על הקולבים בבוטיק של קום איל פו בשכונת גן החשמל בתל אביב, תלויה קולקציית אביב-קיץ 2026 בעיצובה של המעצבת הנכנסת דניאל כהן. לצד מכנסי ג'ינס עם קפלים בגזרה רחבה ובלייזר אפור מצמר עם תפר בשרוול שנראה על הקולב כדו-ממדי, תלויות שמלות פשתן צבעוניות וחולצות פסים נעימות למגע עשויות בד פופלין.
כטבען של קולקציות ביכורים של מעצבים הנכנסים בשערי מוסדות אופנה ותיקים – ניתן לזהות את המתח בין השפה העכשווית שמביאה איתה כהן (34) לדרישות הלקוחות השמרניות של בית האופנה, שיציין בשנה הבאה ארבעה עשורים של פעילות מאז הוקם ב-1987 על ידי סיביל גולדפיינר וקרול גודין.
10 צפייה בגלריה
"יכולתי לסמן די.אן.איי שמתאים ללקוחה ולנסות להחזיר אותו". קום איל פו, אביב-קיץ 2026
(צילום: עומרי רוזנגרט)
אל קום איל פו הגיעה כהן היישר מהסטודיו של המעצב הישראלי-בינלאומי הד מיינר, שאיתו עבדה בצמוד מאז סיימה את לימודיה במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל ב-2019. פרויקט הגמר הנהדר שלה, "צווארון כחול", מהמגובשים שהוצגו באותה שנה, נוצר בהשראת אביה, איש כפיים, ששב בכל יום לביתו ופושט את תלאות היום.
כהן עיצבה בגדים שנראים כאילו זלגו על הגוף ועוצבו לאדם אשר כל מבוקשו הוא לקרוס על הספה בסוף יום עבודה, כמו מקטורן אפור עם פסי סיכה אדומים שנלבש לצד מכנסי ג'ינס רפויים, וסריג בצבע קאמל עם פסים וכניסת ראש כפולה. הקשר בין האב לבת באמצעות בגדים מעורר רגש גם היום.
הקודים העיצוביים שניסחה לכדו את עיניו של בוגר המחלקה מיינר, שגייס אותה לעבוד לצידו בשש השנים האחרונות. "עוד לא הספקתי לפרק את פרויקט הגמר מהתערוכה, וכבר התחלתי לעבוד עם הד", היא מספרת בריאיון ראשון. "ידעתי שיש לי מה ללמוד שם וגם מה לתת. היה לנו חיבור די טוב ועובדה שזה החזיק לאורך זמן".
"הסטודיו עבד כמו מעבדה, עשינו המון 'טסטים' כל הזמן על הגוף", היא משתפת, "בנינו ספריית חומרים מטורפת ולמדתי אצל הד כל מה שקשור לבדים ולבגדים, לחומרים ולגזרות. אין מישהו שעובד כמוהו ואני מאמינה שהוא הוביל איזה דרך, כי יש הרבה מעצבים צעירים שמנסים ללכת בעקבותיו".
את העבודה על הקולקציה של קום איל פו, שמורכבת מכ-20 דגמים ומיוצרת בפורטוגל, החלה כהן בארכיון המותג שכולל אוסף רחב של גזרות, קמפיינים וטקסטים. "מצאתי חומרים שאני כבר יודעת לעבוד איתם, אז יכולתי לסמן איזשהו די.אן.איי שמתאים ללקוחה ולנסות להחזיר אותו", אומרת כהן.
את שמלות הפשתן הצבעוניות ללא שרוולים, היא יצרה בהשראת שמלה בעיצובה של גודין, ובנוסף העניקה פרשנות משלה לשני ז'קטים מחויטים. "בעיקר הסתכלתי על איך שהיא הייתה מסיימת בגד", מסבירה כהן, "הייתה לה עין טובה מאוד לגימורים".
"קום איל פו הוא בית אופנה עם היסטוריה וערכים"
קולקציית אביב-קיץ 2026 בעיצובה מופיעה תחת השם "צייתנות או מרד?" – פרפראזה על הקריאה בהפגנות נגד הממשלה "דמוקרטיה או מרד", שממשיכה את העיסוק של בית האופנה בשיח הפוליטי, כמו חולצת טי אדומה מהקולקציה עם הכיתוב I Support NO STATE Solution שנוצרה עם האמן מתן אליקים.
10 צפייה בגלריה
"הבגדים המחויטים מפסלים את התנועה שלך". קום איל פו, קולקציית אביב-קיץ 2026
(צילום: עומרי רוזנגרט)
במדינה שהאקלים בה – תרתי משמע – הופך כל בחירה בז'קט מחויט להתנגדות לסגנון היומיומי השולט ברחוב, האם כהן מוצאת בז'קט צמר בחירה פוליטית של התנגדות? "אני רואה את זה יותר כגישה", היא מחדדת, "אני מעצבת בגדים והייתי רוצה שיהיו להם השפעה על התנועה של הגוף ועל הנראות ברחוב. הבגדים המחויטים כן מפסלים את התנועה שלך".
לאורך ארבעה עשורי פעילות, קום איל פו חרט על דגלו סדר יום חברתי, פמיניסטי ופוליטי. יש הרואים בכך ערך מוסף לצד הבגדים, המבקרים יצביעו על הפער בין מחירי הבגדים הגבוהים המתאימים לשכבה מצומצמת באוכלוסייה לבין הקריאות לצדק חברתי.
בתוך כך, בחלק מן הדגמים מוסתרים טקסטים ומסרים כמעין כתב סתרים בין המעצבת לבין הלקוחה, כפי שעשו בבית האופנה בעבר. הציטוטים של הוגים והוגות כמו חנה ארנדט, נלסון מנדלה, ויקטור הוגו, ג'יימס בולדווין ואחרים, מוסיפים שכבה נוספת של משמעות, ומזמינים את הלובשת והלובש לחשוב, להטיל ספק ולנסח עמדה אישית.
10 צפייה בגלריה
"סביב הקולקציה, ניסיתי לשים בצד את הביקורתיות, להשקיט את קולות הרקע ופשוט לעבוד"
(צילום: עומרי רוזנגרט)
"קום איל פו הוא בית אופנה עם היסטוריה וערכים", אומרת כהן, "אני יכולה לומר שהדעות שלי תואמות את מה שבית האופנה מייצג. אני נגד אלימות ונגד מלחמה, ובעד דרך של הדדיות וחמלה. לכן לא הרגשתי קושי להיכנס למותג. עם זאת, אני לא מסכימה עם כל אמירה ועולות גם שאלות אם האג'נדה צריכה לבוא לידי ביטוי בבגד עצמו. סיביל ואני שונות בגישות שלנו. אני יותר שקטה ומינימליסטית, והיא אומרת את הדברים באופן ישיר. ניהלנו שיחות רבות כדי להגיע לנקודה שתתאים לשתינו".
"גם לגברים יש יחסים מורכבים עם הגוף שלהם"
כהן, נשואה ואם לתינוקת בת חצי שנה, גדלה בבית מסורתי כבת בכורה לשני אחים. כילדה עסקה בציור, בעוד התשוקה לאופנה תמיד הייתה שם. כנערה, מותגים לא היו אופציה עבורה, אז היא התמקדה בחנויות יד שנייה. "תמיד אהבתי דברים יותר מיוחדים ואחרים", היא אומרת. בעקבות ביקור בבצלאל, התלבטה אם ללמוד אמנות או עיצוב אופנה. הפור נפל על האחרון, מתוך הבנה שהיא צריכה לצאת מהאקדמיה עם מקצוע ביד. למחלקה בשנקר, אגב, לא התקבלה.
10 צפייה בגלריה
"השאיפה שלי היא לעצב ללקוחות בגדים שהן ייהנו ללבוש". קום איל פו
(צילום: עומרי רוזנגרט)
"בנטייה הטבעית שלי, אני בן אדם מאוד ביקורתי. סביב הקולקציה הזאת, ניסיתי לשים בצד את הביקורתיות, להשקיט את קולות הרקע ופשוט לעבוד", היא מספרת על התחושות להוביל בית אופנה גדול לצידו של הקריאייטיב דירקטור תומר אלמוזנינו. "לצד זה, יש גם אחריות גדולה. זה עסק וצריך למכור. מגיעות לקוחות ותיקות שמכירות את המותג ורגילות ללבוש עיצובים מסוימים, ואני צריכה לתת להן מענה; ומנגד, ליצור תמהיל שיפתח את המותג גם ללקוחות צעירות יותר, בנות 30 ומעלה".
איך מחנכים את הלקוחות הוותיקות לטעם חדש?
"מציעים להן ללבוש עוד דברים שהן לא רגילות אליהם, כשהשאיפה שלי היא לעצב עבורן בגדים שהן ייהנו ללבוש".
בפרויקט הגמר שלך ובשש השנים אצל הד מיינר, עיצבת בגדי גברים. את לומדת להכיר מחדש את הגוף הנשי?
"בדיוק נכנסה לקוחה לחנות שהודיעה 'עכשיו אני לא מודדת, עליתי שלושה קילוגרמים' ואתה מבין שזה מורכב יותר, בטח כשאצל נשים יש יותר מבני גוף. לא שגברים זה מורכב פחות, כן? גם להם יש יחסים מורכבים עם הגוף שלהם".
10 צפייה בגלריה
"בגדים שאפשר ללבוש היום ובעוד עשור". קום איל פו, קולקציית אביב-קיץ 2026
(צילום: עומרי רוזנגרט)
כמעצבת שהתמחתה בבגדים מחויטים, את פתוחה לעיצוב בגדי ערב?
"מחויטים אני יודעת לעשות וגם בגדים ספורטיביים שיצרנו בסטודיו של הד לצד שיתופי פעולה עם ריבוק ודזיגואל. אני מאמינה שאני יכולה להביא קו של שמלות ערב ללקוחות של המותג".
הבגדים של קום איל פו מציעים פונקציונליות. אני תוהה איפה המקום של הסקס אפיל? החושניות? התשוקה?
"מעניין שאתה מעלה את זה, כי הייתה לי שיחה בנושא עם סיביל. אם חוזרים לעיצובים של קרול גודין, אני מוצאת בהם משהו מאוד יצרי וסקסי. זה לא הדבר המרכזי שאתעסק בו, אבל כן מאוד מעניין אותי למצוא את הסוד שיש בחושניות ולהביא אותו ללקוחה. השאיפה היא לעשות בגדים נחשקים, על-זמניים, כאלה שלא ניתן לתחום אותם בנקודת זמן, ושהלקוחה תוכל ללבוש אותם היום ובעוד עשור".
