בשנת 2005 פרצה המעצבת אבישג ארבל אל זירת האופנה המקומית, מצוידת בבשורה חדשנית לאותם ימים: בגדי היריון אופנתיים בשפה עיצובית צעירה, שהיו אנטיתזה למצאי הקיים ברשתות ותיקות וחנויות לבגדי היריון שפעלו אז בישראל כמו רמי לי ו-For 2 מבית מתאים לי. ארבל החלה במכירות ביתיות שפרסמה במקומונים בתל אביב, ולימים פתחה חנות ברחוב בזל בצפון העיר. מכל הרשתות והמותגים לבגדי היריון שהתחרו איתה על רצפת המכירה, לא נותר אחד – תוצר של שינויים במבנה תעשיית האופנה המקומית, קשיי ייצור שאיתם מתמודד הענף, פתיחת השמיים וחסמי ייבוא. בפחות מ-75 דולר, לקוחה יכולה להזמין היום ללא מיסים ומע"מ בגדי היריון מאתרי סחר בינלאומיים.
אל רשימת האתגרים הזו יש להוסיף את המכשול העיקרי בייצור בגדי היריון: אלו בגדים המיועדים לתקופה קצרה ועבור לקוחה משתנה. רוב הלקוחות הבוחרות לרכוש בגדי היריון יעשו זאת, אם בכלל, רק בטרימסטר השני והלאה. כך, בניגוד למעצבים המטפחים קהל לקוחות נאמן החוזר עונה אחר עונה – ארבל פוגשת לקוחות חדשות מדי שלושה חודשים. גם בהנחה שלקוחה חוזרת אליה בהיריון שני ושלישי, הבסיס מושתת על לקוחות חדשות. "שם טמון הקושי של שוק בגדי ההיריון", היא אומרת, "לכן אתה חייב כל הזמן לחשוף את עצמך לקהל חדש. בכל רגע נתון יש פחות משני אחוזים של נשים בהיריון, שמתחלפות כל שלושה-ארבעה חודשים".
השיחה עם ארבל, שחוגגת בימים אלו 20 שנה למותג שהקימה ונושא את שמה, מגובה בנתונים ומספרים לצד מבט מפוקח על יצירה מקומית. היא נחשבת, ובצדק, למי שחתומה על מהפכת בגדי ההיריון בישראל. בזמן שמותגים אחרים הציעו לנשים בהיריון אוברולים מג'ינס וחולצות רחבות להסתיר את הבטן – היא הציעה מכנסיים בגזרת סקיני אופנתית (דאז) וחולצות בשפה עיצובית זהה לזו שנמכרו ברשתות כמו זארה וקסטרו. אולי כי הגיעה לאופנה לאחר שעבדה כמה שנים בעסק המשפחתי של אביה, וכבוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל (בה השלימה תואר ראשון ושני), הראייה העיצובית שלה מגיעה מפיתוח מוצר ולא מטרנדים אופנתיים.
"כשהקמתי את העסק לפני 20 שנה, רציתי לעסוק בתחום אופטימי ונאיבי. עד היום, אם קשה לי, אני יוצאת לאחת החנויות ופוגשת לקוחות. לראות נשים מייצרות חיים משמח אותי מאוד, ולהיות בהיריון זה כמו להשתמש בסמים קשים. הן תמיד אופטימיות ומדברות על קוקיות וכדורגל ואיך לבנות משפחה, שעבור רובנו זה הקשר החזק ביותר", אומרת ארבל. "ראינו ב-7 באוקטובר איך קהילה ומשפחה הם הגרעין התומך ביותר. ובישראל אנשים עדיין מביאים ילדים לעולם, 'ילדים זה שמחה'".
מה השתנה בשוק ב-20 השנים האחרונות?
"כל מי שנכנס לתחום הזה הפסיד הרבה כסף וברח, כי לא הבינו את המורכבות והאתגרים בשוק בגדי ההיריון, כשהמרכזי בהם הוא איך ליצור בגד אחד לנשים שונות לחלוטין. אישה בחודש שלישי היא לא אותה אישה בחודש שמיני, ומבנה הגוף של אישה אחת בהיריון אינו זהה לאחרת. היום לקוחה שנכנסת אליי רוצה לקנות בגד שילווה אותה לשלושה הריונות, כשבדרך הבגדים עוברים אצל אחותה וגיסתה. ושיהיה במחיר טוב. תחום ההיריון היה מהראשונים שזכה לפופולריות כבגדי יד שנייה, כי בסוף ההיריון את כבר לא יכולה לראות את הבגדים האלה ומעבירה אותם הלאה".
"בנוסף, האדפטציה של הלקוחה הישראלית לטרנדים יותר מהירה כיום מאשר לפני 20 שנה. היום נשים בהיריון רוצות אופנה, את מה שהן רואות ברשתות החברתיות, מה שהן רואות על כוכבות", היא ממשיכה. "מספיק שראית בגד על משפיענית ברשת – שבועיים אחר כך הוא על הקולבים בחנויות. אי אפשר להישאר מאחור. לצד זה, רוב הלקוחות לובשות היום מה שלבשו אז: מכנסיים שחורים לעבודה, מכנסי ג'ינס ליומיום, שמלות ערב, פריטי בייסיק".
שוק האונליין התפתח מאוד ב-20 השנים האחרונות. אנשים קונים היום באתרים בינלאומיים במחירים זולים יותר. איך התאמת את עצמך לשוק המשתנה?
"לא העלינו מחירים ואנחנו נאבקות לשמור על מחיר הוגן, כי זה נתפס כבגד זמני – גם אם את חורשת על הג'ינס שלנו כל יום, כל היום. אם בעבר התחרות הייתה מול עסקים מקומיים שכבר לא פעילים בתחום, היום התחרות שלי היא מול חו"ל או חלופה של בגדים שהם לא להיריון. 25 אחוז מהנשים בהיריון קונות קסטרו-זארה-מנגו. לא תמצא אותן בחנויות של בגדי היריון".
מבט העל של ארבל על תחום בגדי ההיריון אינו מסתכם רק בגזרות ובחזיות הנקה, כי אם כולל גם ניתוח אנתרופולוגי, חברתי וכלכלי על הדמוגרפיה בישראל ועל שוק המידות המקומי. "מאז הקורונה, עלינו ממידה S שהייתה הנמכרת ביותר למידה M", היא מציינת. "כולן נכנסות אלינו, החל בלקוחות שקונות ברשתות זולות כמו האנגר או במותגים יקרים יותר כמו אול סיינטס. בחנות שלנו בירושלים אתה יכול לפגוש לקוחות מהמגזר הערבי לצד מתנחלות. כולם מביאים ילדים".
נתון נוסף שעליו היא מצביעה בהסתייגות קלה הוא כי רוב הלידות בישראל מתרחשות בקיץ, מאחר ששוק העובדות הגדול ביותר בישראל הן מורות, שמעדיפות ללדת בחופשת הקיץ ולגרור את חופשת הלידה הלאה. ומה לגבי הדמוגרפיה במדינה שמקדשת משפחתיות וטיפולי פוריות? "בזמן הקורונה אחוז הלידות קטן, בניגוד להשערות שהוא יגדל. עוד מוקדם לדעת כיצד המלחמה השפיעה. נדע עם חשיפת נתוני הלמ"ס באפריל".
את לא מרגישה את הבייבי-בום על רצפת המכירה?
"מה שאני מרגישה הוא שללקוחות יותר ויותר קשה כלכלית. אנחנו עובדים עם אוכלוסייה צעירה, ואתה רואה את זה בכוח הקנייה של הלקוחה הממוצעת. כשהיא מגיעה לקופה, היא מדללת את הרצונות שלה ומשתדלת לקנות את הפריטים שיעזרו לה לעבור את ההיריון בצורה נוחה ואופנתית. בסוף, מי שלקח משכנתאות מרגיש זאת היטב בכיס ואת המלחמה הזאת כולנו נצטרך לשלם".
10 צפייה בגלריה
"מור מאוד אוהבת את איך שהיא נראית ואת הגוף שלה, ומאוד כיף לעבוד עם מישהו שאוהב את עצמו"
(צילום: ערן לוי)
אחת החוזקות של בית האופנה שהקימה הוא פיצוח מערך השיווק ויחסי הציבור. מדי עונה מקפידה ארבל לצלם מפורסמות הנמצאות בהיריון. רובן הגדול פונות אליה בהצעה לקמפיין – הזדמנות להרוויח כמה ג'ובות, פרסום, ותמונות מההיריון שיישארו איתן לנצח. לאורך 17 השנים האחרונות היא צילמה מפורסמות רבות: מהסופרת אבישג רבינר שהצטלמה ראשונה ב-2008, דרך דנה ברגר שהצטלמה שנה אחריה, ובהמשך רשימה ארוכה שכוללת את שיר אלמליח, ירדן ויזל, מרינה מקסימיליאן, רותם ישראל, קורין גדעון, דפנה לוסטיג, מאיה ורטהיימר ואחרות.
"אני מחפשת נשים ששמחות בהיריון ורוצות אותו, ומעוניינות לשלב בין קריירה למשפחה, כי מהמקום הכי אישי, זאת הדוגמה שרציתי להראות לבנות שלי", היא מסבירה מה עומד מאחורי המהלך. "חלק מהמפורסמות פונות בבקשה לקמפיין, אחרות מבקשות בגדים לתקופת ההיריון, כמו המוזיקאית נגה ארז שילדה לפני כמה ימים. בסופו של דבר, כל הריונית מפורסמת עוברת דרכנו גם אם היא לא הצטלמה, וכל אחת מסיבותיה שלה – מי בגלל היריון קשה או שנמצאת אחרי טיפולי פוריות מורכבים. ויש כאלה שמעדיפות לשמור על פרופיל נמוך. החשש מעין הרע עדיין קיים בישראל".
"פריטי לבוש נשיים וסקסיים בגזרות קרובות לגוף"
איפה אנחנו תופסים אותך עכשיו?
"בפינת האוכל שבסטודיו שלנו בפלורנטין. זה סטודיו די קטן בסך הכול, ויש פה גם גזרנייה, מספר מכונות תפירה וצוות שאמון על העיצוב הגרפי".
10 צפייה בגלריה
"בכל רגע נתון יש פחות משני אחוזים של נשים בהיריון, שמתחלפות כל שלושה-ארבעה חודשים"
(צילום: ערן לוי)
מה צפויות הלקוחות למצוא בקולקציה החדשה?
"פריטי לבוש נשיים וסקסיים בגזרות קרובות לגוף, לצד קו מוצרי הג'ינס שהתרחב העונה. בנוסף, אני מושפעת מהדיאלוג שנוצר עם הפרזנטורית שמובילה את הקולקציה. העונה צילמתי את מור רדמי מ'חתונמי', ויחד יצרנו פריטים בהשראת הסגנון והטעם שלה, כמו בגדים קרובים יותר אל הגוף. מור מאוד אוהבת את איך שהיא נראית ואת הגוף שלה, ומאוד כיף לעבוד עם מישהו שאוהב את עצמו. ואני אומרת את זה כמישהי שרק בשנות ה-40 לחייה למדה לאהוב את התלתלים העיראקיים שלה".
עד כמה חשוב לך שהקולקציה תתכתב עם טרנדים עונתיים?
"כעסק לבגדי היריון, אני חייבת לתת מענה ואפשרויות לכל לקוחה שנכנסת", היא משתפת כיצד קולעים לטעם אופנתי רחב כמותג שאליו מגיעות הלקוחות לטובת בגדי היריון ולא בהכרח כדי להתחדש בטרנד אופנתי מוביל. "בחנות של 30 מ"ר, אני נדרשת להציג מכנסי ג'ינס, בגדי ים, בגדי ערב, חזיות הנקה, גרבונים, לבוש מחויט, ספורטיבי ועוד. לרוב, עסק שמתמחה בפריטים מג'ינס יעצב דברים שרלוונטיים עבורו, ולבגדי ספורט יש רשתות שמתמחות רק בתחום הזה. המזל הוא שיש לנו בסטודיו גזרנייה ומכונות תפירה, אז אם יש עיצוב שאני רוצה לייצר ביחידות בודדות או להגיב במהירות לטרנד, יש לי את האפשרות לעשות זאת".
10 צפייה בגלריה
"כואב הלב לראות את כל העסקים הישראלים שנסגרים או הולכים לאיבוד בדרך"
(צילום: ערן לוי)
כיצד המלחמה השפיעה על קולקציית סתיו-חורף 2024-25 בעיצובך?
"קשה לפעול ולייצר בארץ, והשנה האחרונה השפיעה עלינו כמעט בכל אספקט: שילוח, ייצור, תפעול. בשבוע הראשון של המלחמה, העסק לא תפקד. היו לנו עובדים מפונים, אחרים יצאו למילואים, היו עובדים שלא חזרו מהמסיבה. בהמשך התמודדנו עם בעיות תפעול ושילוח, כמו בדים וחומרי גלם שלא הגיעו בגלל עיכובים שיצרו החות'ים. נתקלנו גם באתגרים מול המתפרות שלנו: חלק מהעיצובים נתפרים בשכם, הרוב במתפרה בצפון הארץ שמורכבת מנשים בלבד, יהודיות וערביות, שבזמן הלחימה נפלו לידן טילים ועובדות פחדו להגיע".
פריט מפתח בקולקציה:
"מכנסי ג'ינס מדגם 'סנדי' בעלי גזרה נמוכה ושרוך מבד גולמי. זה דגם מחמיא שגורם לך להרגיש טוב עם עצמך".
10 צפייה בגלריה
"בחנות שלנו בירושלים אתה יכול לפגוש לקוחות מהמגזר הערבי לצד מתנחלות. כולם מביאים ילדים"
(צילום: רועי סרוסי)
כולם קוראים עכשיו לתמוך באופנה מקומית. איזה מעצבים או מותגים ישראלים את מעריכה במיוחד?
"לפני חמש שנים אף אחד לא דמיין שיהיו קורונה, מהפכה משטרית ומלחמה שעדיין נמשכת. מאוד קשה לראות קדימה ולהבין לאן העולם הולך, וכואב הלב לראות את כל העסקים הישראלים שנסגרים או הולכים לאיבוד בדרך. אני מעריכה כל עסק שמחזיק מעמד שנים רבות, כמו המעצב רונן חן שמציין 30 שנה, או נעמה בצלאל, שסגרה החודש אחרי 30 שנה. מאוד קשה להחזיק בישראל עסק אופנה, לגייס עובדים, לשמור עליהם. אם יהיה בישראל רק היי-טק ויטפחו רק את הרשתות הגדולות – לא יהיה מקום למעצבים קטנים ובינוניים. בסוף שנת 2024 פורסם כי אמזון שולטים ב-30 אחוז משוק הקמעונאות בארצות הברית. זה נתון פסיכי. עזוב מה הם מוכרים, בסוף הם משתלטים ומאוד קשה להיות קטן".
10 צפייה בגלריה
"האדפטציה של הלקוחה הישראלית לטרנדים יותר מהירה כיום מאשר לפני 20 שנה"
(צילום: רועי סרוסי)
מידות: כל הקולקציה מגיעה בטווח מידות של S-XXL. חלק מהפריטים זוכים לטווח רחב יותר, מ-XS ועד XXXL.
מחירים: גופיות וחולצות, 249-59 שקל; מכנסיים וג'ינסים, 379-149 שקל; סריגים, 189-99 שקל; שמלות, 379-149 שקל; ז'קטים ומעילים, 429-229 שקל.
