בשנת 1998 הפך הלמוט לאנג למעצב האופנה הראשון שפרסם על גבי גג מוניות במנהטן. מוניות צהובות דהרו מעלה ומטה ברחובות עם הודעה על כניסתו של המעצב האוסטרי לשוק האמריקאי לאחר עשור של פעילות בפריז. האובייקט, מעין לוח מתכת ופלסטיק מלבני משנת 2002, מוצג בכניסה לתערוכה הראשונה המוקדשת לעבודותיו כמעצב אופנה, תחום בין קיר לבן לקיר שחור – מהצבעים שהגדירו את השפה האמנותית של לאנג גם בעיצוב החנויות שלו, שעליהן הופקד האדריכל ריצ'רד גלוקמן.
הצצה לתערוכה "הלמוט לאנג: פרקטיקת עבודה 2005-1986"
(צילום: איתי יעקב)
תערוכת האופנה הרטרוספקטיבית מציבה התנגדות לרעיון של "אופנה" כפי שאנחנו מכירים אותה בשני העשורים האחרונים, כזרוע נוספת של עולם הבידור. "הלמוט לאנג: פרקטיקת עבודה 2005-1986" (אוצרת: מרליס וירט; נעילה: 3 במאי) מגישה למבקרים דיון אינטלקטואלי ואסתטי בעבודתו של אחד ממייסדי סגנון המינימליזם בשנות ה-90 ומגדולי המעצבים של המאה ה-20, תוך שהיא מאתגרת את הצופים בשאלות סביב אסתטיקה, מגדר ושיווק במעבר שבין העולם האנלוגי לדיגיטלי.
15 צפייה בגלריה
"העבודה שלי הייתה תגובה לשפע של התקופה". הלמוט לאנג
(צילום: Elfie Semotan, 1994. MAK Helmut Lang Archive. Courtesy of hl-art)
בניגוד לתערוכות המציגות לראווה לבוש היסטורי, תזות עיצוביות או סקירה של כל תפר במשנה האופנתית של מעצב (מאלכסנדר מקווין ועד ג'ורג'יו ארמאני) – כאן בחרו לחרוג מהפורמט המקובל של תערוכות אופנה. לעיניים לא מקצועיות היא גם עלולה להיראות סתמית, קז'ואלית מדי, נטולת דרמה ואפקט וואו.
הסיבה לכך נעוצה בבחירה לעסוק יותר בגישה, או כפי שאמר לאנג בריאיון למגזין "ארטפורם" לפני כעשור: "העבודה שלי הייתה תגובה לשפע של התקופה, והייתה חלק ממה שהפך במבט לאחור לאנטי-תנועה מהותית". או במילים אחרות: אנטי-אופנה.
15 צפייה בגלריה
שילוב בין פטישיזם למודרניזם. "הלמוט לאנג: פרקטיקת עבודה 2005-1986"
(צילום: kunst-dokumentation.com/MAK©)
התערוכה במוזיאון MAK במרכז וינה, עיר הולדתו של לאנג, מציעה הצצה נדירה אל דרך החשיבה ותהליך היצירה של המעצב, בדגש על תפיסותיו הרדיקליות של עיצוב וזהות. היא נשענת על הארכיון הציבורי היחיד שהוקדש למורשתו, אשר מאז 2011 הוא חלק מאוסף המוזיאון. היא מהדהדת את האסתטיקה שליוותה את לאנג מתחילת דרכו ועד לפרישתו לפני כשני עשורים: מעיצוב החנויות שבלטו בקירות לדים עם ציטוטים של האמנית ג'ני הולצר ועד ירידה לפרטים הקטנים בעיצוביו, כפי שניתן להתרשם באחד החדרים הפנימיים בתערוכה.
בחדר המלבני והצר תלויים צווארוני חולצה, גופיית ריב לבנה עשויה 100 אחוז כותנה שעליה נתפרה מעין רצועת "רתמה" הלקוחה מעולמות ה-BDSM, חגורת מותניים שחורה עשויה רצועת גומי, פס כפתורים, רצועת כתף שחורה א-סימטרית ה"חותכת" את הגוף באופן חושני – שילוב בין פטישיזם למודרניזם.
15 צפייה בגלריה
פטמה גברית בקמפיין של לאנג
(צילום: Juergen Teller. MAK Helmut Lang Archive. Courtesy of hl-art)
אלו גם מופיעים לאורך קיר המציג את תצלומי האופנה והקמפיינים של לאנג – רובם משיתוף פעולה ארוך עם צלם האופנה יורגן טלר - שניסחו את הסקס-אפיל של שנות ה-90: פטמה גברית מציצה מתוך גופייה עם חיתוכים גיאומטריים, או רתמת וי שחורה היוצאת מקו החלציים של דוגמן לבוש חולצה חושפת טורסו.
(מדונה בתצוגת אופנה של הלמוט לאנג, 1995)
כוכבות התקופה קייט מוס ונעמי קמפבל מגניבות מבט מתוך שער של מגזין i-D ומכתב מרגש בכתב ידו של קוונטין טרנטינו (שקרא לו "הלמט", כמו קסדה), אשר העניק למעצב במתנה אוסף די.וי.די עם סרטים אסייתיים שליקט עבורו במחווה על כך שהלביש אותו כמה פעמים לשטיח האדום. בין הסלבריטאים האחרים שהלביש לאנג היו מדונה, סופיה קופולה, ניקול קידמן, אלן דג'נרס ואחרים.
חוויה רגשית על פני צרכנית
הלמוט לאנג נולד ב-1956 בווינה, אוסטריה, ופרץ לעולם האופנה בסוף שנות ה-70 עם גישה עצמאית ואנטי-ממסדית. בניגוד לרוב המעצבים בני דורו, לאנג לא רכש הכשרה פורמלית בעיצוב אופנה, אך כבר מראשית דרכו בלט בזכות שפה חזותית מינימליסטית ונקייה מהקישוטיות שאפיינה את התקופה.
15 צפייה בגלריה
קירסטן אוונס מאחורי הקלעים בתצוגה של הלמוט לאנג, 1997
(צילום: Juergen Teller, Paris, 1997. Courtesy of hl-art)
בשנת 1986 הקים את בית האופנה הנושא את שמו והציג תחילה בפריז, אך בהמשך עבר לניו יורק – מהלך שסימן את התבססותו כאחד הקולות המשפיעים של שנות ה-90. בשנת 2005 פרש מעולם האופנה לאחר שמכר את המותג לקבוצת פראדה, ומאז הוא פועל באפ-סטייט ניו יורק כאמן חזותי.
המותג עבר מספר ידיים ומאז 2010 הוא בבעלות קבוצת האופנה היפנית Fast Retailing המחזיקה גם במותגים יוניקלו ות'אורי. המעצב פיטר דו ששימש מנהל אמנותי בין מאי 2023 לנובמבר 2024 התפטר מתפקידו ומאז לא מונה לו מחליף. את הקולקציות המוצגות באתר המותג מעצב צוות החברה.
15 צפייה בגלריה
מתוך התערוכה "הלמוט לאנג: פרקטיקת עבודה 2005-1986"
(צילום: kunst-dokumentation.com/MAK©)
השפעתו על אופנת שנות ה-90 הייתה עמוקה ומהפכנית. הוא הגדיר מחדש את המינימליזם לא כצמצום בלבד, אלא כאסתטיקה חדה, אינטלקטואלית ולעיתים גם טעונה מינית, עם שימוש בחומרים תעשייתיים, חיתוכים לא שגרתיים ושילובים בין אלגנטיות לאלמנטים של בגדי עבודה וצבא. לאנג גם היה מהראשונים שחיברו בין אופנה לאמנות עכשווית ולשיח תרבותי רחב יותר, והשפיע על דור שלם של מעצבים, בהם ראף סימונס והדי סלימאן.
15 צפייה בגלריה
קמפיין של הלמוט לאנג, 1994
(צילום: Juergen Teller, Paris, 1994. MAK Helmut Lang Archive. Courtesy of hl-art)
"אופנה לא יכולה להיות אבסולוטית – אחרת היא הייתה דומה יותר לכנסייה", אמר בריאיון נדיר שהעניק ב-2008 לווג הבריטי. "לאנשים צריך להיות חופש מוחלט באופן שבו הם בוחרים להציג את עצמם. אני מעולם לא אימצתי מינימליזם – זו הגדרה שהודבקה לי. בתוך כך, אני מתנגד לכל ניסיון לקטלג. זה מונע מאנשים לראות או להרגיש את מה שהם יכולים לחוות, ומרוקן את הדברים מרגש".
מעבר לעיצוב, שינה לאנג גם את הדרך שבה אופנה מוצגת ומשווקת. בין היתר, הוא היה מהראשונים שהעבירו את תצוגות האופנה מפריז לניו יורק והשתמשו באינטרנט כפלטפורמה להפצת קולקציות. תצוגת האופנה הראשונה שלו בניו יורק בסוף שנות ה-90 גם הייתה הראשונה שהועלתה לאינטרנט, אשר היה אז בחיתוליו.
(תצוגת סתיו-חורף 1997-98 של הלמוט לאנג)
לאורך הביקור במוזיאון, התערוכה מקפידה להציג באופן משכנע את תהליך העיצוב החזותי של לאנג – הקמפיינים, הסקיצות ואפילו המחשבה מאחורי מפת הישיבה של האורחים בתצוגות האופנה שלו, שנערכו בחללים אורבניים אשר הדגישו את עיצובי הבגדים ולא האפילו עליהם. בחלל המרכזי, המציג קטעי וידאו מתצוגות האופנה, ניתן לצעוד בין המושב של אנה ווינטור לזה של כתבת האופנה המנוחה נועה ארבר.
אחד המהלכים המחקריים היפים בתערוכה מוקדש לשיתוף הפעולה עם האמנית ג’ני הולצר, שהחל בביאנלה של פירנצה בשנת 1996. שיתוף הפעולה נמשך בשנת 2000 עם קמפיין בושם קונספטואלי, שבו הוחלפה פרסומת המוצר המסורתית בטקסטים הנוקבים של הולצר ("I Smell You On My Skin"). בהמשך שיתף לאנג פעולה עם האמנית לואיז בורז'ואה, במהלך שכלל מיצבי אמנות, מוזיקה ועיצוב מוצר.
15 צפייה בגלריה
טקסט של ג'ני הולצר בקמפיין לבושם של הלמוט לאנג, 2001
(צילום: MAK Helmut Lang Archive. Courtesy of hl-art)
על אף שלא מדובר בתערוכת אופנה המציגה פנטזיה ועושר טקסטילי כצפוי מרטרוספקטיבה היסטורית – היא ממקמת את לאנג כחלוץ שהטמיע אסטרטגיות אמנותיות הרבה לפני שעזב את האופנה לטובת אמנות בשנת 2005. בין וינה, פריז וניו יורק, לאנג לא רק עיצב בגדים – הוא יצר אסתטיקה מובחנת שהשפיעה על האופן שבו אנו מתלבשים, אך גם על הדרך שבה זהות נבנית ומתוקשרת. הוא טשטש את הגבולות בין תחומים יצירתיים והעדיף חוויה רגשית על פני צרכנות שטחית.
