בשנים האחרונות מתפרסמים חידושים מתחום הביוטכנולוגיה והננו-טכנולוגיה המפותחים בשיתוף תעשיית האופנה, מתוך מטרה ליצור גרסאות של עורות ממקור שאינו מצריך שימוש מן החי. חלק גדול מהפיתוחים שנמצאים בשלבים מתקדמים או שכבר נכנסו לייצור הם ממקור צמחי, ואומצו, בין היתר, על ידי בתי אופנה כמו הרמס, גאני, לולולמון והמעצבת סטלה מקרטני, שמתחילת דרכה חיפשה אלטרנטיבות למוצרים מן החי.
מקרטני שיתפה פעולה עם חברת Bolt Threads האמריקנית אשר פיתחה את החומר Mylo, המדמה עור בעלי חיים אך מיוצר ללא שימוש בבעלי חיים או בפלסטיק – דבר שמבטיח ייצור בר-קיימא שמפחית משמעותית הפצת חומרים מזהמים והרג חיות מתועש, גם אם רובו הגדול הוא תוצר של תעשיית הבשר למאכל.
מיילו נוצר על ידי מייסיליום (Mycelium), רשת תת-קרקעית של תאי פטרייה, מין "שורשים" של פטריות שמסוגלים לגדול וליצור מבנים חזקים – טכנולוגיה שבה משתמשות חברות נוספות, כמו MycoWorks האמריקנית שעובדת עם הרמס. זהו חומר רך, גמיש ועמיד, הדומה לעור מסורתי ומתאפיין בתחושת מגע חמה, עמידות לשחיקה, ויכולת ספיגת לחות טובה יותר בהשוואה לעור סינתטי. בנוסף, תהליך הייצור שלו מהיר וידידותי לסביבה בהשוואה לעור בעלי חיים או לעור סינתטי, שכן הוא מתכלה באופן טבעי ודורש משאבים מינימליים לגידול – בניגוד לעור סינתטי המבוסס על נפט.
מקרטני, כמו מעצבים נוספים, הטמיעו את החומר הזה בקולקציות אביזרים והנעלה, אבל חברת Bolt Threads הודיעה ביולי 2023 כי היא מפסיקה לפתח את החומר כתוצאה מבעיות מימון. האתגרים הכלכליים שמציבה טכנולוגיית המייסיליום מדגישים את הקושי בהפיכת חדשנות סביבתית למוצר מסחרי בר-קיימא. למרות הפוטנציאל העצום, עלויות הפיתוח והייצור הגבוהות יחסית, לצד התחרות מול עור מסורתי זול מתעשיית הבשר, מציבים מכשולים משמעותיים בפני המעבר לחלופות אתיות.
"זה כמעט אותו הקרטין שיש לנו בשיער ובציפורניים"
בתחילת החודש הוצג בשבוע העיצוב במילאנו המיזם המקומי Make It Second Skin, מאת המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל בשיתוף מעבדת ביולוגיה מולקולרית בצמחים וננו-ביוטכנולוגיה בפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית בראשות פרופ' עודד שוסיוב. החיפוש אחר טקסטיל בר-קיימא שיהווה אלטרנטיבה לשימוש בעור טבעי וסינתטי, הפגיש ביוני אשתקד את ראש המחלקה, שלי סתת, ואת ד"ר זיויה קיי, מרצה בכירה במחלקה, עם ד"ר חן נובוגרוצקי מהמעבדה, יחד עם שתי סטודנטיות מהמחלקה: שיר חדד ורוני ארבל.
בשיחה עם ynet מסבירה ד"ר נובוגרוצקי כי הרעיון העומד מאחורי הפיתוח הוא שימוש בקרטין שנמצא בשכבה החיצונית של העור והפיכתו לעור מלאכותי. הטכנולוגיה הזו פותחה עד כה להשתלת עור והוסבה במעבדה לשימוש של תעשיית האופנה.
קרטין הוא חלבון סיבי טבעי שמרכיב חלקים חיצוניים בגוף של בעלי חיים ובני אדם כמו שיער, ציפורניים, פרסות, נוצות ועור. זהו חומר חזק מאוד ועמיד, ומכיוון שהוא לא נמס במים ולא נשבר בקלות, משתמשים בו גם בתעשייה וגם בטיפולי יופי (למשל, בטיפולי קרטין לשיקום שיער).
השימוש בקרטין למטרות אופנה מהווה דוגמה מובהקת ליתרונות של "העברת טכנולוגיה" בין תחומים – מהרפואה אל האופנה. יתרון משמעותי של הקרטין הוא היותו חומר מוכר למערכות הרגולציה, מה שעשוי להקל על תהליכי אישור ואימוץ בתעשייה, בניגוד לחומרים חדשניים אחרים שדורשים תהליכי אישור ארוכים. אבל האם הוא בהכרח מתאים ליצירת מוצרי אופנה מעור?
"ניתן ליצור באמצעות קרטין מגוון רחב של מוצרים ויש לו תכונות מגוונות: אתה יכול להדפיס אותו בתלת ממד, להכין ממנו יריעות עור, יש הרבה אפשרויות לעבוד עם החומר", אומרת ד"ר נובוגרוצקי. "מהעבודה על פיתוח שתל לעור, לקחנו חלק מהפיתוח, בעיקר את יריעות הקרטין, מאחר שהן הכי דומות לעור אנושי והתכונות שלהן מדמות טקסטיל: ניתן למתוח אותן, יש להן עובי מסוים ואתה יכול להחזיק אותן".
6 צפייה בגלריה
"ניתן ליצור באמצעות קרטין מגוון רחב של מוצרים". הדמיה של מיזם Make It Second Skin
(הדמיית AI: שיר חדד ורוני ארבל)
המחקר שלך מגיע מעולם הרפואה. הבחירה העיצובית ליצור מזה אביזרים ומוצרי עור נוספים, מעלה מחשבה שאנחנו קונים מוצר שהפיתוח שלו היה לדמות עור אנושי. איך מיישבים את הרעיון הזה?
"זה גבול הידע של הרבה אנשים. אנשים כבר לובשים את זה, הם רק לא יודעים שהם לובשים קרטין. המרכיב המרכזי בצמר, לדוגמה, הוא קרטין. זה כמעט אותו הקרטין שיש לנו בשיער ובציפורניים. במעבדה אנחנו מפיקים את הקרטין מצמר קשמיר, אז ללבוש מוצר מיריעות הקרטין שאנחנו מפתחים במעבדה זה כמו ללבוש צמר קשמיר".
התוצר הסופי נחשב מוצר מן החי? או שזה "טבעוני"?
"ישנם תחליפי עור שנוצרו ממייסיליום (תפטיר) של פטריות, ויש דרכים שונות לחקות עור מלאכותי. מאחר שהחלבון הוא מן החי, אני לא יודעת אם טבעוני זאת המילה הנכונה, או לא הלא נכונה. אני לא יודעת מאיפה הצמר הגיע או איך התנהגו לבעל החיים בזמן הגז. אנחנו עובדים עם חברה מניו זילנד שטוענת שהם מעניקים יחס הוגן לחיות בחווה".
אני מניח שטבעונים אדוקים יפסלו את זה. איזה סוגי עור פיתחת ומה עוד אפשר לפתח בעתיד ככל שהטכנולוגיה תתפתח ותתגבש?
"לקחנו את יריעות הקרטין שפותחו והגדלנו את הממדים שלהן. שבעה סנטימטרים במעבדה זה אושר, אבל בעולם הטקסטיל זה כלום. בנוסף, הצלחנו לשלוט בצבע על ידי הוספת מלנין – פיגמנט שיש לנו בעור ובשיער (השימוש במלנין כפיגמנט טבעי מייצג מגמה חשובה של הפחתת שימוש בצבעים סינתטיים שמזיקים לסביבה, א"י). כך יכולנו ליצור מגוון רחב של צבעים על הספקטרום שבין בז' לשחור. זאת דרך ייחודית ופורצת דרך למחקר שלנו. בנוסף, יש לנו גם אפשרות להוסיף טקסטורה כדי שהוא ייראה כמו עור נחש, לדוגמה".
צפו: עבודה עם קרטין במיזם Make It Second Skin
(צילום: עומר דולב)
יצירת אבות-טיפוס במעבדה זה דבר אחד, אבל לכך יש להוסיף שאלות נוספות שהתשובות להן טרם ידועות, כמו האם החומר יהיה עמיד מספיק ליצירת מעיל עור או מגפיים, יכולת האספקה והייצור של יריעות קרטין, מאחר שהאתגר הגדול נמצא בהגדלת כמויות, ושאלת השאלות: האם עור מקרטין שפותח במעבדה, זול יותר או יקר יותר מעור רגיל – חסם כלכלי שוודאי ישפיע ויקרין על התנהגותם של הצרכנים.
לשם השוואה, מחירם של פריטי העור המלאכותי בחנויות סטלה מקרטני זהה ולפעמים אף יקר יותר מפריטי עור של מותגי יוקרה בסדר הגודל שלה. ייתכן כי מדובר באסטרטגיה שיווקית כדי למתג את בית האופנה כיוקרתי, ועדיין, השאלות האלה יצטרכו לקבל מענה בהנחה שהטכנולוגיה תגיע ליכולת ייצור מסחרי – דבר שד"ר נובוגרוצקי מאמינה בהיתכנותו מאחר שקרטין כבר נמכר בטונות, המעידות על שימושו בתעשייה.
"לאחר שהחומר הטבעי מתבלה, הוא חוזר לאדמה ולא מזהם"
התוצר שהוצג בשבוע העיצוב במילאנו היה אב-טיפוס של ארנק קטן שהדגים כיצד העור שנוצר במעבדה מכיל תכונות ופעולות המדמות עור טבעי, כמו מתיחת העור, תפירה במכונה ותפירה ידנית. "בעידן שבו משבר האקלים מכה בכולנו, החומר הוא חידוש חלוצי שמציע אלטרנטיבה ומאתגר את הנורמות הסביבתיות והאתיות של עור מסורתי וחלופות סינתטיות", אומרת סתת. "זה ייקח זמן עד שנראה מוצר, אבל הפיתוח מתקדם בצורה מהירה. מלבד התכונות הייחודיות של הקרטין, יש כאן חשיבות לכלכלה מעגלית: לאחר שהחומר הטבעי מתבלה, הוא חוזר לאדמה ולא מזהם".
סתת, מעצבת נעליים במקצועה (בעבר הייתה בעלת מותג הנעליים קאפל אוף עם בעלה, המעצב אילון קומבור), מספרת כי היא מקווה בעתיד לעצב נעליים מהחומר שנמצא בפיתוח. "אני מאמינה שהפיתוח ישנה את התעשייה. זה תהליך ארוך ומורכב, אבל בעוד עשרות שנים לא תהיה ברירה, והמצפון האנושי לא יאפשר ליצור מוצרים מן החי ואנשים יחפשו פתרונות אתיים", היא אומרת.
נעליים מהוות אתגר מיוחד לחומרים חדשניים בשל הדרישות המורכבות עבור השימוש בהן: גמישות אך גם חזקות, עמידות בשחיקה, נושמות אך גם עמידות במים, ונוחות לרגל. הצלחת הקרטין בפיתוח נעליים תהווה מקרה מבחן משמעותי ליכולות החומר.
עם זאת, צריך להזכיר כי למרות שבשנים האחרונות הוצגו תחליפי עור איכותיים מאוד, גם אם סינתטיים, רוב האוכלוסייה עדיין מעדיף עור טבעי. בשנה האחרונה, לדוגמה, אנו נחשפים לחזרתה של הפרווה האמיתית לאופנה לאחר כמה שנים של פיתוח פרווה מלאכותית. בניגוד לעור ופרווה אמיתיים, שמגיעים בגדלים מוגבלים ודורשים חיתוך והתאמה – הדפסת תלת-ממד של עורות ופרוות קרטין מאפשרת יצירת פריטים בהתאמה מדויקת, ללא פסולת גזירה, וכך צמצום משמעותי של בעיית המלאי העודף בתעשייה.
6 צפייה בגלריה
"אנשים כבר לובשים את זה, הם רק לא יודעים שהם לובשים קרטין"
(הדמיית AI: שיר חדד ורוני ארבל)
בתוך כך, שווה להתעכב על מותג אופנה שכבר נמצא עמוק בפיתוח הקרטין לשימוש מסחרי. לפני שלוש שנים דיווח אתר "ווג ביזנס" כי קבוצת היוקרה LVMH משתפת פעולה עם האימפריאל קולג' בלונדון ובית הספר לעיצוב ואמנות סנטרל סנט מרטינס, בפיתוח סיבי פרווה מקרטין עבור בית היוקרה פנדי, הידוע בפרוות האמיתיות שהוא מייצר לעשירות העולם – מהלך שמעיד על הבנה אסטרטגית של המותג כי עתיד תעשיית הפרווה עשוי להשתנות. אם התהליך יושלם בהצלחה, פיתוח חלופה ביולוגית לפרווה טבעית, בעלת השפעה סביבתית מופחתת, עשוי להיות מהלך מהפכני עבור תעשיית האופנה כולה, וזאת בתנאי שישמש כתחליף אמיתי. נכון לעכשיו, הפרוות המלאכותיות שמפותחות עשויות מפלסטיק, מה שאינו נחשב ליוקרתי וגם לא טוב לסביבה.
