אן הת'אוויי
סליחה, במי מדובר? אן הת'אוויי, הכוכבת שתחגוג בעוד כמה חודשים יום הולדת 40, משלבת קריירה ארוכה ומרשימה לצד שנאה גורפת ולא מוסברת ברשתות החברתיות. כעת היא מככבת על שער גיליון הקיץ החדש של מגזין "אינטרוויו", עם מראה נועז למדי של מי שלא מוכנה להתרגש ממה שחושבים עליה ופריחה אופנתית מחודשת בעקבות תפקידה כרבקה נוימן בסדרה WeCrashed.
לאורך השנים התמודדה האת'וויי גם עם תפקיד "זו שהאינטרנט שונא", ויש להניח שאפילו פסלון האוסקר שבו זכתה על "עלובי החיים" לא מחסן נגד תחושת הרדיפה שיוצר מבול של העלבות אנונימיות. אבל מחוץ לרשת, נדמה, החיים דווקא מחייכים אליה. יש לה בעל מסור, שני ילדים, קריירה מתוחזקת ומוערכת בקולנוע, ומקום בפנתיאון האופנתי של הוליווד מאז כיכבה בסרט "השטן לובשת פראדה".
13 צפייה בגלריה
הת'אוויי ומריל סטריפ בהקרנה של "השטן לובשת פראדה" בפסטיבל ונציה, 2006
(צילום: Getty Images)
להת'אוויי יש חיוך כובש ומראה שהוא הטייפ-קאסט בקולנוע האמריקני לדמות פרח הקיר הנצחי שבדרכה להפוך ליפהפיית הנשף. בדומה לקירה נייטלי או נטלי פורטמן, היא יפה בדרך לא מאיימת שמפזרת סביבה מתיקות וקסם של הנערה מהבית השכן. המלכה האם של הז'אנר היא, כמובן, ג'וליה רוברטס, ולזכותה של האת'וויי ניתן לומר שהיא הכי ג'וליה רוברטס מבין בנות דורה.
13 צפייה בגלריה
הליהוק המתבקש לדמות פרח הקיר הנצחי שבדרכה להפוך ליפהפיית הנשף. 2001
(צילום: Getty Images)
כמו שחקניות נאות וחמודות רבות לפניה, גם היא שלפה את עצמה מכלא התדמית של "הילדה הטובה" בעזרת כמה סרטים נועזים וחשיפות גוף, וכך מצאה את עצמה מזגזגת בין קומדיות רומנטיות שהיוו חממה טבעית בשבילה בתחילת דרכה לבין סרטים אמנותיים יותר דוגמת "הר ברוקבק" או "רייצ'ל מתחתנת". לעתים, הזגזוג הזה מצליח. בסקירה מלאה של הפילמוגרפיה שלה, ניתן לזהות כי מדובר בשחקנית שהיא יותר מסתם קלישאה של קומדיות רומנטיות עתירות סכרין.
למה אייקון? הצעדה העקבית של הת'אוויי לתואר אייקון אופנה החלה, איך לא, ב"השטן לובשת פראדה". שם היא אומנם לא ממש הצליחה לתת קרב ראוי למלכה הבלתי מעורערת של הסרט – מריל סטריפ, הלוא היא השטן בבגדי המעצבים כתואמת אנה ווינטור – אבל בהחלט ייצגה התפתחות מרשימה מנערת פרברים פעורת עיניים ועמוסת אידיאלים לעובדת מגזין אופנה מסוגננת. כל מה שהיה חסר לה זה פן בשיער, האיפור הנכון ולוותר על הסוודרים כדי לחשוף גזרה דקיקה במיוחד שכל הדמויות מסביבה התעקשו להכחיש.
משם והלאה, הת'אוויי נמצאת בתהליך של השתפרות תמידית. אין ספק שהיא נראית נהדר, עם עיניים ענקיות וחיוך שובה לב, אבל גם השמלות שהיא לובשת באירועי השטיח האדום עושות לה טוב ועוזרות לה לבסס את מקומה ברשימת הפאשניסטות ההוליוודיות. במקרים רבים היא נשענת על בגדים של בתי אופנה אירופאיים דווקא – ארמאני, סקיאפרלי, גוצ'י, ולנטינו ולואי ויטון – שמוסיפים לבת השכן האמריקנית שיק במבטא איטלקי או צרפתי.
נדמה שהת'אוויי מבינה מהו קוטור ואיך לובשים אותו, או לפחות למדה להבין זאת לאורך השנים. יש לה טעם אלגנטי ורומנטי, נסיכתי במידה, שמשתדך היטב עם הגזרה הדקיקה, העור הוורדרד והכתפיים המסותתות. את המסלול המפותל מהנערה הגמלונית של "יומני הנסיכה" אל האישה המסוגננת שהיא היום, משלימה הת'אוויי בהפקת אופנה ספורטיבית עם נגיעות BDSM בגיליון החדש של מגזין "אינטרוויו", שם היא מתנפלת על מכון הכושר בהלבשה תחתונה. איכשהו, זה לא נראה אפילו טיפה מוזר.
אן הת'אוויי על שער מגזין "אינטרוויו"
גם הת'אוויי עושה טעויות, כמובן, מבחינה אופנתית ומבחינה מקצועית – ואלה נוטות לגרור ביקורת שלא הייתה מביישת פלישה צבאית. ברשימה זו אפשר למצוא את ההנחיה המתאמצת וחסרת הכריזמה שלה את טקס האוסקר ב-2011, נאום הזכייה המביך שלה על "עלובי החיים", כמו גם חרקירי התספורת הקצרה שהיא ביצעה בעצמה לצורך אותו תפקיד זוכה והשמלה הלא מחמיאה שלבשה לטקס האוסקר ב-2013, שבעקבותיה קם חשבון טוויטר שהוקדש כולו לפטמות של השחקנית. הטעויות האלה הן שהופכות אותה, כנראה, לדמות לא פופולרית, אבל גם לאנושית מאוד – כזו שיודעת להודות בקושי וגם להתייחס אליו בהומור.
למה לא? הת'אוויי גוררת איתה תדמית של דיווה מהגיהינום, סנובית שלא מוכנה ללחוץ ידיים לאנשים שלא חולקים איתה מעמד חברתי דומה, ובכלל מישהי שלא תהסס לשלוח בחזרה אל המטבח את ארוחת הבוקר שלה בגלל חלמון נוזלי מדי ארבע פעמים. נדמה שכולם אוהבים לטנף עליה, ואומרים שהיא יומרנית, מתנשאת, דרמטית ומזויפת. אז יכול להיות שמדובר בשנאה מתוך קנאה, ויכול להיות שאין עשן בלי אש.
ובכל זאת: לא מעט רגעי אופנה של אן הת'אוויי הפכה לאייקוניים, אבל בראשם וללא מתחרים נמצא הליפסינק שלה לשיר Wrecking Ball של מיילי סיירוס, כשהיא חמושה בתחתוני סבתא ובכדור ברזל.
(אן הת'אוויי בליפסינק לשיר Wrecking Ball)
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
