בכניסה לגלריה המרכזית במוזיאון אום אל-פחם, תלויה חולצת כותנה לבנה שיצר מעצב האופנה שאדי פרנסיס מג'לטון, עם שובל שנראה כמו זוג כנפי מלאך צחורות אשר מזמינות את הצופה לחסות בצילן. על המבקר לעבור בזהירות ביניהן או להחליט להקיף אותן מהצד כדי לצפות במערכות הלבוש הנוספות שיצר.
עבודתו של מג'לטון, ממעצבי האופנה הקונספטואליים הפועלים בישראל, מוצגת בימים אלו בתערוכה "מקום כשהמילים כלות" (אוצרות: גליה בר אור וחנין עאבד, נעילה: 25 באפריל) המציגה את תוצריה של חממת אמנות שנערכה במקום, אשר לפני כשנה וחצי קיבל הכרה כמוזיאון (לאחר שפעל כגלריה) הערבי הראשון לאמנות עכשווית בישראל.
9 צפייה בגלריה
"כחול הוא צבע ג'ינס, צבע של קולוניאליזם. זה בד שנעשה בשביל פועלים, בשביל להפריד מעמדות"
(צילום: זכי קוטינה)
התערוכה היא חלק מאשכול תערוכות יחיד שנוצרו בחממה בתקופת המלחמה במהלך 2024 בואכה 2025 ואירחה שישה אמנים ואמניות, יהודים, נוצרים ומוסלמים, ישראלים ופלסטינים. הם התארחו בסטודיו האחד של השני, ויצרו דיאלוג מתמשך – אישי ואמנותי.
"החממה התקיימה בתקופת מלחמה, ולא דיברנו בה על אמנות בזמן מלחמה", כתבו האוצרות בכניסה לחלל המוזיאלי, "דיברנו אמנות, ונדמה שהקשב חלחל והעמיק תשתית של יחסי אמון בינינו. בחוץ נדרש להישמר, לחשוב על כל מילה. לא הצהרנו דבר, והתהליך הארוך לא כפה את עצמו. הזמן אסף בהדרגה גם את מה שמילים לא נמצאו לו".
הצצה לתערוכה של שאדי פרנסיס מג'לטון
(צילום: איתי יעקב)
מג'לטון מספר כי ניגש לפרויקט בתחושות מעורבות. "אני לא מאמין שצריך עכשיו להתמקד בלעבוד יחד ערבים ויהודים. אני לא רואה את העולם ככה, אבל כן צריך ללמוד להתקיים יחד, כי אנחנו כבר לא יודעים להתקיים עם האחר, לא משנה מי הוא האחר. לאו דווקא היהודי או הערבי, אלא כל 'אחר'. הגענו למקום שקשה לנו עם כל מי שמביע דעה שונה. דווקא בשל כך, זו הזדמנות לדבר על דברים מנוגדים. זה לגמרי בסדר לא לנסות לכפות את האהבה הזאת וגם לא את השנאה. אנחנו לא צריכים להיות חברים, אבל בוא נשב ונדבר על זה. זו היכרות שפתוחה לקבלה".
"ירוק מסמן עבורי גבולות"
מאז פרויקט הגמר החתרני שלו במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל משנת 2017 – חוקר מג'לטון בעבודתו שאלות של מגדר, יחסי כוח, צבע וצורה. הפרויקט המוצג במוזיאון – "שבע מפלצות; מחקר בצבע" – החל בסיוט שחזר בחלומותיו מאז ה-7 באוקטובר והסתיים במחקר צבעוני. בבוקר ה-7 באוקטובר הוא עוד העביר סדנת אמנות בנצרת כדי לגלות שלא רק שנפתחה מלחמה, אלא שהעולם כולו השתנה. בלילה כבר החלו הסיוטים.
9 צפייה בגלריה
"אני מדבר רק על הזהות שלי, ולא מנסה להניח הנחות גדולות מהחיים". שאדי פרנסיס מג'לטון
(צילום: זכי קוטינה)
"בחלום היו שבע מפלצות", הוא נזכר, "להגיד לך שראיתי אותן? לא ראיתי. להגיד לך שחשתי אותן או לא חשתי אותן? הרגשתי שאני במקום מאוד מלחיץ, וכשהתעוררתי מהסיוט כל מה שזכרתי זה שבע מפלצות שרדפו אותי".
אלו היו סיוטים חוזרים?
"המפלצות חזרו, אבל לא באותו אופן ולא באותה תחושה. המידע שנשמר לי בזיכרון היה דומה, אבל הוויזואליה הייתה שונה. כלומר, אתה זוכר תחושה של משהו שתוקף אותך, את התחושות הלא נעימות, ואת שבע המפלצות. עד היום אני לא יודע להסביר את זה, אבל היו מילים כמו הגירה, פרידה ורגשות לא נעימים שהתחברו וחזרו על עצמם בסיוטים. היה בזה רגש מאוד חזק, והבנתי שאני במקום לא בטוח מכל כיוון. אני גר בחיפה, שחטפה טילים במלחמה, והייתי צריך לרוץ למקלט, ואם יכניסו אותי למקלט או לא. והיה את המרדף הפוליטי שאתה באמת לא יודע איפה נכון שתהיה. מצד אחד, אתה רוצה להגיע לעבודה ולהיות בבית שלך והכול, אבל מצד שני גם הבית שלך לא בטוח, לא מהצד הזה ולא מהצד הזה. אחרי ה-7 באוקטובר הכול נהיה כאן מלחיץ, גם ברמה הלאומית וגם ברמה האישית".
במהלך השתתפותו בחממה, החל מג'לטון במחקר סביב הספרה שבע, שדרכה הגיע למחקר צבעים אשר הרכיב את התוצרים בתערוכה. לפי אייזק ניוטון, גווני הקשת מורכבים משבעה צבעים, היוצרים יחד שלמות והרמוניה. אבל אותה הרמוניה דרך עיניו של מג'לטון שונה מהאופן שבו רוב בני האדם חווים צבע, לאחר שבגיל צעיר גילה כי הוא עיוור צבעים. בבדיקה אופטומטריסטית נמצא כי הוא רואה 87 אחוז אדום, 100 אחוז כחול ואפס אחוז ירוק.
"אני לא רואה ירוק בכלל", הוא מסביר, "כלומר, אני יכול להצביע על משהו ולקרוא לו ירוק, אבל כנראה שאני לא רואה כמו שאנשים אחרים רואים ירוק. אל תשאל אותי איך ירוק נראה לי, כי אני לא אדע להסביר את זה במושגים שלך".
כמעצב אופנה, אתה רואה בזה יתרון או חיסרון שלך?
"זה מה שאני יודע, אז קשה לי להגדיר את זה כיתרון או כחיסרון, אבל זה כן מאפשר לי ליצור חיבורים שאולי מעצב אחר לא היה עושה, כמו סגול וכחול יחד או שחור וכחול נייבי. חשבתי שאלה שני גוונים של אותו צבע שאני רואה. היום זה מתקבל בסלחנות, אבל פעם זה לא היה ככה – זה נחשב לטאבו. אז בזמן שאחרים עובדים קשה כדי לעשות את ההתאמות האלה, בשבילי זה קורה בצורה הרבה יותר טבעית".
"דווקא מתוך המקום הזה, התחלתי להתעמק ברגש שהצבעים מביעים ולדבר על זה בתקופה של מלחמה", הוא ממשיך, "שאלתי את עצמי: אם צבע זה רגש, האם עיוור צבעים מרגיש פחות? ומתוך המקום הזה התחלתי לבדוק את הסימבוליות של כל צבע, ולחפש את הקשר שלי עם כל צבע. הבנתי שלא תמיד יש קשר בין הסימבוליות האוניברסלית של הצבע לבין הרגש שנולד מתוך זה".
9 צפייה בגלריה
"האדום בפרויקט מסמל דם, עם דגם שקיבל צורה די נוזלית, כמו דם שנשפך"
(צילום: זכי קוטינה)
איך קבעת את הקשר בין הרגש לצבע?
"זה קרה בצורה אורגנית ואינטואיטיבית. לדוגמה, ירוק מסמן עבורי גבולות".
הקו הירוק.
"כן, אבל בשביל אנשים אחרים זה מסמל טבע, חופש ופתיחות. האדום בפרויקט מסמל דם, עם דגם שקיבל צורה די נוזלית, כמו דם שנשפך. כחול הוא צבע ג'ינס, צבע של קולוניאליזם. זה בד שנעשה בשביל פועלים, בשביל להפריד מעמדות. שחור הוא צבע של אבל והלבן הוא הצבע המוחלט שמתקשר גם לתכריכים, טוהר וכאב".
בטקסט העבודה, אתה כותב כי המספר שבע מחבר בין חלום, טראומה וזהות. זאת זהות אישית או זהות לאומית?
"אני מדבר רק על הזהות שלי, ולא מנסה להניח הנחות גדולות מהחיים. לבוא ולהצביע על כל העולם במחקר כזה שרירותי, קצת קשה לי".
9 צפייה בגלריה
"צריך ללמוד להתקיים יחד, כי אנחנו כבר לא יודעים להתקיים עם האחר, לא משנה מי הוא האחר"
(צילום: זכי קוטינה)
ובכל זאת, הרמזים שהוא שותל בעבודות המוצגות בתערוכה, וכן בריאיון זה, מצביעים על ביקורת נוקבת כלפי מלחמות ויחסי כוחות בין יהודים-ישראלים לערבים-פלסטינים. לא בכדי, מערכות הלבוש שיצר מורכבות מחמישה צבעים המסמלים חמש מפלצות, כאשר שתי מפלצות נוספות הן הצופה והמעצב. כלומר, המטען האישי, האמנותי, הביקורתי והפוליטי אשר כצופים אנחנו מביאים אל הביקור בתערוכה.
"יש פתיחות בקרב הציבור הערבי לאופנה במוזיאונים"
מג'לטון (32), נולד בנצרת וגדל בעיר העתיקה בירושלים. הוא חי ופועל בחיפה, ועובד כמרצה לעיצוב בבית ספר לתפירה ולתדמיתנות בעיר וכמדריך טיולי אופנה בחו"ל. בימים אלו הוא משלים תואר שני בעיצוב בשנקר. "פתחתי מסלול לימודי אופנה בערבית, כי עד עכשיו לא היה מסלול לימודים רציני בערבית", הוא מסביר, "תמיד רציתי שיהיה מקום לסטודנטים ערבים ללמוד תוך כשנה וחצי עיצוב אופנה".
9 צפייה בגלריה
התערוכה "שבע מפלצות; מחקר בצבע" של שאדי פרנסיס מג'לטון במוזיאון אום אל-פחם
(צילום: זכי קוטינה)
מסלול הלימודים שאותו הוא מוביל מתקשר גם לבחירה של המוזיאון באום אל-פחם להציג בפעם הראשונה תערוכת אופנה. לדברי מייסד ומנהל המוזיאון, האמן סעיד אבו שקרה, המבקרים מגלים פתיחות וסקרנות מול המדיום החדש-ישן, שמופיע כיצירת אמנות ולא כפריט עיצוב שימושי.
"החשיבות של התערוכה היא בעצם קיומה", אומר אבו שקרה, "ואני שמח לחשוף את הקהל – ובעיקר את עשרות אלפי המבקרים שמגיעים למוזיאון מדי שנה – למדיום נוסף כמו אופנה, ולהראות שאמנות היא לא רק 'המונה ליזה' בפריז. גם אנחנו כמוזיאון, חייבים להיפתח לכל המדיומים".
"יש פתיחות בקרב הציבור הערבי לאופנה במוזיאונים", מחזק מג'לטון, "בפתיחה של תערוכת העיצוב 'מעצבים בערבית' במוזיאון ישראל, סעיד הגיע והתלהב מזה שמציגים במוזיאון בגדים. זה היה חדש עבורו, והיה לו חשוב שגם בתערוכה במוזיאון אום אל-פחם יהיו בגדים. לרוב, אנשים רגילים לראות בגדים היסטוריים במוזיאון, ולא בגדים אמנותיים. אני מתייחס לעיצובים שלי לא כאמנות ולא כעיצוב. גם כאדם אני די א-בינארי".
