אנדי מקדואל
סליחה, במי מדובר? אנדי מקדואל – שחקנית, דוגמנית ואחת הנשים היפות על השטיחים האדומים – בת 63 ולא רוצה להסתיר את הגיל שלה מהעולם. מאז פסטיבל קאן שנערך בחודש שעבר, היא כבשה את מדורי האופנה בעולם עם רעמת תלתלים אפורה שעשתה בית ספר לטרנד המראה הטבעי, זה שאוהבים לקרוא לו פרו-אייג'ינג ומתבסס על "הפסקתי לצבוע" ו"הפסקתי להזריק" (למרות שבקטגוריה האחרונה, לא בטוח שהיא יכולה לשמש כפרזנטורית אותנטית).
מקדואל הפכה לשיחת היום בפסטיבל קאן, כשכולם לא הפסיקו להלל את האומץ שבהופעתה עם השיער האפור. אז נכון, מדובר בסך הכול בחשיפת שורשים ולא בהסתערות נועזת לתוך בניין בוער, אבל ככה זה באופנה – את הפרופורציות אפשר להשאיר לתחומים אחרים.
מתחילת הקריירה שלה, מקדואל תפסה תמיד את משבצת "היפה שיודעת לשחק" – יותר דוגמנית מאשר שחקנית משובחת – אבל הופעותיה הקולנועיות ובחירת התפקידים המוקפדת הפכו אותה לבעלת תו איכות מסוים.
היא שיחקה בלפחות שני סרטים שהפכו אותה לכוכבת קומדיות רומנטיות אייקונית: היא הייתה קארי ב"ארבע חתונות ולוויה אחת", מושא אהבתו של החנון הבריטי יו גרנט שמגמגם בביישנות את כל הדרך אל לבה של הגיבורה; ומפיקת החדשות רבת הקסם ריטה ב"לקום אתמול בבוקר", הקומדיה שמשכפלת את עצמה לדעת בעשרות תסריטים זהים מדי שנה, שתמיד חסרים את החן של הפקת המקור.
היא הייתה גם ג'יין של טרזן והגרין-קארד של ז'ראר דפרדייה, וכך מיצבה את עצמה כגיבורה האמריקאית שלמרות היעדר המבטא המלכותי, יש לה מספיק אלגנטיות ואצילות כדי לשמש כמשקל נגד לגברים אירופאים.
למה אייקון? מקדואל פרצה לתודעה בסרט "סקס, שקרים ווידיאו-טייפ" של סטיבן סודרברג, שהגדיר את המעבר של הקולנוע האמריקאי, ואמריקה כולה, משנות ה-80 הצעקניות של רייגן אל שנות ה-90 המהורהרות שעסקו בלי סוף בחיבוטי הנפש. בסרט ההוא, מקדואל הייתה הפנים (והווידיאו) של האישה של שנות ה-90: יפה, אמיצה, בודדה ומודחקת מינית. יש בה משהו בלתי מושג, קצת קריר למראה, שהופך אותה למושא אהבה טבעי לנשמות רומנטיות.
למקדואל יש יופי אריסטוקרטי, עם תווים חזקים שמצוותים לגזרה דקיקה וחיוורת. זהו בדיוק סוג היופי שמאפשר לה לדלג בין גילום דמויות רומנטיות נחשקות בקולנוע לקמפיינים מדוגמים של חברות קוסמטיקה. עם התלתלים הכהים (או האפורים), הגוף שנדמה כי הוא לא ממש מסונכרן עם הגיל, החיוך הכובש והעור הצח – יש לה נוכחות פיזית מרשימה שלא מתעמעמת עם השנים החולפות.
אם זה לא מספיק, יש לה שלושה ילדים, שבהם שתי בנות יפהפיות לא פחות ממנה, מרגרט ורייני קוואלי, אשר משחזרות את הקריירה הכפולה של אמא (וגם של אבא, דוגמן העבר פול קוואלי) – מדגמנות, משחקות, ודואגות שהמאגר הגנטי המשובח הזה יהיה המתנה שלא מפסיקה לתת לעולם.
למה לא? מקדואל תמיד נראית עשויה ומתוקתקת. היא לובשת את הבגדים הנכונים ואומרת את הדברים הנכונים – כל מה שצריך כדי להישאר בצד הטוב של הוליווד. היא אוהבת את המשפחה שלה, מעדיפה חיים נורמליים, מקפידה לאכול בריא וחושבת ש"התבגרות היא מסע". כל קלישאה של חשיבה חיובית כבר עברה את דל שפתיה. זה אומנם מאוד אופטימי, אך גם קצת משעמם.
ובכל זאת: היא לא השחקנית הכי עסוקה בהוליווד, ואת שנות ה-40 לחייה העבירה מתחת לרדאר, בעיקר כי הוליווד לא יודעת מה לעשות עם כוכבות שלא קוראים להן מריל סטריפ והן כבר לא בנות 20, אבל עדיין לא בשלו לשחק את האימהות של עצמן. ועדיין, יש לה נוכחות מרשימה בכל אירוע נוצץ, היא לובשת כל שמלה כאילו נתפרה במיוחד עבורה, וקשה למצוא הופעה פומבית אחת שלה שבה לא נראתה פשוט נהדר.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
