אווה הרציגובה
סליחה, במי מדובר? אווה הרציגובה, הסופר-מודל הצ'כית שהייתה "מלכת ההלבשה התחתונה" ונודעה בתור "הדוגמנית המחייכת" (היא כנראה לא קיבלה את ההנחיה לגבי איסור על הבעות פנים שמחות אצל דוגמניות) חוגגת בסוף השבוע הזה יום הולדת 50 עגול, נראית נהדר ומשמשת כהוכחה לקלישאה העוסקת בנצחיות של היופי המזרח-אירופאי.
הרציגובה שייכת לקבוצת האמזונות של דוגמניות-העל משנות ה-90, שלמרות רזונן נחשבו כמייצגות של מראה אתלטי ובריא יותר. אל הקבוצה הזו היא הגיעה מצוידת ב-183 סנטימטרים ובשילוב המסחרי תמיד של בלונד, עיניים כחולות ועצמות לחיים בגובה האלפים.
בגיל 16 היא זכתה בתחרות דוגמנות בארץ מולדתה, עברה לפריז, קיבלה קמפיין נחשק למותג Guess והתמקמה בפרסומת המיתולוגית לחזיית הפוש-אפ של וונדר-ברה ב-1994. הפרסומת שבה היא מחייכת אל המחשוף שלה לצד הכיתוב Hello Boys, הפכה את החזייה ואת מי שלובשת אותה בצילום לסנסציה אדירה.
בפרסומת לוונדר-ברה, 1994
הייתה לה גם קריירת משחק מסוימת, מהסוג שאין הרבה מה להרחיב לגביו, וחיים שמתרחקים ככל האפשר משערוריות. ברזומה שלה תמצאו גם שתי מערכות יחסים זוגיות ארוכות, שלושה ילדים, קולקציית קפסולה אחת על שמה (כי איך אפשר שלא), אלפי שערים במגזיני האופנה ושער אחד למגזין "פלייבוי".
למה אייקון? בשנות ה-90, הרציגובה הייתה, פחות או יותר, מלכת הקמפיינים. היא כונתה (במידה מסוימת של הגזמה) מרילין מונרו של הניינטיז, והצטלמה באמת עבור כולם: דולצ'ה אנד גבאנה, דיור, ורסאצ'ה, לואי ויטון, אבל גם גאפ ו-H&M – מהכי הוט קוטור להכי "מיטב התוצרת הסינית ב-19.90 שקל".
עם הגובה, הבלונד, הזוהר והחיוך שלא מש מפניה, היא נתנה לכל השמות הגדולים בעולם האופנה של טרום המילניום הנוכחי את מה שהיה חסר להם אז – אלגנטיות וחמימות. בניגוד לדוגמניות מצליחות אחרות של התקופה, שהיו יפות, קרירות ומרוחקות, הרציגובה הייתה סקסית. הכי סקסית. באופן שיטתי היא סימנה וי על כל מגמת ה"זה לא פורנו, זו אופנה" שאמריקה מפנקת בה את גבריה החרמנים: לוח השנה של פירלי, עמודי האמצע של ספורט'ס אילוסטרייטד וקמפיינים להלבשה תחתונה.
הרציגובה היא אישה עסוקה עם קריירה שלא נגמרת, למרות שבתחום הדוגמנות נהוג לתלות את הנעליים הרבה לפני שמתחילים לקרוא לך "גברת" בחנויות. עם זאת, את המקום שלה בהיכל אייקוני האופנה היא לא קיבלה בזכות היציבות וההתמדה, אלא בזכות החזייה.
בגיל 45, קצת יותר משני עשורים אחרי שהתמונה שלה לוונדר-ברה על שלטי חוצות הייתה אחראית ליותר פקקים מאשר ימי ראשון גשומים באיילון, היא חזרה אל "זירת הפשע" עם צילום דומה, הפעם למותג ההלבשה התחתונה האיטלקי Yamamay ועם כיתוב שעושה טוויסט למשפט המקורי ומפנה אותו דווקא לבנות: Hey Girls.
לפי ההסברים שנתנה הרציגובה עצמה, הפרסומת שנועדה במקור לגרות גברים ניסתה בגרסה המחודשת להעביר מסר לנשים על היופי שמגיע בכל הצורות, הגדלים והצבעים. אפשר ואף כדאי לתהות על האותנטיות של פמיניזם בחסות חזיית פוש-אפ, אך השימוש בדוגמנית בעשור החמישי לחייה ובכיתובים שפונים לקהל נשי מעניקים בכל זאת כמה נקודות זכות לכל הסיפור הזה.
הגישה שלה לחשיפת הגוף הייתה תמיד משוחררת במיוחד. זו לא רק החזייה ההיא, אלא גם צילום בעירום בבריכה בפרסומת לנעליים, הנקה פומבית מול המצלמות, התערטלות בין עמודי "פלייבוי" והשתתפות בעשרות קמפיינים של הלבשה תחתונה. היא חפה מכל התחסדות מהזן האמריקני שיוצרת הפרדה אבסורדית בין צילומים בבגד ים לצילומים בתחתונים. אולי זו האירופאיות המובנית שלה, שמתעלמת מהשמרנות המצקצקת של הצד השני של האוקיינוס. מאז ומתמיד היא קידמה התייחסות לגוף העירום כאל מופע טבעי, ולמיניות כאל חלק מהאנושיות שפשוט נמצא שם ואין צורך למצוא לו כיסויים מיותרים.
למה לא? כי בלי דיווחים של גינוני דיווה על הסט, בלי שערוריות רומנטיות ובלי חופשי-חודשי במכון הגמילה הקרוב לביתך – הרציגובה החייכנית לא יצרה לעצמה אישיות תקשורתית שמתחרה בזו של הקולגות משנות ה-90. הסתכלי על קייט מוס, קחי דוגמה מנעמי קמפבל – יש סיבה שכולם מכירים את השם שלהן, והיא לא קשורה רק למראה החיצוני.
ובכל זאת: באופן רשמי, הרציגובה היא דוגמנית בדימוס כבר כעשור, אבל אולי המושג "בשירות קבע" מתאים לה יותר. בכל פעם מחדש היא נקראת לדגל, כמו בתצוגת ההוט קוטור המדוברת כל כך של דניאל רוזברי לבית האופנה סקיאפרלי. רגע לפני גיל 50, היא עלתה על המסלול בשמלה עתירת נפח בשחור ושמנת, והראתה לדור האינסטגרמיות איך עושים את זה הכי נכון.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
