"הייתי היסטריה בעולם ופה לא השמיעו אותי, כי פירשו את זה כמזרחי". אישתר

אישתר מול המראה: "הבנתי שהאוכל שנכנס לי לפה זה כדי לתת חיים, ולא להקיא"

בגיל 15 היא פיתחה הפרעת אכילה קשה, שליוותה אותה במשך שנים עד שנכנסה להיריון עם תאומים. היא גילתה את המוזיקה שהצילה אותה, כבשה את העולם והופיעה גם במדינות ערב עם להקת אלבינה, אבל בישראל נשארה כמעט אנונימית. כעת בגיל 56, היא לומדת לקבל את עצמה

פורסם:
אישתר, אסתר זך-אביחצירא (56), זמרת, מוזיקאית יוצרת ושחקנית. אמא של שירה ולביא (17)
צפו: סודות הטיפוח של אישתר מול המראה
(צילום: טל שחר, עריכת וידיאו: עמרי צוינגל)

אישתר, איך הכול התחיל?

"כל החיים שלי שרתי – אם זה בבית הספר, במקהלה, בטיולים ובאוהלים. הייתי גם מצחיקה את כולם, כי אני חקיינית מאוד טובה. מאידך, הייתי ילדה מאוד ביישנית. אלה שני קצוות שמאוד מאפיינים את מזל עקרב. בגיל 15, עברתי משבר מאוד גדול כי הוריי התגרשו, למרות שאחרי שנה הם התחתנו שוב. בנוסף גם נפרדתי מהחבר שלי, שהיה בן 21 וקצין בקבע. בגלל פער הגילים, נפרדנו אחרי שנה. הכול התחבר למשבר מאוד גדול והשנה הזאת עלתה לי ביוקר, אבל אז גם גיליתי את עצמי. בכל משבר יש מסר, יש תעצומה, חוזק ותובנה. למדתי מאז לא להיכנס לפאניקה גם במשברים ולשמור על פרופורציה.
"כשקרה המשבר עם הוריי, הייתי תלמידה מצטיינת במגמה ביולוגית-ריאלית. אבל פיתחתי אכילה רגשית והתביישתי כי שמנתי, אז הפסקתי ללכת לבית הספר. הגעתי אולי רק פעמיים בשבוע. בקיץ החם הייתי לובשת מעיל דובון, כי הייתי שמנה. מה חשבתי, שדובון יגרום לי להיראות יותר רזה? זה היה להיכנס לקונכייה. עליתי 30 קילו וזה המון לילדה בת 15. ה'אני השמן' דבק בי מאותה שנה. במקביל, התפתחתי מהר עוד לפני ההשמנה והיה לי מאוד קשה לקבל את זה שנראיתי כמו אישה. אמא שלי נראתה צעירה מאוד. בכל פעם שהייתי קוראת לה 'אמא', אנשים היו מסתכלים בשוק, כי נראיתי גדולה.
"נכנסתי למעגל אכילה ובגלל זה לא יצאתי מהבית והסתגרתי. לא יכולתי לצאת מזה. ככה גיליתי את הבולימיה ואת ההקאות. הקאתי את כל הכעסים שלי. ההקאה הפכה לרוטינה קבועה. זה אבסורד, כי הקאה זו גם הכאה. הסם לא היה האוכל, זה היה להקיא. זה הרס לי את השיניים, פגע לי בגוף, נהייתי אנמית ורזיתי. אבל גם כשרזיתי, ראיתי את עצמי שמנה. רק כשצילמו אותי וראיתי שנהייתי שלד, הבנתי שאני צריכה לעשות משהו עם זה".
"פיתחתי אכילה רגשית והתביישתי כי שמנתי, אז הפסקתי ללכת לבית הספר. הגעתי אולי רק פעמיים בשבוע. בקיץ החם הייתי לובשת מעיל דובון. מה חשבתי, שדובון יגרום לי להיראות יותר רזה? זה היה להיכנס לקונכייה. עליתי 30 קילו וזה המון לילדה בת 15"

אז גילית את עצמך כזמרת?

"נכון. המוזיקה הייתה המפלט שלי. הייתי שומעת ללא הפסקה את ברברה סטרייסנד ואת המוזיקה של הסרט 'כוכב נולד'. זה היה, מבחינתי, אוויר לנשימה. הייתי נרדמת על השטיח בחדר עם האוזניות ולא הולכת לבית הספר. היה לי טקס קבוע. בכל יום בצהריים, בשעה קבועה, הייתי נעמדת ליד חלון חדרי בקומה הרביעית בקריית בנימין, ושרה. היו מוחאים לי כפיים וצועקים לי לצאת החוצה. פחדתי שיראו אותי ויתאכזבו. הייתי שמנה ועם שיער קצוץ, ולא רציתי לצאת. אבל התמכרתי למחיאות הכפיים של העוברים ושבים. אפשר לעשות סרט מזה. רק השכנים שלי ידעו שזו אני ששרה. בבר מצווה של בן דודי הייתה זמרת ששרה ברברה סטרייסנד ולא שרה נכון. זה הפריע לי, כי אני פרפקציוניסטית והשתגעתי מזה שהיא משבשת את כל המילים. קרוב משפחה שלי ראה את זה וקראו לי לבמה לשיר.
"התביישתי לעלות לשיר, כי הייתי שמנה. עליתי כולי משקשקת ושרתי את 'אישה מאוהבת' של ברברה. אחרי ההופעה, מנהל הלהקה הציע לי להיות הזמרת הראשית שלהם. אמרתי לו שידבר עם ההורים שלי, והוא לא האמין שאני רק בת 15. גם בנשמה הייתי מבוגרת, כי הגעתי כנראה עם זיכרונות מחיים קודמים וזה בא לידי ביטוי בשירה שלי. אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי מה זה מיקרופון ומלווים, ומבחינתי זה היה להגיע למאדים. דיברתי עם אבא שלי, שהסכים ללוות אותי להופעות והתחלתי להופיע איתם. בתמורה, התחייבתי להיות תלמידה טובה. בלילה הייתי זמרת וביום תלמידה.
"בסוף השנה עברתי בית ספר, כי רציתי נתיב חדש. נפתחה לי צ'אקרה. לא רציתי את הזיכרונות מהתקופה שלא הלכתי ללמוד. אצלי זה הכול או לא כלום. אבל גם שם השתעממתי והלכתי פחות, כי הופעתי יותר. גם קשה לפרוץ מסגרת של חברים. הייתה לי שם רק חברה אחת, ויויאן, שאני מתה למצוא אותה. היא הייתה חברה מאוד טובה. בתקופה ההיא, המוזיקה כבר הייתה מאוד נוכחת בחיים שלי. הבנתי שמנתחת גופות וחוקרת מקרי מוות שעובדת עם המשטרה, כבר לא אהיה. זה היה החלום שלי עד אז, להיות רופאה פתולוגית. התאהבתי בבמה ובסוף סיימתי תיכון אקסטרני".
6 צפייה בגלריה
אישתר
אישתר
"להסתובב בארץ באותה תקופה, כשאף אחד לא הכיר אותי, דווקא מאוד איזן אותי"
(צילום: טל שחר)

מה עשית בצבא?

"לא התקבלתי ללהקה צבאית, כי עם כל הניסיון שהיה לי, נלחצתי כשבחנו אותי. הייתי מכונאית מטוסים בחיל האוויר. כל הבסיס היה בא לשמוע אותי שרה. שם גם התאהבתי במדריך, שהפך לבעלי הראשון. התחתנתי בגיל 19 ולא סיימתי צבא מלא. בגיל 23 כבר התגרשתי".

מה קרה?

"הוא לא אהב שאני יוצאת להופעות בלילה, למרות שתמיד היה בא איתי. ההורים שלו באו להוריי ואמרו שאישה צעירה צריכה לעבוד בעבודה רגילה. היו לי שתי אפשרויות: להישאר ולעזוב את המוזיקה או לעזוב אותו. בהתחלה הגעתי לפשרה והתכוונתי לעבוד בבנק כפקידה. שרדתי שם בדיוק שש שעות. לא יכולתי להמשיך. זה היה כמו להוציא דג מהים ליבשה ולהגיד לו: תשחה. בסוף התגרשנו".
"המוזיקה הייתה המפלט שלי. היה לי טקס קבוע. בכל יום בצהריים, בשעה קבועה, הייתי נעמדת ליד חלון חדרי בקומה הרביעית, ושרה. היו מוחאים לי כפיים וצועקים לי לצאת החוצה. פחדתי שיראו אותי ויתאכזבו"

מתי חל המפנה הגדול?

"בערך שנה לאחר מכן. הגעתי לפריז לבקר חברה ואחרי שנשארתי שם שבוע ועוד שבוע, החלטתי לנסות את מזלי. הגעתי לפאב שנקרא ריב דרואט על הגדה הימנית וביקשתי לעשות אודישן. שרתי ויטני יוסטון והתחלתי להופיע שם. הכרתי מלא נגנים מאוד מוכרים, את הבסיסט של מדונה ואת מרקוס מילר, שהוא אחד הבסיסטים הכי גדולים בעולם. חייתי את חיי הזוהר של פריז. לאחת ההופעות הגיעה גם להקת קאומה, ששרו את 'למבדה' המהוללת. הם פנו אליי ואמרו שהם מחפשים זמרת, וככה הכרתי את בעלי היהודי-צרפתי מישל אביחצירא. ואז קראו לי לאודישן ללהקת אלבינה וכל השאר היסטוריה.
"זו הייתה הצלחה מטאורית שאף אחד לא ציפה לה. זה היה היסטרי. הגענו למקום שביעי בבילבורד ובכל אירופה. הופעות בהודו, במיס עולם באוסטרליה, בטוניס, במרוקו. בכל מדינות ערב היינו היסטריים. בניו יורק כל האוטובוסים היו עם שלטי הסינגל 'יאללה בינה'. ובארץ לא ידעו מי אני. הייתי היסטריה בעולם ופה לא השמיעו אותי, כי פירשו את זה כמזרחי. זו מוזיקת עולם ושילוב ראשוני של מוזיקה ספרדית, רומבה, פלמנקו עם מקצבים ערביים, שאף אחד לא עשה לפני כן. בעולם הערבי הציגו אותי כמרוקאית, לא אמרו שאני ישראלית. להקת אלבינה הפכה לסגנון בעולם, כמו ג'אז. זה כבר לא היה שם של להקה".

איך מתמודדים עם הצלחה עולמית כזו?

"בעולם הייתי וואו, אבל לא טפחתי לעצמי על השכם. גיליתי את עצמי ואת אישתר הרבה יותר מאוחר. כל הזמן הייתי בטיסות, כי הופענו בכל העולם – מלוס אנג'לס לאוסטרליה, מפולין להודו".

איך בחרת בשם הבמה שלך, אישתר?

"אישתר זה אסתר – השם המלא שלי בעברית. רציתי שייקראו לי בקיצור 'אתי', ובפריז אמרו לי שזה נשמע כמו איטי. מאחר שהייתי חסידה של כל האגדות והמיתולוגיה, אז השם אישתר, שהיא פרסייה מבבל, התאים לי".
"זו הייתה הצלחה מטאורית שאף אחד לא ציפה לה. הגענו למקום שביעי בבילבורד ובכל אירופה. הופעות בהודו, במיס עולם באוסטרליה, בטוניס, במרוקו. בכל מדינות ערב היינו היסטריים. בניו יורק כל האוטובוסים היו עם שלטי הסינגל 'יאללה בינה'. ובארץ לא ידעו מי אני"

בכמה שפות את שרה?

"אני שרה ברוסית, בדגיסטנית, בספרדית, באנגלית, בצרפתית, בעברית ובערבית. אני דוברת חמש שפות: עברית, אנגלית, צרפתית, ערבית ספרותית ומצרית. לפעמים יוצא לי גם מרוקאית. הדיאלקט בין השפות הערביות שונה לגמרי".

איך התמודדת עם הדיסוננס, שבעולם את הצלחה ובארץ בקושי הכירו אותך?

"מצד אחד, את מצליחה בעולם. ומצד שני, בארץ הייתי שוטפת לאמא שלי את הרצפה. אני חושבת שלהסתובב בארץ באותה תקופה, כשאף אחד לא הכיר אותי, דווקא מאוד איזן אותי. המשפחה שלי כעסה שלא מכירים אותי פה. אבל מצד שני, זה עשה לי טוב. זה היה מקום המפלט של הנשמה שלי, של אתי. אישתר הייתה בחו"ל. ב-1996 הייתה ההופעה הראשונה שלי בקיסריה והיה מפוצץ. אף 'חביבי' לא נשמע לפני כן באבני קיסריה".
6 צפייה בגלריה
אישתר
אישתר
"האמונה שלי היא ששפל ושיא קשורים. יש דברים קשים, אבל לא בלתי אפשריים"
(צילום: טל שחר)

בטח אמרו לך שהיית מאוד דומה אז למירי בוהדנה?

"אני מכירה את בעלה. כשהוא הכיר אותה, הוא חשב שהיא אחותי. אחותי הקטנה ממש דומה לה. היא סיפרה את זה כמה פעמים. בחו"ל היו שואלים אותה אם היא אישתר, בארץ היו שואלים אותי אם אני קשורה למירי בוהדנה. תמיד צחקנו על זה כשנפגשנו. היא בחורה מקסימה".

מתי החלטת לחזור לחיות בארץ?

"הטריגר הראשון היה כשהשתתפתי בסדרה 'שש אימהות', שבה הם הביאו לי את אתי בפרצוף. פתאום התחלתי לשאול את עצמי מי אני, מה אני ואיפה הבית שלי? אחר כך הגיעו כל מיני רעיונות בנישואים שלי, בגלל השאלות האלו. התגרשתי לפני כמה שבועות. היינו פרודים שלוש שנים, אבל נשארנו החברים הכי טובים. הילדים שלנו הם הכתובה האמיתית. הוא חזר לחיות בצרפת ואני נשארתי פה בקיסריה. התגעגעתי לארץ במיוחד כשהם גדלו. רציתי שילכו לצופים ושיגדלו פה".

איזו מין אמא את?

"אני מאוד טוטאלית, יותר מדי. למדתי לשחרר רק בשנה האחרונה. אני מאוד פרפקציוניסטית ולפעמים ביקורתית, אבל גם חברה. אני לביאה, שמישהו רק ייגע בהם. מישהו פעם אמר לי: 'תני לשמש לגעת בילדים שלך'. למדתי לשחרר".

מה את עושה עכשיו?

"אני יוצרת ומקליטה, וממשיכה להופיע בארץ ובחו"ל. שום דבר לא עוצר אותי. אני ממשיכה את דרכי".

יצא לך לפגוש פעם את ברברה סטרייסנד, אלילת נעורייך?

"פגשתי אותה פעם בארצות הברית, בערב שהילרי קלינטון הכריזה שהיא רצה לנשיאות. הוזמנתי לשיר שם, ובקהל ישבה ברברה סטרייסנד. אחרי ההופעה, ניגשתי אליה נרגשת כולי וסיפרתי לה איך הצילה את חיי כשהייתי בת 15, איך השירים שלה היו המפלט שלי. הדבר היחיד שהיא אמרה לי בתגובה היה: 'מי עיצב את השמלה שלך?'"
6 צפייה בגלריה
אישתר
אישתר
"במשך שנים הייתי מחליקה את השיער עם פנים ואף אחד לא ידע שאני מתולתלת"
(צילום: טל שחר)

מה היו עד כה רגעי השיא שלך, לטוב ולרע?

"אין לי שיא אחד, היו לי הרבה שיאים. לכל תקופה היה את השיא שלה. אני מאמינה שמכל שפל צומחים, לירידה תמיד יש סיבה. אהוד מנור ז"ל תמיד דרבן אותי לשאוף אל הפסגה. הוא אמר לי שכל שפל מביא אותי לשיאים חדשים – הם ביחד, הם מחוברים. אלא אם זו הצלחה שמגיעה בחינם בגלל שאתה הבן של מישהו או מריאליטי, כשלא עבדת קשה כדי להתפרסם. העולם הזה כל כך התהפך. בזמנו היית צריך לעשות משהו. היום יש תחושה שקודם כל אתה עובר בטלוויזיה או נהיה משפיען, ואז מתחיל ליצור. האמונה שלי היא ששפל ושיא קשורים. ככה אני גם אומרת לילדיי. יש דברים קשים, אבל לא בלתי אפשריים".

הייתה חוויה שעיצבה אותך?

"אבא שלי. הייתי מאוד קשורה אליו. הוא נפטר לפני שנה. נפל מהכיסא ושבר את המפרקת. הוא היה הגיבור שלי. הפנמתי באיזשהו מקום שיש לי את הדרך שלי להתמודד".

את שלמה עם המראה שלך?

"אף פעם לא השלמתי עם המראה שלי – תמיד או שהיה לי חזה גדול מדי, או אוזן שמאלית גדולה, מצח גבוה מדי או שיער מתולתל מדי. כל הזמן לא הייתי שלמה. הסתרתי את השיער עם פנים מחליקים. גם הפסיכולוג שלי אמר לי שהחיים הם לא שחור ולבן. אני מאוד טוטאלית, אבל לומדת שיש גם הרבה אפור. התחלתי לקבל את עצמי. הייתי חייבת להפסיק עם הבולימיה כשנכנסתי להיריון עם התאומים. הבנתי שהאוכל שנכנס לי לפה זה כדי לתת חיים, ולא להקיא. ביום שנכנסתי להיריון, אמרתי 'לא' גם לעישון וגם להקאות – זה היה כמו להיגמל משתי התמכרויות. לפני כן, הייתי מקיאה וגם משתמשת במשלשלים. הבטן שלי הייתה שטוחה וכל הזמן חשופה. בבטן נמצא המוח הרגשי שלנו, ואצלי היא כל הזמן הייתה חשופה. פתאום הייתי צריכה לגדול והייתי צריכה לאכול. לקחתי את הזמן, אבל עשיתי את זה. בזכות ההיריון, נגמלתי מהבולימיה ומהסיגריות. גם הנקתי שמונה חודשים את שניהם. היום זה כבר הגיל – הקמטים, הידיים, אבל זו אני. הבנתי שאם לא ארגיש יפה – לא אהיה יפה. למדתי לקבל את עצמי".
"אף פעם לא השלמתי עם המראה שלי – תמיד או שהיה לי חזה גדול מדי, או אוזן שמאלית גדולה, מצח גבוה מדי או שיער מתולתל מדי. כל הזמן לא הייתי שלמה. היום זה כבר הגיל – הקמטים, הידיים, אבל זו אני. הבנתי שאם לא ארגיש יפה – לא אהיה יפה"

מה דעתך על הזרקות וניתוחים פלסטיים, בעד או נגד?

"אני עושה בוטוקס מגיל 32. אני עוקבת אחרי הטיפולים שיש, אבל אני מתה על שמש ולא אוותר על שיזוף בחיים. יש לי המון פיגמנטציה, אבל השמש עושה לי טוב לנשמה. ניתוחים, אני עוד לא שם. אולי בעתיד. אם ארגיש שזה חיוני לנשמה, אעשה. אני עושה גם זריקות של ויטמינים לשיפור מראה העור. אני שותה רק שתי כוסות מים ביום, וזה לא טוב. אבל רופאה אמרה לי לאחרונה שאם אתחיל עכשיו לשתות יותר אחרי שככה התרגלתי – אפגע בכליות שלי. אני חושבת שזה קשור לתקופה של ההקאות, הגוף שלי התרגל להיות בלי נוזלים. הייתי כמעט צמה ועל הבמה הייתה לי אנרגיה של חיה. ככה הגוף שלי רגיל".

עשו לך פעם פשלת טיפוח?

"הפשלה של החיים שלי הייתה בתחילת הקריירה באלבינה. בצרפת התעורר אח של הזמרת הנודעת דלידה. הייתי דומה לה בגלל המראה שלי עם התלתלים והשיזוף, והוא לא רצה שאתפוס את המקום שלה. פעם היינו צריכים להתחבא בחדרי ההלבשה של ערוץ טלוויזיה, ואיך שיצאתי הוא צעק: 'דלידה יש רק אחת'. יום אחד הגעתי לספר בפריז. לא ידעתי שהוא חבר של אח של דלידה. הוא אמר שצריך לגזור לי את הקצוות וגזר לי את השיער לקארה. כל המראה שלי השתנה.
"מצאתי את עצמי עם פאות ונהיו לי קרחות בראש מהדבק. נאלצתי לגלח את כל השיער והשארתי רק מקדימה את הפוני. הרגשתי כמו שמשון. הכול, כדי שלא אהיה דומה לה. רק בארץ הסתובבתי עם השיער הקצוץ, כי לא זיהו אותי. הכול נעשה בגלל האח של דלידה, כדי שחס וחלילה לא אתפוס את המקום שלה. חזרתי לאט-לאט לאימג' שלי. זה היה סבל. כל הזמן בפריז כשניגשו אליי מעריצים, פחדתי שתהיה רוח, שהפאה תעוף. הייתי רק בת 26 – מה לי ולפאות".

יש לך טיפ טיפוח מנצח?

"קרוב ל-30 שנה אני עם אותו מסיר איפור של נוקס. אני לא שוטפת את הפנים עם סבון, אבל כן משתמשת במים כמעט רותחים. אף אחד לא יכול לעמוד בטמפרטורת המים שאני משתמשת. אני תמיד באקסטרים".
"בצרפת התעורר אח של הזמרת הנודעת דלידה. הייתי דומה לה בגלל התלתלים והשיזוף, והוא לא רצה שאתפוס את מקומה. פעם היינו צריכים להתחבא בחדרי הלבשה, ואיך שיצאתי הוא צעק: 'דלידה יש רק אחת'. יום אחד הגעתי לספר בפריז ולא ידעתי שהוא חבר שלו. הוא אמר שצריך לגזור לי את הקצוות וגזר לי את השיער לקארה. כל המראה שלי השתנה. מצאתי את עצמי עם פאות ונהיו לי קרחות בראש מהדבק"

ספרי על שגרת הטיפוח שלך.

"אני לא הולכת לקוסמטיקאיות, הלכתי רק לפני החתונה בכל פעם. אני משתמשת בסרום ויטמין C מאוד מרוכז, שאני קונה בבתי המרקחת בפריז, ובקרמים של גרלן שהם על בסיס דבש. אני משתמשת גם בקרם דה לה מר. אני כל הזמן משנה. לכל עונה יש את הקרמים שלה. בלילה אני מקפידה למרוח רטינול. אני מאוד משקיעה בקרמים. עם הבוטוקס התחלתי בפריז מוקדם, בגיל 32. היה לי פוני בגלל המצח הגבוה שלי והייתי מייבשת את המצח עם חומרים חזקים, ונהיה לי יובש. כשגיליתי את הבוטוקס, התמכרתי.
"יש לי מייק-אפ של גרלן ואני גם מאוד אוהבת את המייק-אפ של לה פררי עם הקוויאר, שבא גם עם הקונסילר למעלה. הוא נותן כיסוי מדהים. אני משתמשת בקונסילרים של עדה לזורגן ולא מחליפה אף פעם את המסקרה של איב סן לורן שנקראת faux cils, היא נותנת נפח מדהים והריסים לא נדבקים. קונסילר ומסקרה זה מה שאקח איתי למדבר, כי העיניים הכי חשובות. אגב, אני לא משתמשת בקרם עיניים ולא מאמינה בזה. זה סתם בזבוז. אני שמה את הקרמים שלי על כל הפנים".

מה לגבי הגוף?

"אני משתמשת קבוע בקרם גוף של ל'אוקסיטן. בשמים יש לי המון, איזה 50. אני כל כך אוהבת בשמים. מבחינתי, ריח יכול לגרום לי לבכות ולהחזיר אותי אחורה בזמן. חוש הריח שלי מאוד מפותח. אמרו לי שעם אף כמו שלי, הייתי צריכה לעבוד בזה. שאנל קריסטל הוא בושם חובה שתמיד-תמיד איתי. אני אוהבת את הבושם של ג'ו מלון ליים בזיליקום ואת טאטל של טיזיאנה טרנזי, שגורם לי להרגיש מאוד נוכחת ומאוד עוצמתית. הבשמים האלה תמיד חייבים להיות אצלי. גם הבושם אופרה של קסרג'וף הוא חלום".
6 צפייה בגלריה
אישתר
אישתר
"הרבה פירשו את זה כסנוביות, אבל זו הייתה התגוננות. אני בדיוק ההפך. אני מאוד אוהבת אנשים"
(צילום: טל שחר)

איך את מטפלת בשיער?

"במשך שנים הייתי מחליקה את השיער עם פנים ואף אחד לא ידע שאני מתולתלת. עד שנכנסתי לים והתלתלים נחשפו, ושטפו אותי במחמאות. מאז למדתי לקבל אותם. יש לי שני ספרים – אחד בארץ, אחד בפריז. בארץ אני הולכת לרפי בן שושן בינקה בתל אביב. רפי הוא האבא של כל המתולתלות של ישראל. הוא יודע לטפל בתלתלים. בפריז יש לי ספר לבנוני-דרוזי. הסיפור המצחיק הוא שבמשך שנים השתמשתי במוצרים המיוחדים לתלתלים של נטורל פורמולה. הייתי מגיעה אליו למספרה עם החומרים שלהם והוא כל כך התלהב, שהוא ביקש שאביא לו מהארץ סטוקים. הוא הכניס אותם לבקבוקים קטנטנים עם הלוגו שלו והיה מוכר אותם ב-300 אירו לבקבוק ללקוחות העשירות שלו מהנסיכויות הערביות, שגם להן יש את אותו סוג שיער מתולתל. ככה במשך שנים, עד שהתברר שמוכרים את נטורל פורמולה בסופרים הכשרים בפריז והוא כבר לא היה צריך אותי בשבילם. עכשיו אני משתמשת במוצר 'תלתלים מושלמים' של פנטן, שהוא גם מעולה. בגדול, אני הפניסטית הכי טובה שיש. כמעט בכל יום אני עושה לבת שלי פן".

יש לך שגרת תזונה וכושר?

"בתזונה נפתח לי עולם בריאות חדש בהיריון עם התאומים שלי. רק אז התחלתי לאכול אוכל בריא. פתאום גיליתי שאסור לי גלוטן, וזה נמצא בכל מקום. אפילו ברוטב סויה. אני מבשלת מטורף ומאוד אוהבת לבשל ובריא. אין אצלי עודפים של שמן. גם במסעדות, אני בודקת בדיוק מה יש באוכל. יש לי את הג'ינג'ר המסוכר שלי ואת צנצנת הדבש, שאני לוקחת איתי ואוכלת לפני כל ההופעות. אני אוכלת גם שום חי. אני לא אוכלת מטוגן ולא אוכלת הרבה. גיליתי את הנינג'ה והאוכל יוצא מאוד טעים. אני מכינה צ'יפס בנינג'ה עם שום, בלי טיפת שמן, ונהנית מצ'יפס קריספי הכי טעים שיש. אני מאוד אוהבת גבינות עיזים עשירות מצרפת ואנדיב. אני אוכלת הרבה סלטים ופחות פחמימות. הרבה דגים ופילה בקר. פעם הייתי אוכלת שווארמה, רק את השומן בפיתה. אחותי אמרה לי שזה קולגן מרוכז ומאז המצפון שלי נקי. אני אוהבת אוכל ואוכלת מהכול.
"לגבי כושר, גיליתי את היוגה כשעשיתי תאונת סקי. מאז שאני בארץ, כבר ארבע שנים, אני לא מצליחה למצוא את היוגה שהייתה לי בפריז, שזה היה גם לנפש וגם לגוף, ומאוד התחברתי לזה. אני עושה אשטנגה יוגה דרך היוטיוב עם המדריכה שלי בפריז. עכשיו מצאתי מדריכה ליוגה במכמורת ואני עושה גם שם. חוץ מזה, להחזיק 10,000 איש מהבמה זה ספורט מטורף. העמידה על העקבים, הסרעפת, הנשימות – זה הספורט הכי טוב. אני גם שוחה, כשאני יכולה".

איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה?

"לבטוח ולהאמין בעצמי. זה הדבר שהיה לי מכשול. להיות פחות ביקורתית כלפי עצמי. חבל, פספסתי רגעים מטורפים בחיים בגלל זה. הרבה פירשו את זה כסנוביות, אבל זו הייתה התגוננות. אני בדיוק ההפך. אני מאוד אוהבת אנשים".

איפור לתמונות סטילס ועיצוב שיער: מיכאל צבייגנבאום | צולם במלון הסוויטות איילנד בנתניה מקבוצת סיידא הוטלס (טל' 077-2666650).
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
The Butterfly Button