כשהייתה בת שלוש, ישבה דאניה היבש עם אמה על המרפסת הפרחונית של ביתן שבקומה השלישית בשכונת מגוריה ביישוב הדרוזי ירכא שבגליל המערבי. שירו של הזמר הלבנוני פארס קראם, "שיפטה", שנוגן מרכב עובר, הצית בה זיכרון ישן. "המילים הראשונות זה 'שיפטה בשארי אל-חמרה' – 'ראיתי אותה בבשארי אל-חמרה'", מסבירה היבש, "ובשארי אל-חמרה זה המקום שממנו באתי בגלגול הקודם".
גלגול נשמות – נוטוק, בערבית – הוא יסוד מרכזי בדת הדרוזית. היבש (23), בוגרת המחלקה לאופנה באוניברסיטת חיפה, חשה בו מילדות. בגיל שנתיים, היא נזכרת, הייתה יושבת בחלל הדופלקס המשפחתי וקוראת בשמות ל"שכנות" מדומיינות שלה, כפי שהייתה מתקשרת עם שכנותיה בלבנון. "באותו רגע שהרכב עבר עם השיר – הבנתי מאיפה באתי, כי כל הזמן דיברתי עם המשפחה במושגים שונים ובמבטא לבנוני".
"כל הזמן דיברתי עם המשפחה במושגים שונים ובמבטא לבנוני". סקיצות לפרויקט הגמר
(קולאז': דאניה היבש)
לפי התפיסה הדרוזית, עם מותו של אדם נשמתו עוברת באופן מיידי לגופו של תינוק דרוזי שזה עתה נולד. מכיוון שמספר הנשמות הדרוזיות נתפס כקבוע, כל נשמה ממשיכה את מסעה לאורך דורות רבים באמצעות רצף של חיים חדשים. אמונה זו מעצבת את תפיסת החיים והמוות בקהילה, ומעניקה משמעות מיוחדת למעשים ולבחירות של האדם, שכן הם מלווים את נשמתו גם בגלגוליה הבאים.
לאורך השנים תועדו עדויות של ילדים שטענו כי הם זוכרים פרטים מחיים קודמים, וסיפורים אלה ממשיכים לעורר עניין הן בקרב המאמינים והן בקרב חוקרים. "זה לא משהו שאתה שומע עליו כילד – אתה פשוט נזכר בזה. איך ילדה בת שלוש יכולה לעכל את המשמעות של גלגול נשמות? אתה לא יכול להבין את זה. זה משהו שחי איתך, אתה מרגיש את זה", היא מסבירה ומציגה איור של הבית שבו גדלה והרכב שעבר, אשר אותו שילבה בתיק העבודות של פרויקט הגמר "נוטוקי" – גלגול הנשמות שלי.
"הרגשתי שאני יודעת מה קורה בלבנון ומה קורה בישראל". פרויקט הגמר
(צילום: גל בומנדיל)
הדמות שהתגלגלה אליה הייתה של ג'לאא אל-סייד אחמד, אישה דרוזית מביירות, אם לבת, שמתה, ככל הנראה, מתאונת דרכים כשהייתה בתחילת שנות ה-40 לחייה. את המידע קיבלה היבש מהתת-מודע שלה. "היא הייתה אישה אמידה מאוד, נשואה לאיש עסקים, שמבלה במרוצי סוסים וגרה בבית יוקרתי עם מזרקה ועוזרות בית".
אני מניח שאייצג כאן את הישראלי הממוצע. איך יודעים שהתגלגלה אליי נשמה? זאת ידיעה פנימית? הדמות מופיעה לך בחלומות?
"בגיל שלוש התחלתי לדבר על דברים שלא הכרתי ולא חוויתי בבית. אני מדברת על מקומות שלא קיימים בישראל, אנשים שלא קיימים בקרבת משפחתי, אירועים שלא קרו כאן. כשהתבגרתי, התחלתי להבין שעברתי גלגול נשמות. בדת הדרוזית אנחנו מאמינים שהנשמות מתגלגלות: אישה לאישה, גבר לגבר".
איך הגיבה המשפחה לגילוי הזה?
"אמא שלי הכירה את התופעה, כי היא עברה את זה עם אחיה, שבגלגול הקודם היה טייס סורי. הוא היה עקשן, ישן ללא מדים והרגיש קושי. אני חושבת שהחיים שלו בסוריה נגמרו בצורה לא נעימה והיה קשה להיזכר בהם. בהתחלה היא נתנה לי לדבר על הגלגול ועל הדמות הקודמת, ובהמשך הייתה מחליפה נושא. היא ידעה שלגדל ילד עם חוויה כזו יכול להיות לא פשוט".
"לא חייבים להאמין או להסכים איתי – אבל שיכבדו את האמונה שלנו". היבש
(צילום: באדיבות דאניה היבש)
יש לך פרטים ביוגרפיים על האישה הזאת?
"כן. שם, גיל, סיבת מוות והכתובת. היא גרה ברחוב בשארי אל-חמרה, שבו נזכרתי בעקבות השיר של פארס קראם".
איך את מסבירה את הנושא, נגיד, לאנשים שמחוץ לעדה?
"כשהצגתי את הנושא באוניברסיטה, ראש המחלקה ד"ר רחל גץ סלומון והמנחה אהרון גניש ידעו במה מדובר. אבל היו מרצים שלא הבינו על מה אני מדברת והיו בשוק. כשמתחילים להתעמק בזה, הנושא נהיה מובן יותר".
אנשים רבים מרגישים אנרגיה, טלפתיה ותחושות דז'ה וו חזקות. עד כמה זה דומה? אני תוהה אם אלה אותן חוויות, רק שבדת הדרוזית העניקו להן שם.
"אני גם חווה סיטואציות דומות. כשאני מבקרת במקומות כמו יפו העתיקה או סירמיונה באיטליה, אני מרגישה בבית. תראה, זה לא משהו שכל הזמן מנהל אותי. אני חווה דברים, עולים לי זיכרונות. והתחושה היא שזה היה קודם".
איך זה שינה את תפיסת החיים שלך, את תחושת הזהות?
"זה מרגיש מיוחד, ואני מסתכלת על חצי הכוס המלאה: אלוהים בחר בי להיזכר. זה מייחד אותי מאנשים בסביבה. גם כשסיפרתי שאני בוחרת לעסוק בנושא בפרויקט הגמר, מאוד התלהבו ממנו בחוג לאופנה. שאלו סטודנטיות דרוזיות נוספות אם זה משהו שגם להן יש, והן ענו שלא", היא צוחקת.
"איך ילדה בת שלוש יכולה לעכל את המשמעות של גלגול נשמות?"
(איור: דאניה היבש)
מה חשוב לך שאנשים מחוץ לעדה יבינו באמת לגבי גלגול נשמות?
"שיכבדו את האמונה שלנו. לא חייבים להאמין או להסכים איתי – אבל תכבדו. בשנה שעברה ביקרתי בהודו ושרתי זמירות שבת וקידוש עם ראש המחלקה. הכרתי את זה מ'האח הגדול'. באופן אישי, אני אוהבת ללמוד ולהיחשף לאמונות שונות, אז הייתי רוצה שגם הסיפור האישי שלי יתקבל בצורה מכבדת ולא מזלזלת".
אנחנו מדברים על חיים בלבנון, ואת גדלת במרחק כמה קילומטרים מהגבול. את מרגישה את הקונפליקט של המלחמה עם לבנון?
"החודשים האחרונים היו מאוד מורכבים ולעבוד על פרויקט גמר בתקופה הזאת לא היה פשוט. למרות שאני מושקעת רגשית בסיפור, הייתי כל הזמן בבלאק-אאוט. הרגשתי שאני יודעת מה קורה בלבנון ומה קורה בישראל, כשכל הזמן מסביבי פיצוצים ובומים. זה מוזר להרגיש ששני המקומות שאני שייכת להם אויבים".
"מגדירה את עצמי כאישה חילונית ושמרנית ששומרת נגיעה"
איך מתרגמים זיכרון מדומיין וחוויה אישית למערכת לבוש? עם האתגר הזה התמודדה היבש במסגרת פרויקט הגמר שלה. היא החלה לייצר קולאז'ים שמורכבים מתמונות ילדות שלה ופריטים שמסמנים את הסגנון האופנתי של הדמות שהתגלגלה אל גופה, כמו חליפות אלגנטיות ולבוש מגונדר בסגנון לבנוני, שכולל חולצות מלמלה, תיקי עור וחצאיות מידי, מטפחות ראש, כפפות תחרה ועוד.
"אני מסתכלת על חצי הכוס המלאה: אלוהים בחר בי להיזכר". פרויקט הגמר
(צילום: גל בומנדיל)
חמש מערכות הלבוש שיצרה, כולן בפרופורציות רחבות – כאלו שמרפררות לסגנון של המנחה גניש אבל גם מתרחקות ממנו – הן תרגום מופשט לסקיצות שלה. לדוגמה, מעיל טרנץ' לבן, שעליו תלוי מעין תיק תחרה לבן. "עשיתי כאן תרגום ל-What's in my bag, כאילו – מה שהיה כל הזמן בתיק שלי שם ומה יש לי פה כל הזמן בתיק", היא משתפת.
"במקרה אחר שילבתי קפלים שיש בשמלות הפליסה המסורתיות של נשים דרוזיות. בהתחלה חשבתי לעשות את השמלה באורך מיני, אבל מאחר שאני מדברת על עצמי – ואני מגדירה את עצמי כאישה חילונית ושמרנית ששומרת נגיעה – עיצבתי דגם צנוע. אני גם לא הולכת עם מכנסיים קרועים, לדוגמה".
"זה לא משהו שכל הזמן מנהל אותי. אני חווה דברים, עולים לי זיכרונות". סקיצות לפרויקט הגמר
(קולאז': דאניה היבש)
היבש נולדה וגדלה בירכא למשפחה שעודדה עיסוק באסתטיקה. אביה הוא בעל גלריה, אחיה ארכיטקט ואמה עוסקת בהלבשת בתים. סבתה הייתה מעצבת שמלות כלה, והיא רואה בדרך שלה רצף דורי.
אל החוג לאופנה בחיפה הגיעה בגיל 19 לאחר שירות לאומי. בניגוד לבוגרות דרוזיות אחרות שחוזרות הביתה ופונות לעיצוב שמלות ערב וכלה, להיבש מטרה אחרת: ליצור בגדים מוכנים ללבישה עבור נשים מכל הדתות, שמחפשות אופנה צנועה ויומיומית. שם המותג הוא DAN2 – האותיות הראשונות של שמה ושל שם אחיה דניאל.
"אני פחות מתחברת לסגנון של בגדי ערב ויותר אוהבת קז'ואל זרוק עם מכנסי ג'ינס וגזרות אוברסייז. המותג שאני מקימה יתמקד בבגדים יומיומיים עם טוויסט. ז'קט ג'ינס או מכנסיים שחורים אפשר למצוא בזארה או ב-Shein". וכמה צנוע זה יהיה? "עד גבול מסוים", היא מדגישה, "יהיו מכנסיים באורך ברמודה, וגם אלמנטים עיצוביים דרוזיים, כמו רקמה דרוזית לצד אלמנטים מעולמות הווינטג' שאני מאוד אוהבת".
