בזמן שהעולם עוקב בדריכות אחר המתיחות המתחדשת בין ארצות הברית לאיראן, החשש מהתלקחות אזורית נוספת והזינוק במחירי הנפט – בפריז הסתיים ביום חמישי האחרון שבוע האופנה העילית לעונת סתיו-חורף 2026-27, שהזכיר עד כמה ענף האופנה מסוגל לייצר בועה של פנטזיה דווקא בתקופה של אי-ודאות כלכלית וגאופוליטית.
לאורך ארבעה ימים הוצגו בעיר האורות שמלות שמחיריהן עשויים להגיע למאות אלפי אירו, מאחוריהן אלפי שעות של עבודת יד ורקמות עילית, וצפו בהן שורות ראשונות עמוסות בכוכבי קולנוע, מוזיקה ובנות אצולה – מקלאסיקות של אופנה פריזאית כמו קתרין דנב (שבגיל 82 הגיעה לראשונה לתצוגה של שאנל) ועד באד באני הלוהט שנמצא בימים אלה בסיבוב הופעות באירופה.
לצד שמות ותיקים כמו כריסטיאן דיור, שאנל, סקיאפרלי וארמאני פריווה, בלטו יוצרים כמו איריס ואן הרפן, ראול מישארה וקווין גרמנייה, שהציעו פרשנויות שונות לעתיד הקוטור: בין פיסול לביש לטכנולוגיה. אלו מצעידים את ההוט קוטור אל העתיד, כשהם מציעים צלליות וחומרים שמאתגרים את שדה עיצוב האופנה. על המסלולים בלטו גם הקולקציה הפואטית של מתיו בלייזי לשאנל, השפה המתגבשת של ג'ונתן אנדרסון בדיור והדרמה התיאטרלית של רוברט וון, חביב המפורסמות.
אחת המגמות המתחזקות שבלטו השבוע היא הניסיון לקרקע את הקוטור. אם במשך שנים הוא זוהה עם בדים יוקרתיים וקריצה לבגדי ערב או כאלה המיועדים לשטיח האדום, נדמה שכיום יותר ויותר מעצבים מבקשים להוכיח כי יוקרה יכולה להיות גם מזוהה עם חולצת טי לבנה, כפי שהדגים פייר פאולו פיצ'ולי בתמונת הפתיחה שלו לבלנסיאגה ביום רביעי בצהריים.
(תצוגת ההוט קוטור של בלנסיאגה)
יחד עם אנדרסון בדיור ובלייזי בשאנל, השלושה מציעים תפיסה חדשה של קוטור – שנשענת על מלאכת יד ועל אינספור שעות עבודה, אך מתורגמת לבגדים שנראים, לפעמים, כמעט יומיומיים או לפחות לא "יוקרתיים" כפי שהמושג נתפס בעיני הציבור הרחב, ומנגד גם מאתגרת את טעמן של הלקוחות עצמן.
ומה עוד קרה על המסלולים ובשורות הראשונות? כל הרגעים הגדולים משבוע ההוט קוטור בתמונות בראש הכתבה.
