תצוגה של כאב ותקווה: קבוצת מעצבים ישראליים קיימו בתחילת השבוע תצוגת אופנה שמתרגמת את זוועות אירועי ה-7 באוקטובר, למיצגי אופנה. התצוגה, שהתקיימה באולמי חמאם ביפו וקיבלה את השם POV (Point of View), עודדה את המעצבים ליצור דגמים שמציגים את נקודת המבט שלהם בעקבות השבת השחורה. את הרעיון הגתה מעצבת האופנה ליאן מזרחי.
"הרגשתי שאנחנו מתחילים להתרגל למצב הזה, שנהייתה לנו סוג של 'שגרת מלחמה' וסירבתי לקבל את העובדה הזאת. רציתי ליצור עם שאר המעצבים משהו חזק, שיזעק את זעקת האנשים שהחיים שלהם התערערו באותו אסון", היא מספרת ל-ynet.
מזרחי, בשיתוף עם הבמאית גילי סיון ואור וסינגה הפקת אירועים, העלתה את הרעיון בפני 12 מעצבים ומעצבות ישראליים, שנרתמו מיד ליוזמה. בין השמות: אושרת משעל, כנרת גיבלי, גלעד קרשין, דניאלה אמסלם, ליאב ברבי, אפרת קליג, הדר כהן, תאי ביטון, איתי בצלאלי, חן בר כליפה, דילן פריינטה ושיר עמר. "ביקשתי מהם ליצור דגמים ברוח התקופה, לקחת השראה מחוויה מסוימת שהתחברו אליה ולייצר ממנו מייצג אופנתי", הוסיפה.
האירוע התקיים לעיני 250 אנשים בקהל, כאשר על המסלול צעדו 14 משתתפות ומשתתפים - 12 מתוכם שורדים של פסטיבל נובה.
רגע חשיפת השמלה בתצוגת האופנה POV
(באדיבות ליאן מזרחי)
מזרחי משתפת שהעדויות שהכי נגעו לה היו של נשים שלא הספיקו להתחתן עם אהובן. "אלו סיפורים שפשוט מוטטו אותי, ובהשראתן יצרתי דגם של שמלת הכלה אותה הצגתי. בחזיתה יצרה מעצבת התכשיטים אפרת קסוטו צמד חרבות קרב שמסמלות את שם המלחמה", היא מסבירה. מי שצעדה על המסלול עם שמלת הכלה המהפנטת הייתה ג'סיקה אלטר, שבן זוגה בן שמעוני ז"ל נרצח בפסטיבל הנובה.
הסיפור של שמעוני כבר סופר באמצעי התקשורת – הוא היה יכול להישאר בחיים אחרי שהצליח להימלט מהמסיבה ברעים, אך המשיך לחזור למתחם כדי לעזור לאחרים. שלוש פעמים הוא יצא וחזר, אך בפעם הרביעית המזל לא עמד לו והוא נרצח על ידי מחבלים.
"החיבור עם ג'סיקה היה מיידי", שיחזרה מזרחי את הפעם הראשונה שנפגשו. "כשבוע לפני התצוגה נוצר בינינו הקשר וכשהיא הגיעה למדוד את השמלה – פשוט פרצנו בבכי יחד". מזרחי הצטערה על כך שלא זכתה לעצב את השמלה כשבן בחיים וכשבני הזוג מתכננים את חתונת החלומות שלהם, אבל אלטר סיפרה ש"ההשתתפות שלה בתצוגה מאפשרת לה להירפא, שהיא מאמינה שבן מסתכל עליה מלמעלה ומתרגש", הוסיפה.
4 צפייה בגלריה
ג'סיקה אלטר עם שמלת הכלה שעיצבה לה מזרחי ותמונתו של בן שמעוני ז"ל
(צילום: בן לאון ובר פוליקר)
ברגע האמת, מי שלא ידע על האלמנטים בשמלה, לא היה יכול לתאר לעצמו את כאב הלב שמגולם בה - אלטר עטתה עליה שכמייה גדולה שכיסתה את חלקה העליון ורק כשהרקדנים שרקדו סביבה פשטו אותה - נתגלו החרבות וסימן הירייה בחזה. "זה בעצם חשף את הטרגדיה האישית שלה, מתחת לשמלת הכלה הנקייה. האהבה שנגדעה באמצע החיים, העובדה שלא הספיקו להתחתן כמו שחלמו", הוסיפה מזרחי.
4 צפייה בגלריה
"צעדתי לבד אבל הרגשתי שאני צועדת עם עוד מאות לבבות שבורים של המלחמה הזו". ג'סיקה אלטר
(ללא קרדיט)
בן שמעוני ז"ל היה בן זוגה של ג'סיקה אלטר במשך שש שנים, והשניים חיו יחד כמו זוג נשוי. "את בן רצחו בזמן שהוא ניסה לחלץ כמה שיותר אנשים", אומרת אלטר בכאב, "רק בדיעבד הבנתי שזה קרה בזמן שהייתי איתו בשיחה, שמעתי את זה אבל לא הבנתי באותו רגע מה קורה". בחייה האישיים היא דוגמנית, אבל כשצעדה על המסלול לא הרגישה שהיא "עובדת", אלא מייצגת כאב של נשים רבות אחרות. "זה היה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי, חששתי שלא אצליח לצעוד על המסלול, אבל בדיעבד אני מבינה שזה אחד הדברים הכי מעצימים שעשיתי. הצלחנו להנציח את האסון באמצעות אמנות", היא מספרת.
אלטר גם מוסיפה שכל המבטים שליוו אותה בעודה צועדת על המסלול, גרמו לה להרגיש שכולם מכירים את הסיפור של בן. "מבחינתי זה מחייה אותו, ולו רק לרגע אחד. אני מאמינה שכל אחת תפעל להנציח את היקר שלה שנפל. לבן יש סיפור שכל אחד צריך להכיר והכוחות הנפשיים שיש בי כרגע מאפשרים לי להתעסק רק בהנצחה שלו. אני מרגישה שייצגתי את כל הנשים שכואבות את הכאב שלי, גם את האלמנות שאיבדו את בן הזוג אחרי החתונה. צעדתי אמנם לבד אבל הרגשתי שאני צועדת עם עוד מאות לבבות שבורים של המלחמה הזו. רגע לפני שעליתי לבמה לקחתי זמן לבד, הרגשתי שבן איתי. רק אחרי התצוגה הבנתי שהוא באמת לעולם לא יראה אותי בשמלה כלה יפה, ברגע המיוחד שלנו", סיכמה.
דגם נוסף שיצרה מזרחי היה בהשראת מסיבת הנובה ונוצר מהדפס צילייה דומה לזה שהיה במסיבה ונפרס תחת כיפת השמיים באזור רחבת הריקודים. מי שצעדה איתו על המסלול היא מילאנה לוטנצקי, שאיבדה את חברתה הטובה ביותר מרסדס אוריה עמר ז"ל, שנרצחה במסיבה. לוטנצקי עלתה לבמה כשבידיה ספר תהילים שהיה שייך לחברתה והציגה את קצוות הצילייה השרופים שמרמזים על שאירע למבלים במסיבה.
מזרחי סיפרה כי החזון שלה לתצוגה היה שהיא נבנתה באופן הדרגתי: תחילה הוצגו דגמים טרגיים יותר, המייצגים את התופת שכולנו עברנו בתור עם, ובסופה הוצג דגם המשדר תחושת תקווה וביטחון עם מבט אופטימי לעבר העתיד, על רקע שירת התקווה. "אפרת קליג יצרה את הדגם שסגר את התצוגה – שמלת מגן דוד בצבעי כחול לבן. היא צעדה כאשר על שתי כתפייה יונים עשויות חימר, המסמלות את התקווה לשלום. בסיום התצוגה עמדנו ושרנו את 'התקווה' וכולם פשוט פרצו בבכי".
