עולם האופנה האיטלקי נפרד הערב (שני) מאחד ממייסדי הסטייל של ארץ המגף: ולנטינו גרוואני. הוא הלך לעולמו בגיל 93 בביתו שברומא, מוקף בבני משפחתו. בשנים האחרונות הלכו לעולמם מעצבי האופנה האיטלקים ג'ורג'יו ארמאני ורוברטו קוואלי מדור הנפילים של התעשייה האיטלקית.
מאז היוודע דבר לכתו מהעולם, רבים מתעשיית האופנה והבידור ספדו את ולנטינו: מעצבים, דוגמניות, שחקניות. "איבדנו היום מאסטר אמיתי, שייזכר לעד בזכות אמנותו", ספדה מעצבת האופנה דונטלה ורסאצ'ה, "מחשבותיי עם ג'אנקרלו (ג'יאמטי, בן זוגו לשעבר של ולנטינו - א"י), שהיה לצידו במשך כל השנים האלו. הוא לעולם לא יישכח".
המוזיקאית ודוגמנית-העל לשעבר קרלה ברוני, אמרה: "ולנטינו היה מאסטר, והיה לי הכבוד וזכות גדולה להכיר אותו ולדגמן עבורו. תמיד אזכור את טוב ליבו הגדול ואת האלגנטיות האינסופית שלו".
דברים דומים הוסיפה הסופר-מודל האמריקאית סינדי קרופורד: "עם היוודע דבר פטירתו של ולנטינו גרוואני, נשבר ליבי. הוא היה אמן אמיתי במלאכתו, ותמיד אהיה אסירת תודה על השנים שבהן נפל בחלקי הכבוד לעבוד לצידו".
גרוואני הכניס לאופנה איטלקית ולהוט קוטור הפריזאי אלגנטיות נצחית, סגנון אישי מובחן ואת גוון אדום קרמזי – "האדום של ולנטינו" – שהפך לסימן ההיכר של בית האופנה שהקים ב-1960 וממנו פרש בשנת 2008 בגיל 76. מאז מילאו את מקומו בבית האופנה המעצבים פייר פאולו פיצ'ולי ומריה גרציה קיורי (שפרשה ב-2016 לטובת תפקיד המעצבת בדיור) והמעצב אלסנדרו מיקלה, שנכנס לתפקיד המנהל האמנותי ב-2024.
משמלת הכלה של ג'קי קנדי אונאסיס לצבע האדום
ולנטינו גרוואני נולד במאי 1932 בווגרה שבצפון איטליה. עוד כילד גילה חיבה לאסתטיקה של תלבושות תיאטרון ושמלות ערב, ובגיל 17 עבר לפריז, שם התמחה לאורך עשור בבתי האופנה של ז'אק פאת', כריסטובל בלנסיאגה וגי לארוש. שנותיו בפריז הקנו לו את יסודות התפירה העילית הצרפתית, ובתום עשור חזר הביתה, לאיטליה, שם הקים בשנת 1960 את בית האופנה הנושא את שמו, יחד עם בן זוגו ושותפו העסקי דאז, ג'אנקרלו ג'יאמטי. מה שהתחיל כסטודיו קטן ברחוב ויה קונדוטי ברומא, הפך במהרה לאימפריה ששמה נישא בפי כל.
19 צפייה בגלריה
ולנטינו גרוואני, אליזבת הארלי וקלאודיה שיפר, 2000
(צילום: Getty Images/George De Sota/Liaison)
כבר בשנות ה-60 הפך ולנטינו לתחנת חובה עבור כוכבות והאליטה הבינלאומית שחיפשה שמלות ערב אלגנטיות. ג'קי קנדי אונאסיס, לדוגמה, בחרה בו לעצב את שמלת החתונה שלה לנישואיה לאריסטוטל אונאסיס – שמלה שייצר לאחר מכן בעשרות עותקים ללקוחות נוספות. ברשימת לקוחותיו היו גם גרייס קלי, אליזבת טיילור, סופיה לורן, ג'ואן קולינס, גווינת' פאלטרו, רניה מלכת ירדן, פארה דיבה, נטליה וודיאנובה, שרה ג'סיקה פרקר, נעמי קמפבל ועוד רשימה ארוכה של בנות מלוכה, שחקניות קולנוע, נשות חברה, דוגמניות ומפורסמות.
"אליזבת טיילור הייתה ברומא במשך שנה כדי לצלם את הסרט 'קליאופטרה'", סיפר בריאיון להרפר'ס בזאר בגיל 92, "היא שמעה שאני מעצב חדש וביקשה לראות את הבגדים שלי. הלכנו אליה עם העיצובים שלי, ושם היא הייתה – היא עדיין הייתה גברת פישר באותה תקופה. היא אמרה שהיא צריכה שמלת ערב לפרמיירת הסרט. היא הייתה מאוד תובענית והסכימה להצטלם איתי רק אם אבטיח לה שמלה. אמרתי, 'תבחרי אחת שאת אוהבת', וכמובן שהיא בחרה את היקרה ביותר".
19 צפייה בגלריה
ולנטינו גרוואני ושרה ג'סיקה פרקר בגאלה של המטרופוליטן, 2012
(צילום: AP Photo/Evan Agostini)
בעוד רבים מהמעצבים בני דורו הושפעו מטרנדים מתחלפים, ייחודו של ולנטינו היה ביכולתו ליצור מותג על-זמני. שמלות הערב וחליפות החצאית בעיצובו התאפיינו בקווים נקיים, סילואטות נשיות ורכות, בדי משי וטול, רקמות יד ושימוש בצבעוניות עזה. גרוואני עיצב בגדים שלא איבדו מחשיבותם גם עשורים לאחר שנוצרו. נשים שלבשו ולנטינו לא רק קיבלו שמלה – הן זכו בכרטיס כניסה לעולם של יופי וזוהר נצחיים.
19 צפייה בגלריה
סינדי קרופורד בתצוגת הוט קוטור של ולנטינו לסתיו-חורף 1997-98
(צילום: AP PHOTO/Michel Lipchitz)
"כאשר מעצב הוט קוטור מוצא את הסגנון האישי שלו, עליו להיצמד אליו ולא לנסות לשנות אותו. עדיין עומדת לרשותו החירות לשחק עם צבעים, בדים ורקמות", אמר בריאיון ל-WWD ב-1965. "נשים רוצות היום חליפה שיוכלו ללבוש גם בעוד שנתיים. אין דבר שקל יותר לאבד מאשר לקוחה שמגלה כי הבגדים שרכשה יוצאים מהאופנה מהר מדי. ממילא אין צורך במלתחה גדולה מדי – די בשתי מערכות לבוקר, שמלת ערב או שמלת קוקטייל. חליפה טובה כמעט לעולם אינה יוצאת מהאופנה, אבל זוג נעליים או תיק יד מאבדים את הרעננות במהרה. אלו פריטים שחובה לחדש באופן קבוע".
אחת הקולקציות הזכורות ביותר שלו היא קולקציית אביב-קיץ 1968, שהציגה לראשונה את "הקו הלבן": סדרה של שמלות לבנות ונקיות לחלוטין, ללא כל צבע נוסף או עיטור מיותר. הקולקציה נחשבה לנועזת במיוחד משום שבאותן שנים התאפיינה האופנה בצבעוניות פסיכדלית, אך ולנטינו בחר דווקא במינימליזם רומנטי. זו הייתה גם הקולקציה שבה בחרה ג'קי אונאסיס את שמלת הכלה האייקונית שלה, ובכך הכתירה את ולנטינו ל"מלך האלגנטיות" של אותה תקופה.
עם זאת, בדברי הימים של עולם האופנה מזוהה ולנטינו עם הצבע האדום. הוא סיפר שכשהיה סטודנט בפריז, הוריו נתנו לו במתנה טיול לברצלונה. באחד מהתיאטראות שביקר, ראה חדר מעוטר באדום – פרחי גרניום אדומים במרפסות, ונשים ספרדיות יפהפיות לבושות באדום. הוא בחר לאמץ זאת כבר בתחילת דרכו, כצורת מיתוג עוד לפני שהמושג הזה בכלל נכנס לז'רגון המקצועי. הצבע היה חייב להיות בדיוק בגוון הנכון. אם לא, ולנטינו דרש לשחזרו בקפדנות שוב ושוב.
שמר על פאר גם כשירד מהבמה
לאורך השנים קיבע ולנטינו את מעמדו גם כגיבור תרבות. גוון העור השזוף בצבע אפרסק, החליפות האלגנטיות בכפתרה כפולה, עיצוב השיער המוקפד שלא השתנה מעולם, והופעתיו בסרטי קולנוע עלילתיים ותיעודיים הפכו אותו לדמות מוכרת. בשנת 2006 הופיע בתפקיד אורח בסרט "השטן לובשת פראדה".
"מדוע השתתפתי בסרט? כי באותו רגע הייתי בניו יורק עם חלק מהקולקציה שלי, וכיוון שאני מציג שמונה קולקציות בשנה, זה היה עבורי די פשוט", הסביר בריאיון. שלוש שנים לאחר מכן יצא הסרט התיעודי "ולנטינו: הקיסר האחרון", שסיפק הצצה לחייו האישיים ולעבודתו.
ולנטינו המשיך לעצב עד שנת 2008, אז פרש רשמית והעביר את המושכות לדור חדש של מעצבים. תצוגת הפרישה שלו במוזיאון רודן, במסגרת שבוע ההוט קוטור בפריז, הייתה אירוע היסטורי. לא רק פרידה ממעצב, אלא גם פרידה מעידן שלם. מאות דוגמניות הציגו את דגמיו האייקוניים ביותר, כולל יצירות מהקולקציה הלבנה ומבחר שמלות אדומות מפורסמות. בכך סיכם חמישה עשורים של יצירה שנצרבו בתולדות האופנה.
(התצוגה האחרונה של ולנטינו)
עוד בחייו הבין ולנטינו את חשיבות שימור המורשת האופנתית שלו, ובמאי 2025 נפתח ברומא "פונדציונה ולנטינו גרוואני וג'יאנקרלו ג'יאמטי". החלל רחב הידיים שוכן בארמון גבריאלי-מיגנלי, שהיה בעבר בית ספר ומכבסה של הוותיקן, ועבר שיפוץ מקיף כדי להפוך למוקד יצירתי ותרבותי. המקום נועד לשמר ולהציג את המורשת האמנותית והעיצובית של ולנטינו, ולפעול כמרכז השראה המשלב אופנה, אמנות ותרבות.
תערוכת הפתיחה, "Orizzonti | Rosso", חוגגת את צבע האדום המפורסם של ולנטינו, Valentino Red, באמצעות 50 יצירות הוט קוטור אייקוניות של המעצב, לצד 30 יצירות אמנות מודרניות ועכשוויות מאת אמנים כמו ג'ף קונס, פרנסיס בייקון, לואיז בורג'ואה ואניש קאפור.
