"הפרעת אכילה היא משהו שאת מתמודדת איתו בכל בוקר מחדש, אבל היום יש לי כלים לזהות את הקולות ולא להזדהות איתם". אלינה לוי לאבישג ארבל

אלינה לוי מדגמנת בהיריון: "עברתי ריפוי גדול של הפרעות אכילה ושל מערכות יחסים"

בתחילת דרכה היא הרגישה לא מספיק יפה, רזה ומוכשרת, אבל עם בטן של שבוע 27, היא מתייצבת בגאווה מול המצלמה ולא חוששת להילחם – על מעמדה הדתי, על היחס לפליטים ועל החיים שהיא רוצה למשפחתה

פורסם: 08.05.22, 09:44
בקיץ הקרוב צפויה השחקנית אלינה לוי ללדת את בנה הבכור. בדומה לכוכבות אחרות בביצה, היא עברה דרך טקס הטבילה המסורתי והצטלמה לקמפיין החדש של מותג בגדי ההיריון "אבישג ארבל". בצילומים שנערכו על החוף הים היא נראית משוחררת וחיובית, כפי שאפשר ללמוד גם מתוך השיחה איתה יום לאחר מכן. מי שבזיכרונו צרובה לוי כדמות קורבנית מתוכניות ריאליטי שבהן השתתפה – "האח הגדול" ו"הישרדות" – פוגש כעת, תריסר שנים מאז נחשפה לראשונה לציבור, דמות חזקה, לא מתנצלת, דעתנית ורהוטה.
10 צפייה בגלריה
אלינה לוי לאבישג ארבל
אלינה לוי לאבישג ארבל
"הבנתי שהילד יקבל את הכלים להתמודד עם החיים, והחיים לא סטריליים". אלינה לוי לאבישג ארבל
(צילום: טל חמדי)

בתום יום הצילומים, היא משחזרת, חזרה הביתה לבעלה, האנימטור דור פרי, וסיפרה כי חוויית הצילום כדוגמנית הרגישה לה הפעם טבעית ומשוחררת יותר. "בתחילת דרכי חזרתי הביתה מימי צילום מפורקת מחוסר ביטחון עצמי וחוסר ערך. הרגשתי 'לא מספיק' – לא יפה מספיק, לא רזה מספיק, לא מוכשרת מספיק. זה לחץ על נקודות סופר רגישות של ביקורת, ומאחר שהגוף שלי הוא הכלי שלי בדוגמנות ובמשחק, כל הזמן קיבלתי ביקורות על עצם היותי. היום היה מדהים לחזור הביתה בתום יום הצילומים, עם עשרה קילוגרמים שהעליתי, ללא השיפוטיות הזאת והביקורת העצמית המשתקת שליוותה אותי הרבה שנים".
מתי החל התהליך הזה? אני מניח שהוא החל כבר לפני ההיריון.
"זה תהליך שמלווה אותי מספר שנים בעקבות ריפוי טראומה מורכבת (CPTSD – הפרעה פוסט-טראומטית מורכבת). האבחנה שינתה את חיי, כי היא אפשרה לי לקחת אחריות על הטראומה שעברתי ולהבין שהיא לא מגדירה אותי. אפשר בקלות להעביר חיים שלמים בביקורת עצמית. זה תהליך ולא יעד שעכשיו אני אומרת 'החיים שלי וואו'. עברתי ריפוי מאוד גדול של הפרעות אכילה ושל מערכות יחסים בחיים: מחברויות, דרך עבודה ועד זוגיות בריאה".
איך ההיריון השפיע על הזוגיות ביניכם?
"האהבה שלי לדור והאהבה שלו אליי זאת אהבה שמאפשרת מרחב מדהים שכל יום מחדש אני מודה עליו. אני יודעת שהוא יהיה אבא מדהים. השינוי שעשיתי בחיים לא היה כדי להקים בית. להוליד ילד אף פעם לא הייתה המטרה שלי בחיים. לפני כמה שנים, עוד בטרם הכרתי את דור, אמרתי לעצמי שאעדיף לחיות לבד כל החיים מאשר לחיות במערכת יחסים עם גבר שיגרום לי להרגיש שאני לא מספיק טובה. לא פחדתי להיות לבד, לא פחדתי לא להביא ילדים לעולם, אף פעם לא חלמתי על חתונה או על חיים משפחתיים בכפר. החיים שלי היו הישרדות. מערכת היחסים שלי עם דור מושתתת על אהבה ויש לי בה ביטחון גדול. לא משנה מה יגיע, אנחנו יחד בתוך הדבר הזה".
10 צפייה בגלריה
אלינה לוי לאבישג ארבל
אלינה לוי לאבישג ארבל
"אנשים מסביב תהו מתי נקים משפחה"
(צילום: טל חמדי)

בצילומים לאבישג ארבל הצטלמת בבגד ים שלם. ב"הישרדות" אנחנו זוכרים אותך בעיקר בביקיני. את מרגישה בנוח להצטלם עם בטן חשופה בהיריון?
"אני מרגישה שאני חוגגת את עצמי ואין לי עניין סביב בגד ים בגזרת ביקיני או שלם. אני לובשת מה שיותר נוח לי באותו יום. אני כבר לא הנערה שחוששת ללכת לים ולהוריד חולצה כי יש לי קילו או שניים עודפים. היום אני ממש לא נותנת כוח לתגובות של העולם בחוץ. עברתי תהליך ארוך עם עצמי ביחס לגוף, ומבחינתי היום אוכל הוא כמו טקס של אהבה: כמה הגוף מבקש ממני, מה הוא רוצה לאכול. אני לא מונעת מעצמי שום דבר. היום אני מכבדת את הצרכים של הגוף שלי, ואם יש לי תשוקה למשהו טעים אני משחררת. כל יום קילו גלידה. ואם יש אשת מקצוע שזרקה לי הערה על המשקל שלי, אני חוזרת הביתה ומדברת אל הגוף שלי: 'אני סומכת עליך'. כן, יש עדיין קולות שעולים, לא אשקר. הפרעת אכילה היא משהו שאת מתמודדת איתו בכל בוקר מחדש, אבל היום יש לי כלים לזהות את הקולות ולא להזדהות איתם".
סגנון הלבוש שלך השתנה במהלך ההיריון?
"אני מקבלת יותר את הנשיות שלי. לפני זה התלבשתי בצורה א-מגדרית, יוניסקס, אוברסייז, אבל שינויי הגוף והרבה זוגות מכנסיים שלא נסגרים, העבירו אותי לשמלות רכות וגזרות צמודות. חשוב לי להרגיש קלילה ומגניבה, לא להרגיש שאני צריכה להחביא או להדגיש את ההיריון במיוחד. הכול תלוי במה בא לי באותו בוקר. בעיקר, אני נשארת נאמנה לתחושות שלי".

"שייכות אמיתית נעשית ללא אישור מבחוץ"

כבר שש שנים שהיא צמודה לפרי והוא אליה, מתוכם שנתיים כזוג נשוי. השניים גרים ברעננה ובימים אלו ממתינים לבן בכור. "אנשים מסביב תהו מתי נקים משפחה", היא מספרת. "אנחנו חיים במדינת ישראל, וכשרואים זוג יציב שמקיים חיים משותפים ולא מתקדם לשלב הבא, ישר עולות שאלות. ישראל היא מדינה יוצאת דופן בנושא הזה".
חטטנית.
"היריון זה משהו פרטי בחוויה של הרבה נשים, ומהבחינה הזאת שאלתי את עצמי לא מעט שאלות. היה לי פחד משתק מלהיות אימא, כי אני יודעת איזה דברים יכולים לקרות כשאת יוצאת מהבית. אני חושבת שהנקודה שבה שחררתי הייתה כשהבנתי שאף פעם לא ארגיש מוכנה במאה אחוז. הבנתי שהילד יקבל את הכלים להתמודד עם החיים, והחיים לא סטריליים. ברגע שהפנמתי את זה – זה אפשר לי לחיות עם עצמי בצורה שלמה בכל דבר".
10 צפייה בגלריה
אלינה לוי לאבישג ארבל
אלינה לוי לאבישג ארבל
"כל אחד נהיה מדריך הורות. יש שפע מטורף של מידע והכול כל כך מבלבל". אלינה לוי לאבישג ארבל
(צילום: טל חמדי)

אתם לוקחים קורסים להורות והכנה ללידה?
"דור הוא הדבר הכי מתוק להתבונן עליו בחודשים האלה. פתאום משום מקום הוא שואל: 'ואם יש לו גרעפס ולא נדע איך לעזור לו להוציא?' או שאלות על ההרמה וההחזקה של הילד. אנחנו מנסים לקבל כלים לקראת הלידה, העניין הוא שצריך לבחור את אנשי המקצוע הנכונים, כי כל אחד נהיה מדריך הורות. יש שפע מטורף של מידע והכול כל כך מבלבל".
אני מניח שיש אינסטינקט אימהי שמגיע עם הלידה.
"נכון, אבל אז יש את הפחד, מה אם אין לי את האינסטינקט? להביא ילדים זה הדבר הכי אמיץ, כי זאת התמסרות אל הלא נודע. ממש לשחרר את השליטה ולהבין שלומדים צעד אחרי צעד, כי החיים הולכים להשתנות".
את בשבוע 27 היום. איך עובר ההיריון עד כה?
"רכבת הרים ענקית שאני לא יכולה להגדיר במשפט אחד. החודשים הראשונים היו מרגשים ומורכבים. היריון משלב בתוכו המון גוונים ואני יכולה לומר ששינויי מצבי רוח קיצוניים מלווים אותי כל חיי. אם עולה גל של מצב רוח, אני יודעת לומר לדור שאני נכנסת רגע לחדר ומתמודדת עם זה. אני מתייחסת להכול בצורה מאוד מאפשרת. כמובן שיש התמודדויות בגלל העבר שלי ולהבין שכל דבר שנעשה ישפיע על עיצוב האישיות שלו ועל מי שהוא. יש התרגשות גדולה באוויר יחד עם המון פחדים, ובצדק".
10 צפייה בגלריה
אלינה לוי לאבישג ארבל
אלינה לוי לאבישג ארבל
"אם יש לי תשוקה למשהו טעים אני משחררת. כל יום קילו גלידה"
(צילום: טל חמדי)

שם זמני "ולדיק" הוא כינוי החיבה שהעניק הזוג לעובר. בתחילה הוא זכה לשם "הוולד הנולד", אבל אז הוא שונה ל"ולדי ולדה", בהנחה שאולי בכלל מינו נקבה. רק כשנודע להם שזה בן, הוא קיבל את השם ולדיק. לוי, שעלתה לישראל בגיל ארבע מקייב באוקראינה לאם נוצרייה ואב יהודי, החלה לפני עשור גיור שאותו אולצה להפסיק על ידי הרבנות בשל לימודי המשחק שלה. "עצם העובדה שאני לא יהודייה לא אומר שאני לא יכולה להקים בית ומשפחה במדינת ישראל ושיש לי פחות זכויות", היא אומרת השבוע, "וזה לא אומר שאני צריכה להתנהג אחרת לאנשים בגלל הדת או הלאום או המגדר שלהם".
תעשו לוולדיק ברית מילה?
"הוא יעבור ברית".
למרות שעל פי מדינת ישראל, הוא לא ייחשב כיהודי.
"אבל הוא יהיה ישראלי ואנחנו עושים את זה מבחירה. אני לא צריכה שמישהו יודיע לי שהוא צריך לעשות את זה – וזה השינוי שעליו אני מדברת: שייכות אמיתית נעשית ללא אישור מבחוץ".
10 צפייה בגלריה
אלינה לוי לאבישג ארבל
אלינה לוי לאבישג ארבל
"עצם העובדה שאני לא יהודייה לא אומר שאני לא יכולה להקים בית ומשפחה במדינת ישראל ושיש לי פחות זכויות"
(צילום: טל חמדי)

בסדרה "דור אחד וחצי" בכאן 11 מרואיינים צעירים בני גילך שעלו לארץ מברית המועצות לשעבר כשהיו ילדים, חלקם נולדו בארץ. הסטנדאפיסטית לאה לב מספרת כי למרות שנולדה בישראל כיהודייה ועברית היא שפת האם שלה – תמיד מותגה כ"הרוסייה". זה חשש שמלווה גם אותך כאם?
"הגעתי מקייב כעולה חדשה שלא מדברת עברית, והילדים זיהו אותי כשונה והתעלמו ממני. מהר מאוד זה גלש ל'רוסייה מסריחה' ולהתבייש לאכול סנדוויצ'ים ליד כולם, ונאלצתי לאכול בשירותים לבד כדי שלא יגידו עליי שאני מגעילה. להרגיש לא שייכת זו המהות של החיים שלי. זה גם מה שמוביל אותי בכזאת תשוקה להקים עכשיו תא משפחתי משלי. אחד הדברים שנעניק לו בצורה חד משמעית זו האמונה שהוא מדהים בלי צורך לשנות דבר. כל בחירה שהוא יעשה, כל מי שהוא יבחר לאהוב או לא לאהוב, כל חוג שירצה ללכת אליו, כל אוכל שהוא ירצה, איך שהוא יבחר להיראות – את הכול הוא יקבל באהבה על עצם היותו. וברגע שילד מקבל תחושה של אהבה, הוא מרגיש שייך ולא משנה מה. נחנך אותו לא להגדיר אנשים דרך דת, מין או גזע. אני זוכרת שכשדור ואני הכרנו, שאלו אותי מה העדה שלו – הוא חצי עירקי וחצי רומני – אבל לא ידעתי", היא צוחקת, "במשפחה שלנו לא שואלים אנשים מה העדה שלהם, ובמשך מספר חודשים לא שאלתי כי מה זה אכפת. חשוב האופי שלו, האישיות, וזה מה שנלמד את הילד, שגם ייהנה מכל העולמות: חגים יהודיים לצד נובי גוד".
זה נשמע מאוד אוטופי, אבל בחברה הישראלית תמיד יהיה את הילד שיבוא ויצעק לו: לא יהודי; ובעוד 20 או 30 שנה כשירצה להתחתן עם יהודייה, זה עלול להוות עבורו מגבלה.
"אם הוא ירצה לבחור ולהתגייר – לא כדי לקבל אישור מהמדינה, אלא כי זו בחירה שלו, אז זאת בחירה שלו. אני הבנתי שאני לא מעוניינת שאף גורם חיצוני כמו הרבנות יאשר אותי. השייכות שלי לא תלויה באף אדם בשר ודם שיושב מול דף ויחליט אם אני יהודייה או גויה. האם האדם הזה מגדיר אותי? האם אני נותנת לו כל כך הרבה כוח? זה אבסורד. אז כמובן שהילד יצא לעולם וישמע דברים אכזריים, אבל היום אני מבינה שהשורשים שאתה מתחנך עליהם כילד עד גיל שבע מאפשרים את הכלים להתמודד עם העולם. גם אנחנו נעשה טעויות, לא רק העולם. וכל מה שאני יכולה לעשות זה להיות בכוונה טובה ולהעניק לו מספיק כלים כדי שידע שהקולות השליליים האלה לא מגדירים אותו".

"אני זועמת על איך שהמדינה מתנהגת"

עם כמעט מאה אלף עוקבים באינסטגרם וליין הרצאות פופולרי שהיא מעבירה, לוי ממשיכה ללכת לאודישנים למשחק במטרה לתפוס את התפקיד הבא. במקביל, היא גם משדרת פעם בשבוע תוכנית ברדיו ירושלים. בניגוד למשפיעניות וכוכבות אחרות שנוטות להשמיע דעות "נכונות" כדי לצבור לייקים – לוי הפכה לאחרונה לדוברת הומניטרית כלפי יחסה של ישראל לפליטים מאוקראינה ואפילו לא חששה לתקוף בתקשורת את המדיניות חסרת החמלה של שרת הפנים איילת שקד. בכלל, יש בלוי, כפי שאפשר לזהות גם בריאיון איתה, יכולת להתנסח ברגישות ובדיוק גם בנושאים שלא עוברים חלק במיינסטרים, כמו ברית מילה, קבלת האחר, הפרעות אכילה והתמודדות עם משברים אישיים.
10 צפייה בגלריה
אלינה לוי לאבישג ארבל
אלינה לוי לאבישג ארבל
"ברגע שילד מקבל תחושה של אהבה, הוא מרגיש שייך ולא משנה מה". אלינה לוי לאבישג ארבל
(צילום: טל חמדי)

"אני אדם אקטיבי בצורך שלו בשינויים חברתיים", היא אומרת, "הבנתי שאת השינוי ואת המאבקים שלי אני עושה בתוך המעגלים האישיים שלי. אני זועמת על איך שהמדינה מתנהגת, אבל זה שאזעם ביני לבין עצמי בתוך הבית לא עוזר לאף אחד ופוגע רק בי. לכן אני מנסה לעורר שינויי תודעה שיאפשרו לשנות דפוסים. זה שהשיח בכלל נפתח וקיבל כותרות במדינה, זה כבר צד משמעותי. זה לא עבר בשתיקה. כן מתרחש שינוי, גם אם מזערי. כך מתרחשים שינויים".
בקייב נמצאים הדוד והדודה שלה מצד אימא, שהמלחמה החזירה את הקשר ביניהם. לדברי לוי, הם בוחרים להמשיך לחיות בקייב מתוך פטריוטיזם ולא להתפנות למקום בטוח. "מבחינתם, לברוח מקייב זאת כניעה אידיאולוגית", היא אומרת, "הם סיפרו לי שהם אוכלים רק בננות ולחם, חוששים ללכת ברחוב. אנשים מתמודדים שם עם הרבה זוועות ויעברו עוד המון שנים עד שניחשף לכל מה שקרה".
כבר פורסמו דיווחים על תקיפות מיניות ואונס שנשים רבות עברו.
"והמלחמה עדיין לא הסתיימה. באופן אישי, לקחתי את המלחמה בצורה קשה. היו שבועות ארוכים שזה הציף בי חרדה וחוסר אונים מול המציאות. הבנתי שאין לי איך לעזור להם. הם לא רוצים להגיע לישראל או לעזוב למקום אחר, ונאלצתי, מתוך מגננה, לקחת מרחק מזה. בסופו של דבר, אלו השורשים שלי, והקלות שבה החיים יכולים להשתנות ברגע הפגישה אותי עם שאלות קיומיות גדולות".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.