שימשה הוכחה שגם למלכות סטייל יש יציאות של "על מה לעזאזל חשבת?". והתספורת המטופשת הזו, שעושה לאחרונה קאמבק תמוה, לא נראית טוב אפילו עליה.
ובכל זאת
יש לה סגנון שמשלב קלאסיקה של אולמות קונצרטים עם רוקנרול ושמלות של שאנל עם ג'ינסים ממנגו. לא משנה מה היא לובשת, היא תמיד נראית כמו מיליון דולר בכסף ישן.
12 צפייה בגלריה
עם מייקל קורס בתצוגה שלו בשבוע האופנה ניו יורק. מיליון דולר
(Getty Images for Michael Kors)
בגיל 50 היא מסתובבת בהשקות אופנתיות לבושה בלא-כלום ובלי טיפה של וולגאריות. יש לה שיק טבעי ויופי על זמני, וכך היא מנצחת בנוקאאוט את בלה וג'יג'י ושאר הילדות שמתרוצצות על המסלולים. יעברו עוד 30 שנה, אם בכלל, עד שהן יוכלו לשחק באותה הליגה עם אמבר ולטה.
