איזבלה רוסליני
סליחה, במי מדובר? בחדרים המאכלסים את היכל התהילה המדומיין של "היפים והנכונים" לדורותיהם בעולם, מסתובבים אייקוני אופנה ראויים יותר או קצת פחות. בקומת הפנטהאוז של ההיכל הזה ניצבת איזבלה רוסליני ומשקיפה מלמעלה על כולם.
הדיווה מתוצרת איטליה-שוודיה חוגגת בסוף השבוע הזה 70 שנות קיום מסוגנן להפליא ויפה להלל, שמתבסס על תנאי פתיחה משופרים כבתם של השחקנית האייקונית בפני עצמה אינגריד ברגמן והבמאי רוברטו רוסליני.
18 צפייה בגלריה
איזבלה רוסליני עם אחותה איזוטה רוסליני והאם אינגריד ברגמן, 1971
(צילום: Getty Images)
איזבלה רוסליני נולדה ברומא, בילתה זמן בילדותה גם בפריז, ובגיל 19 עברה לניו יורק. בדרך היא חוותה תקופה קשה של ניתוחים והחלמה מעקמת בעמוד השדרה, עבדה כמתורגמנית וכמנהלת זירה בקרקסים, ואז נישאה לבמאי מרטין סקורסזה שהיה הראשון ברשימה מגוונת ומרשימה של בני זוג הוליוודיים.
איזבלה רוסליני, 2022
בגיל 28 פצחה בקריירת דוגמנות והצטלמה עבור הצלמים החשובים והמשפיעים של התקופה, ובהם ברוס וובר, ריצ'רד אבאדון, הלמוט ניוטון ואנני לייבוביץ. ב-1988 אף הוצגה במוזיאון לאמנות מודרנית בפריז תערוכה שהוקדשה כולה לצילומים שלה תחת השם "דיוקן של אישה", וב-1992 דגמנה לספר הפרובוקטיבי "סקס" של מדונה.
את שיא הצלחתה כדוגמנית היא מימשה דווקא בעשור הרביעי לחייה, גיל שבו חברות רבות שלה למקצוע באותן שנים כבר נהגו "לתלות את העקבים". היא שימשה כפרזנטורית של מותג הטיפוח לנקום במשך 14 שנה, ואז הוחלפה בטענה שהיא "זקנה מדי". מתברר שאף אישה לא מחוסנת מגילנות, אפילו אם היא אגדה בחייה. גם קריירת המשחק שלה התחילה להמריא בשלב מאוחר יחסית, רק לאחת מותה של אימהּ המפורסמת, כשלוהקה לסרט האמריקני הראשון שלה "לילות לבנים".
רוסליני מעולם לא הייתה שחקנית ענקית וגם לא דוגמנית-על, אך היה – ועדיין יש בה – את היסוד החמקמק שהופך דמויות ליותר מסך תפקידיהן על המסך או על המסלול. כזה הוא גם היופי שלה, שגדול מהפרטים של תווי הפנים הנאים.
18 צפייה בגלריה
מעלים זיכרונות מ"קטיפה כחולה"? רוסליני עם קייל מקלכלן ולורה דרן, 2019
(צילום: Getty Images)
למה אייקון? לרוסליני יש פנים שמשורטטות כמו ציור מימי הביניים, עיניים חודרות ושילוב מהפנט של פגיעות וחוזק. היא מזכירה את אימהּ אינגריד ברגמן בגרסה אפלה וסוערת יותר. את תפקידה בעיצוב אחד הייצוגים הסימבוליים ביותר של הדמות הנשית בקולנוע האמריקני היא עשתה בסרט "קטיפה כחולה" של מי שהיה אז בן זוגה, דיוויד לינץ'. רוסליני בסרט היא התגלמות כמעט גרוטסקית של "פאם פאטאל" – מיניות בשלה הארוזה בחלוק קטיפה כחול, ליפסטיק אדום ואיפור עיניים כבד. הפנטזיה המסויטת שהיא מגשימה בתפקיד זה מכניסה אותה לפנתיאון הייצוגים האייקוניים של נשים גדולות מהחיים בקולנוע. אבל מה שהופך אותה, לפחות מבחינתי, לאייקון משמעותי הרבה יותר הוא הסיפור שלה עם לנקום.
כפרזנטורית הבית של חברת הקוסמטיקה המפורסמת בשנים 1996-1982, הייתה רוסליני אחת הדוגמניות המרוויחות ביותר בעולם במשך למעלה מעשור ושמה הפך למילה נרדפת ליופי. כל זה נגמר קצת אחרי יום הולדתה ה-40, או כפי שהיא אמרה בריאיון למגזין ווג בשנת 2002: "קיבלתי כל כך הרבה פרחים, שזה היה כמו קבר, ידעתי שזה אומר שאני מתה". רוסליני נשלחה הביתה ללא רחמים ופינתה מקום בפרסומות הקוסמטיקה לשחקנית הצרפתייה ז'ולייט בינוש, שצעירה ממנה ב-12 שנה.
המציאות האיומה שבה כולם מזדקנים – כולל נשים יפות מאוד – לא הייתה כזו שבכירי לנקום היו מעוניינים לחשוף בקמפיינים בפני הציבור באותה תקופה, כך הם הודיעו לה. שני עשורים מאוחר יותר, ב-2016, הכול נראה קצת אחרת: המנכ"לית הנכנסת של המותג פנתה אל רוסליני והציעה לה לחזור לתפקיד הפרזנטורית. בגיל 63, היא פתאום כבר לא נחשבה למבוגרת מדי. אז אולי לרגע מותר להיות אופטימיים, להסתכל על הגלגל שהסתובב לו ולהודות שהזמנים משתנים. אולי לא מספיק מהר, ואין ספק שיש עוד דרך ארוכה לעשות – בעיקר בכל הנוגע למודלים של יופי בהקשר של גיל, משקל וגיוון אתני – אבל השינוי בדרך, מטפטף אט-אט.
רוסליני בצילום של פטריק דמרשלייה
למה לא? אין אף סיבה ראויה לפסול את רוסליני. אפשר לנסות להתקטנן על המבטא יוצא הדופן שמלווה כל שפה שהיא מדברת, אבל אפילו הוא לא באמת מעצבן.
ובכל זאת: רוסליני הצליחה להגיח מתחת לצל הענק של אימהּ ושל אביה, והפכה לאגדה בפני עצמה. היא עשתה זאת בלי לצאת מדעתה, בלי להתמכר לסמים או לאלכוהול, בלי דרמות אישיות, ובלי לשנות את המראה שלה עד שלא ניתן יהיה לזהות אותה יותר.
היום, כשהיא בת 70, היופי של רוסליני קיבל איכות חדשה. היא כבר לא מחפשת להיות סקסית, היא מודה, כי עם ההתבגרות היופי הופך להיות תוצר של אינדיבידואליות וסגנון אישי. זה החופש שנרכש עם הזמן, האינטליגנציה והאלגנטיות – ומכל אלה יש לרוסליני באמת כמויות בלתי נדלות.
על שערי ווג
