פנלופה קרוז
סליחה, במי מדובר? השחקנית הספרדייה – אשר יש שיטענו כי היא האישה הכי יפה בעולם – התניעה את הקריירה שלה בסרטים של פדרו אלמודובר ואז, כדרכם של כוכבים אירופאים שמרגישים כי היבשת קטנה עליהם (או פשוט לא מספקת להם את המיליונים לחשבון הבנק) עברה לעשות סרטים, טובים פחות, בארצות הברית. שם היא סימנה וי על זוגיות עם טום קרוז, שמלבד שם משפחה דומה היו בלתי מתאימים בעליל, ומאז 2007 היא חובקת את השחקן הספרדי חוויאר ברדם. ביחד הם מגדלים שני ילדים ותופסים בעלות על התואר "הזוג הכי סקסי שקיים".
היא בת 48 אבל נראית בת 30, ומהווה הוכחה חיה לכך שסקסיות היא לא מושג ששייך בלעדית לדוגמניות צעירות. ואם מישהו טעה לחשוב אחרת, יש לה צילומי פפראצי שוברי רשת בביקיני מחופשה משפחתית באיטליה להוכחה.
קרוז אוחזת בפרס אוסקר לשחקנית משנה על הסרט "ויקי כריסטינה ברצלונה" של וודי אלן, ובעוד עשרות פרסים אירופאיים על סרטים שנעשו הרחק מהחיבוק ההוליוודי המסרס. ביחד עם אנטוניו בנדרס, פליט נוסף של סרטי אלמודובר, השניים הם המתנה של ספרד לאמריקה – יפים, סקסיים, ובעלי יכולת משחק מרשימה שמתבזבזת על תפקידים סטריאוטיפיים שהקולנוע המיינסטרימי מייחד לכוכבים הלא בלונדיניים שלו.
בחייה האישיים קרוז היא בודהיסטית, צמחונית, מעודדת הנקה בפומבי, לא מעשנת, לא שותה. בקיצור, כל מה שהוא בריא, נכון פוליטית ולעיתים משעמם. איזה מזל שהיא כל כך יפה.
למה אייקון? קרוז היא המעטפת המושלמת לדמות ה"לטינה" האירופאית (ששונה מזו הדרום אמריקנית), כפי שהיא נתפסת במיתולוגיה האמריקנית – כהה וסוערת, נוטפת מיניות מסוכנת אך גם אימהית במידה. יש לה מבטא זר מודגש, מחשופים גדולים ומבט תמים.
קרוז היא "נערת אלמודובר" לכל דבר ועניין, ואף תוארה על ידי הבמאי כ"מוזה" שלו. אחרי ששיחקה ברבים מסרטיו, היא נושאת עימה את כל התדמית שהתואר הזה מכיל – קצת מטורפת, מאוד יפה. קרוז הוא כל מה שעולה בדמיון כשמדברים על נשיות נשגבת שטיפוסית לדמויות שחוזרות בסרטיו. נשיות גדולה מהחיים שמורכבת ממנות גדושות של קיטש, רגש משתולל ומיניות לא מתנצלת. ככה היא נראית, ככה היא משחקת, ככה היא מתלבשת.
לפני שהפכה לשחקנית, היא הייתה קצת דוגמנית וקצת רקדנית. שתי הקריירות החלופיות האלה ניכרות גם במראה שלה וגם באופן שבו היא מצטלמת ומתנהלת. היא יודעת להתלבש ויודעת "לשאת" היטב את השמלות שהיא לובשת. בכלל, קרוז מבינה אופנה והיא אפילו מחביאה ברזומה שלה קולקציית לנז'רי נועזת שעיצבה יחד עם מותג ההלבשה התחתונה הבריטי אייג'נט פרובוקטור.
קרוז כבר הספיקה להיות הפנים של לנקום והפרזנטורית של ראלף לורן. היא אחת השגרירות הוותיקות של שאנל, ומזוהה עם יצירות הקוטור של בית האופנה האליטיסטי, מה שלא מפריע לה לנהל גם יחסים ארוכי טווח עם רשת האופנה הספרדית מנגו, העממית הרבה יותר.
היא מככבת בקביעות על שערים של מגזיני אופנה, לבושה, לרוב, בלא הרבה. הצילומים שלה מתניידים על המנעד שבין רומנטי לסקסי, ומשקפים בדיוק את התדמית שהיא מטפחת – או שמטפחים עבורה – כבר שנים רבות. כך גם בהופעה האחרונה שלה בגיליון ספטמבר העכשווי של מגזין ווג ספרד.
פנלופה קרוז על שער מגזין ווג ספרד
למה לא? השמלה הפרחונית שלבשה לפסטיבל ונציה החודש אומנם שייכת לבית האופנה הנחשב שאנל, אבל היא לא עשתה חסד עם קרוז היפה וכבלה אותה במראה מעט כבד ומיושן. נקווה שזו הייתה מעידה סגנונית חד-פעמית.
ובכל זאת: קרוז היא שחקנית הוליוודית שחזרה לחיות במדריד. היא משתפת פעולה עם השיטה, אבל רק עד גבול מסוים. היא ממקסמת את תדמית הפאם פאטאל כמעט בכל סרט שבו היא משתתפת, אבל מתנערת ממנה ומהמעמד שניתן לה כ"סמל מין" בחייה הפרטיים. היכולת שלה לשלב בין הקצוות האלה, גם בקריירה וגם בלבוש, הופכת אותה לאישיות עגולה ומעניינת שתמיד משאירה אותנו סקרנים.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
