בכתבה ראשונה שפורסמה על אודותיה בשנת 2009 במדור "איפה הילד" ב"ידיעות אחרונות", סיפרה הקוסמטיקאית חוה זינגבוים על שגרת יומה: היא מתעוררת בכל בוקר ב-05:15 ומכינה סנדוויצ'ים לששת ילדיה, משם רצה לחדר הכושר, מפזרת את הילדים, ובשש "חוזרת הביתה לילדים לשיעורי בית, מבחנים, עבודות בית ספר".
מאז היא ישנה עוד פחות. "היום אני מתעוררת בשלוש לפנות בוקר", היא אומרת, "ועד חמש בבוקר אני קוראת, לומדת, כותבת. אנשים מקבלים ממני מיילים בשעות הזויות".
"מיילים נשלחים בארבע לפנות בוקר", מאשרת בתה, אמונה גנץ, "בדרך כלל אלה המיילים הכי חשובים ורציניים".
6 צפייה בגלריה
"לא הייתי יכולה לעבוד שעות כל כך ארוכות כמו שאני עובדת אם הבנות שלי לא היו סביבי". חוה זינגבוים
(צילום: אלכס ליפקין)
עשור וחצי חלפו מאז אותה כתבה. כיום היא מנהלת את תאגיד הסקין-טק "חוה זינגבוים", המשלב בין מדע לאסתטיקה. היום (ראשון) השיק המותג לעיני מאות קוסמטיקאיות העובדות איתה את סדרת Prophecy החדשה, שתנסה לשחזר את ההצלחה של המוצרים הקודמים בסדרה.
בזמן שמפורסמות כמו בר רפאלי מקדמות הזרקה של זרע סלמון לפנים – זינגבוים פחות מתחברת לטרנדים רגעיים. את המוצר החדש, שמורכב מחומצה היאלורונית מצולבת, פיתחה בעקבות מחקר שאליו נחשפה לפני כשלוש שנים.
"בתמונות MRI של העור ראו שחומצה היאלורונית מוזרקת נשארת ברקמה מתחת לעור במשך שנים", היא מסבירה, "וזה היה גילוי מדהים. מדובר בשינוי משמעותי, כי להבדיל מסיליקון, עד היום התייחסנו לחומצה היאלורונית כאל חומר שנספג בעור".
חומצה היאלורונית מצולבת היא חומצה היאלורונית שעברה תהליך של הצלבה כימית, המקנה לה צמיגות גבוהה יותר ועמידות לאורך זמן רב יותר. לדברי זינגבוים, פרופ’ רחל לוברט וד"ר ליפובסקי ממחלקת המחקר והפיתוח של החברה הצליחו למזער את מולקולת החומצה מבלי לפרק את מבנה ההצלבה שלה.
"ברגע שהחומצה נשארת בעומק העור לאורך זמן, היא מפעילה תהליכים שאנחנו קוראים להם היום ביוסימולציה – חידוש של הרקמה בעומק העור", אומרת זינגבוים, "באזורים המוזרקים ובאזורים שבהם החומצה ההיאלורונית נשארה, זיהו ייצור מוגבר של קולגן ושל חומרים אנטי-דלקתיים".
6 צפייה בגלריה
"אני פחות אוהבת להבטיח, אבל מחקרים מראים הצערה בגיל של העור". סדרת Prophecy החדשה
(צילום: כפיר זיו)
לאחר סדרת בדיקות, פיתחו בחברה שלושה תכשירים אשר לדבריה מצליחים להשיג שיפור משמעותי במראה וב"גיל" העור בתוך שבועיים: קרם ג'ל, סרום, וקרם עשיר. "היינו בהלם מהתוצאות. תוך שבועיים יש ירידה בגיל הכרונולוגי – עומק הקמטים, הקמטוטים, הטקסטורה", אומרת זינגבוים, "זה לא עוד איזה קרם או עוד תכשיר. יש פה עבודה משמעותית של מחלקת מחקר ופיתוח".
מה זה אומר לצרכנית הקצה?
"עכשיו היא יכולה להחדיר במריחה לעור חומצה היאלורונית מצולבת שמעודדת ייצור קולגן. כדי לעודד כיום ייצור קולגן, אנחנו עושים טיפולים פולשניים כמו דיקור, מיקרונידלינג ועוד. לייצר קולגן בצורה טבעית לעור זה משהו חדש לחלוטין. זה שלב נוסף בתהליך שפעם קראנו לו אנטי-אייג'ינג, והיום קוראים לו Longevity".
מילה שהפכה לטרנד ורואים אותה היום בכל מקום.
"הנושא של לונג'ביטי זה שינוי תפיסה מאוד-מאוד משמעותי בתחום שלנו. אם בטיפולי אנטי-אייג'ינג מטופלת מגיעה לרופאה או לקוסמטיקאית, הם יעשו הכול כדי שהעור ייראה יותר טוב. כשאנחנו מדברים על לונג'ביטי, זאת תפיסה שונה לחלוטין. אנחנו רוצים לוודא שהעור יגיע לאריכות הימים שלו בשיא הבריאות, ורוצים לעזור לו לייצר את התהליכים הטבעיים שהוא עושה בצורה טובה יותר. זאת הסתכלות שונה לחלוטין, זה לא טרנד".
זה בהחלט טרנד שמוכרים לי מכל כיוון היום. איך זה פתאום תפס?
"כתוצאה ממחקרים חדשים שפורסמו בתחום הזקנה לצד מחקרים על תזונה וספורט. אלו תחומים שנחקרים כל הזמן, תעשיות ענק, והמחקרים האלה הם מנוע לשינוי התפיסה של תוחלת החיים ואיכות החיים. לא רק על המראה החיצוני".
את יכולה להבטיח לי שתוך שבועיים איראה צעיר יותר?
"אני פחות אוהבת להבטיח, ואני מאוד נזהרת מזה, אבל מחקרים מראים הצערה בגיל של העור. הוא נראה צעיר יותר, יש שיפור בפיגמנטציה, יש עלייה ברמת הלחות והוא זוהר יותר".
אנחנו חיים בעידן רווי מידע ומידע סותר, בטח ברשתות החברתיות. למי עליי להאמין?
"אני נמצאת באותו מקום בדיוק. גם אני אומרת לעצמי – רגע, לתת למידע הזה להשפיע על העשייה שלי? אז אני בודקת מי מספק לי את המידע, וכמו בכל תחום, יש מקורות מידע ומחקרים רציניים של אנשים שעוסקים בתחום הרבה מאוד שנים. ואז אני בודקת, האם יש עוד אנשים רציניים שאומרים את זה?"
אז לא נזריק זרע סלמון לפנים.
"לא, לא יקרה. למה? כי כשאנחנו מדברים על מקטעים של DNA, אתה מדבר איתי על DNA של דג? אני לא דג. יש דברים שמלכתחילה אמרתי להם לא, כמו קולגן בבליעה. שנים זה לא היה נראה לי הגיוני ולא לקחתי את זה. אבל 20 שנה עברו, ופורסמו מחקרים שמוכיחים כי במצב מסוים, עם תזונה מסוימת וכו', זה עובד. בינתיים, אני בעד שתאכל סלמון טרי כי יש בו חלבונים שיעשירו את התזונה שלך, יותר מאשר למרוח על הפנים או להזריק".
אפרופו טרנדים, אנחנו נמצאים בעידן שבו הרבה משפיעניות ומפורסמות מקימות מותגי טיפוח. אומנם את בעלת שם, אבל הן חזקות ממך ברשתות החברתיות.
"זה כמו שף שמכין מזון לטייק-אוויי. הוא מכיר את הכימיה, יודע איך מזון נשמר לאורך זמן, איך משמרים את התכונות שלו; ומחר יגיע מישהו אחר ללא ידע שיכין גם כן מזון. אני מכבדת כל אחד שפותח עסק, במיוחד נשים – אבל אתה לא יכול להשוות את זה למי ש-30 שנה עוסקת בתחום וחוקרת אותו. בניגוד אליהן, אני עובדת עם עור, מטפלת, מלמדת קוסמטיקאיות, רואה את התוצאות שלהן. יש כאן עשייה שהיא – אני לא רוצה להגיד ברמה אחרת, בסדר? – אבל היא אחרת".
חוה זינגבוים: "אנשים רוצים היום אינסטנט, עכשיו, מיד, אין להם זמן. וגם הגיל הולך ויורד, אז אנחנו רואים יותר ויותר מוצרים שמותאמים לגילאים צעירים. ממש צעירים"
זינגבוים מדגישה כי המוצר החדש לא נועד להחליף הזרקות, אלא להציע אופציה נוספת לטיפול בעור – כזו שיכולה להשתלב עם הזרקות או להחליף אותן עבור מי שלא מעוניינת בפרצוף נפוח. היא עצמה הפחיתה בהזרקות ומילויים בגיל 50 משום שלא אהבה את המראה, ובשנה וחצי האחרונות הפסיקה לגמרי.
"אני רואה את הדרישה ההולכת וגדלה למוצרים שייתנו תוצאה מהירה", היא מחדדת, "אנשים רוצים היום אינסטנט, עכשיו, מיד, אין להם זמן. וגם הגיל הולך ויורד, אז אנחנו רואים יותר ויותר מוצרים שמותאמים לגילאים צעירים. ממש צעירים".
16-14?
"פחות. עשר, שמונה. כבר מדברים על ילדות בנות ארבע. יש חברה בארצות הברית (חברת Rini שבה שותפה השחקנית שי מיטשל, א"י) שהשיקה עכשיו מסכות פנים לילדות בנות ארבע וחמש. היום ילדות בנות עשר ו-11 הן צרכניות קוסמטיקה".
"להיות חלק מהעסק המשפחתי זה מחייב"
הריאיון עם זינגבוים מתקיים במשרדי החברה ברמת גן, שם ממוקם גם בית הספר שלה לצד מחלקות ההדרכה, המחקר והפיתוח. אימפריה. בכל אחת מזרועות החברה הציבה זינגבוים את אחת מארבע בנותיה, כולן על הרצף הדתי – מי בראש גלוי, מי בפאה – כולן גם גרות ברדיוס שסביבה ברעננה. לזינגבוים עוד שני בנים ("הקטן בדיוק עוזב את הבית", היא אומרת בעצב) ו-13 נכדים, כולל ליבי בת החודש, שהשתתפה גם היא בריאיון.
זינגבוים וילדיה
חבל הטבור האימהי מעולם לא נגזר, ולראשונה הן יושבות יחד לריאיון משותף על עסקים, משפחה, אמונה והדימוי שדבק בהן כ"משפחת קרדשיאן הישראלית". כמו במקרה של קריס ג'נר, גם בנותיה של זינגבוים רואות באם חוה מאמאנג'ר. "לפעמים אני צופה בקרדשיאנס, שומעת את קריס מדברת ואומרת: זאת אמא!" מספרת הודיה מתתיה (29), מנהלת המותג ואחראית הסושיאל של החברה.
"אני לא יודעת אם אתם צופים", מוסיפה ספיר סולומוביץ (36), אם לארבעה, לשעבר סמנכ"לית השיווק ובשנתיים האחרונות עובדת בפיתוח עסקי. "כמה שקריס חזקה, היא גם בוכה בשנייה. אני 'חולה' על היכולת שלה להיות הכי אסופה ומתקתקת, ובשנייה את אומרת לה איזה משהו שמרגש אותה והיא פשוט מתפרקת".
ספיר סולומוביץ: "אנחנו כל שבת יחד אצל ההורים, ולמחרת מגיעות לעבודה. בעלי אומר לי: 'לא נמאס לך?' לא, לא נמאס. פשוט לומדים איך לשלב בין האישי, המשפחתי והמקצועי. אז מה אם אתמול צרחתי עליה וניתקתי לה את הטלפון בפנים. לומדים לשים גבולות"
בתה הבכורה של זינגבוים, בת אל גרוס (38), אם לשישה, הייתה הראשונה להיכנס לעסק. היא בכלל הלכה להיות מורה לאנגלית בישיבת בני-עקיבא ברעננה, עד שנקראה לדגל. בהמשך הצטרפה הבת הצעירה, אמונה גנץ (25), אם לבת, שעובדת כסמנכ"לית פיתוח ומחקר. האבא מוטי נוכח גם הוא. עסק משפחתי שבו העבודה מעולם לא מסתיימת, גם כשחוזרים הביתה וסוגרים את הדלת מאחורי היום.
"להיות חלק מהעסק המשפחתי זה מחייב. את לא שכירה במשרד", אומרת סולומוביץ, "אנחנו חיות וחולמות את זה, מחליפות הודעות, רפרנסים ומחשבות. יש יתרונות, כי כשאני מדברת עם אמא, אני יכולה גם לנהל איתה שיחה על משהו שקשור לבנות שלי, ועל הדרך גם לגנוב קפה קצר. אנחנו כל שבת יחד אצל ההורים, ולמחרת מגיעות לעבודה. בעלי תמיד אומר לי: 'לא נמאס לך?' לא, לא נמאס. פשוט לומדים איך לשלב בין האישי, המשפחתי והמקצועי. אז מה אם אתמול צרחתי עליה וניתקתי לה את הטלפון בפנים. לומדים לשים גבולות".
מה הגבול?
מתתיה: "שבת. לאבא שלי מאוד חשוב שבשבת לא נדבר על עבודה, לא נחשוב על עבודה. זה זמן קדוש".
6 צפייה בגלריה
"זו זכות מאוד גדולה ללמוד מההורים ולעבוד יחד כמשפחה". סולומוביץ, מתתיה, זינגבוים, גנץ וגרוס
(צילום: שחר ארביב)
היה ברור לכולכן שאתן נכנסות לעסק? זה מסלול שנקבע עבורכן מראש?
מתתיה: "בכלל לא חשבתי שאעבוד כאן. אחרי שסיימתי שירות לאומי, כולם היו בטוחים שאשתלב בעסק המשפחתי, אבל מבחינתי זו לא הייתה אופציה. רציתי לעסוק בשיווק, פשוט לא בהכרח כאן, אבל דבר הוביל לדבר. זו זכות מאוד גדולה ללמוד מההורים ולעבוד יחד כמשפחה. יש בינינו המון מחלוקות וצריך להתעלות מעל זה ולומר – איזו זכות שאנחנו בכלל רבות ביחד על עבודה. זה לא ריב, זאת דרך להסתכל על דברים באופן אחר".
את חושבת שחוה הייתה מאפשרת לך לעשות משהו אחר?
מתתיה: "תראה, כל אחת מאיתנו עושה תואר נוסף, כל אחת מאיתנו לומדת, לכל אחת מאיתנו יש עוד איזושהי נישה בחיים. אני מדריכת כלות ובלנית במקווה, ועושה במקביל תואר שני בתנ"ך".
סולומוביץ: "אני התפטרתי, הלכתי לעבוד בסטארט-אפ כי הרגשתי שאני רוצה לחוות תחומים נוספים, וחזרתי. עכשיו אני לומדת משפטים. כמקום עבודה, הוא מאפשר לנו להגשים את עצמנו".
גנץ: "חשבתי שאהיה גננת בחינוך מיוחד או אלמד פסיכולוגיה, משהו מהעולמות הטיפוליים. ומצד שני, הייתה לי תשוקה גדולה לתעשייה הזאת, לגרום לאנשים להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמם ולהרגיש ביטחון במראה שלהם. מה שאנחנו עושות כאן יכול להישמע מאוד שטחי, אבל הוא עמוק".
חוה, יש בעסק גם אנשים מחוץ למשפחה. יש יתרון לדעה של הבנות שלך?
זינגבוים: "זה שהיא הבת שלי לא נותן לה שום פריבילגיה, להפך, הבנות שלי עובדות יותר קשה מכולם. אני כמובן סומכת עליהן מאוד, כפי שאני סומכת על הצוותים שלי. בפגישות עבודה אני יודעת לחתוך את הדברים ואני יודעת גם לקבל אותם, כמו בעבודה עם המנכ"ל, הסמנכ"ל או מנהל מחלקה. הבונוס, מבחינתי, זה שאני אוהבת להיות בסביבתן ואוהבת את הנשים שהן הפכו להיות. לא הייתי יכולה לעבוד שעות כל כך ארוכות כמו שאני עובדת אם הן לא היו סביבי".
ממי מבקשים העלאה, מאמא או מאבא?
כולן יחד: "מהמנכ"ל".
מתתיה: "לפי החוזה הוא גם יכול לפטר אותנו. לעבוד עם ההורים זה הדבר הכי קשה. את צריכה שיעריכו אותך לא כי את 'הבת של', אלא כי את באמת עושה את העבודה שלך כמו שצריך".
6 צפייה בגלריה
"כשאני קמה בכל בוקר, אני מרגישה קודם כל אמא ופועלת מתוך המקום הזה". חוה זינגבוים
(צילום: אלכס ליפקין)
במשרד אתן קוראות לה אמא או חוה?
גרוס: "אני חושבת שאני היחידה שקוראת לה אמא. גם במיילים אני כותבת אמא".
גנץ: "בואו נפתח את זה, אני קראתי להם אבא ואמא. ואז אמרו לי שזה מוזר. אז אמרתי, אמא שלי".
זינגבוים: "מה זה 'אני אשאל את אבא'? תגידי אבא שלי, כי 'אבא' נהיה פה סלנג. 'אבא'לה, בוא לאבא'", היא צוחקת. "שורה תחתונה: איך שתקראו לי, אני אענה".
גנץ: "ברור לי שלקרוא לה אמא זה לא מספיק רשמי. אבל כשאני מדברת אליה, אני אומרת אמא, כן? וכשאני מדברת עלייך", היא פונה לאמה, "אני קוראת לך חוה".
מתתיה: גם אני קראתי לה בהתחלה אמא, ועברתי לחוה – אם כל חי".
כולכן נשים על הרצף הדתי, נכון?
סולומוביץ: "על הרצף, נקודה".
באיזה אופן האמונה משפיעה על הדרך שבה אתן בונות ומנהלות את העסק?
סולומוביץ: "אני אדם עם אמונה מאוד חזקה בבורא עולם, ומאמינה שלכל דבר יש סיבה. אורח החיים שלנו דתי, למרות שאני מודה שברמה האישית, לבוש צנוע וכיסוי ראש אף פעם לא הגבילו אותי. מגיל מאוד צעיר גם הייתי במסגרות חילוניות, כך שיצאתי מהבועה הדתית. כנראה שזה השפיע עליי בצורה כזו או אחרת.
"איך זה משתלב בקבלת ההחלטות? הרבה פעמים הייתי יכולה לקחת דברים קשה, או כשמשהו לא הצליח כמו שרציתי, והוא תמיד נתן לי להבין ולהאמין שהכול לטובה. אני לא יודעת אם זה ממקום דתי או אמוני, אבל אני פירשתי את זה כחלק מאמונה שיש משהו יותר גדול שמכתיב את הדרך. גם אם זה לא בדיוק מה שחשבתי שיהיה או בקצב שחשבתי שיהיה, יש סיבה".
תעשיות היופי והאופנה מוכרות לנו מוצרים באמצעות סקס. נניח שמצלמים קמפיין למוצר החדש, תטילו וטו על תנוחות פתייניות?
גרוס: "באופן אישי, אני פחות מתחברת לזה, אבל זאת לא ההחלטה שלי. מעבר לכך, השפה או לפחות ה-DNA של המקום שלנו הוא של עוצמה ולא של פתיינות ומיניות".
סולומוביץ: "כשיש מדע ותוצאות בשטח – יש פחות צורך לנסות להאפיל על הכול עם משהו מאוד מיני. אני לא צריכה עכשיו לדחוף לך סקס כדי שתקנה. להפך, זה מפריע לי. יש לי את הדבר האמיתי".
אמונה גנץ: "חשבתי שאהיה גננת בחינוך מיוחד או אלמד פסיכולוגיה. מצד שני, הייתה לי תשוקה גדולה לתעשייה הזאת, לגרום לאנשים להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמם ולהרגיש ביטחון במראה שלהם. מה שאנחנו עושות כאן יכול להישמע מאוד שטחי, אבל הוא עמוק"
חוה, בראיונות שהענקת לאורך השנים, דיברת בהרחבה גם על סיפור החיים שלך. גרת ברחוב כנערה ובהמשך החלמת מסרטן. איך זה עיצב את האימהות שלך, ואיך זה גם עיצב את האימהות שלכן?
זינגבוים: "אין ספק שהילדות שלי עיצבה את האימהות שלי ואת מי שאני. גדלתי בלי אמא, והמקום הזה נוכח מאוד בחיים שלי. כשהיא נפטרה כבר הייתי אדם מבוגר, אבל מגיל מאוד צעיר היא לא תפקדה כאמא. היא הייתה חולה מאוד ולא הייתה חלק מהחיים שלי. מתוך המקום הזה רציתי להיות אמא בגיל צעיר. כשאני קמה בכל בוקר, אני מרגישה קודם כל אמא ופועלת מתוך המקום הזה".
סולומוביץ: "זה לא רק כלפינו. היא קוראת גם לקוסמטיקאיות שלה 'הבנות שלי'. לפני שהצטרפתי לעסק, חשבתי 'סורי, אני הבת שלך, מה זה הבנות שלי?' אבל החום האימהי שלה שהגיע מתוך החוסר, מגדיר את האישיות שלה".
זינגבוים: "כשחסר לך משהו בילדות, אפשר להנכיח את החוסר ולהיות אותה אמא רחוקה, מרוחקת, לא מתקרבת, לא נוגעת, לא מחבקת; ואת יכולה לקחת את החוסר ולמלא אותו ביש. כך החלטתי להיות האמא שהייתי רוצה שתהיה לי. האימהות שלי היא חלק ממילוי בור מאוד גדול, שהיום אני יודעת שכבר לא יכול להתמלא. שום הורות לא תמלא את זה שלא הייתה לי אמא. היום אני נהנית מהילדים שלי, מהנוכחות שלהם בחיי, מהילדים שלהם. אין הנאה גדולה בחיי מלהיות סבתא מעורבת שמבלה עם הנכדים שלה".
לפני שעה אמרת שאת יוצאת ב-11 בלילה מהמשרד. מתי את מספיקה?
"סוף השבוע מוקדש כולו לנכדים, ולפעמים אני רואה אותם גם באמצע השבוע. יש נכדים שמגיעים בבוקר, כי הארנב שלהם אצלי בחצר. אני יודעת מה כל ילד אוהב, מה הדבר שמעניין אותו עכשיו. כרגע הבית נראה כמו גן משחקים שאני מעדכנת בהתאם לתחביבים של הנכדים. עכשיו אנחנו באבירים ודרקונים, לפני זה היו מכוניות".
זינגבוים: "האימהות שלי היא חלק ממילוי בור מאוד גדול, שהיום אני יודעת שכבר לא יכול להתמלא. שום הורות לא תמלא את זה שלא הייתה לי אמא. היום אני נהנית מהילדים שלי, מהנוכחות שלהם בחיי, מהילדים שלהם. אין הנאה גדולה בחיי מלהיות סבתא מעורבת שמבלה עם הנכדים"
הייתן צעירות כשהיא התחילה להתפרסם בתקשורת לפני 17 שנה. זה הביך אתכן שאמא נהיית מפורסמת בגיל 40?
גרוס: "חברות שלי רק רצו לקבל שלוש שניות ממנה, שהיא תסתכל להן על העור ותביע דעה".
סולומוביץ: "אנחנו לא יכולות ללכת איתה בקניון בלי שייגשו אליה ויבקשו להצטלם".
זינגבוים: "גם אם אנחנו בשיחות מאוד אינטנסיביות ואישיות, לאנשים לא אכפת. 'סליחה, את חוה?'"
סולומוביץ: "סליחה, את יכולה לאבחן לי את העור?"
גרוס: "מרחב אישי זה לא דבר כזה מקודש בישראל".
סולומוביץ: "אני חושבת שנשים מתחברות אליה כי היא מוכיחה שאין תקרות זכוכית. יש משהו מעלינו? אין כלום. מישהו המציא את הדבר הזה. את רוצה להיות עקרת בית לשנה? תעופי על זה ותהיי עכשיו עקרת בית".
זאת פריבילגיה מאוד גדולה לשבת שנה בבית.
סולומוביץ: "זאת פריבילגיה מטורפת שהגעתי אליה בילד הרביעי שלי לקראת גיל 40. מה שאני מנסה לומר זה שפיזית – אין תקרת זכוכית, וזה משהו שנולדנו לתוכו. אתה אומר 'היא אישה גדולה מהחיים' והיא באמת כזו. אני מודעת למה שקורה בעולם העסקים הגברי ובכלל לשוויון הזדמנויות. אני לא אומרת שזה לא קיים – אני רק אומרת שבאופן אישי לא חוויתי את זה. נולדתי לאישה שהצליחה לעשות הכול בעשר אצבעות".
