תאמ;לק לי: אילבן מ"דברים מוזרים" כבר מזמן לא בת 11, והרשת מתקשה לסלוח לה על זה.
הכוכבת הבריטית והסופר-קוּלית של סדרת הדגל של נטפליקס – שחזרה כעת לסיבוב חמישי ואחרון בהחלט (ככה הבטיחו) – כבר בת 21, נשואה לבן של בון ג'ובי, אמא לתינוקת מאומצת, וחוטפת אש תקשורתית סביב השאלה הגועלית "למה היא נראית כמו גרושה בת 40 מבבלי?"
הסטייל של מילי בובי בראון
איך זה קרה?
בין הילדה עם כוחות-העל שמצילה את העולם ב"דברים מוזרים" לבין העלמה הנאה שהיא אחותו הנבונה לא פחות של שרלוק ב"אנולה הולמס", בראון מסגרה את שנות הקסם של פלטפורמת נטפליקס. על הדרך היא הפכה לאיט-גירל החדשה של הוליווד: צעירה שמשלבת מראה כובש עם דעתנות לא מתפשרת. תוסיפו לזה גם מבטא בריטי ויכולת לכבוש את לב כל המראיינים של הטלוויזיה האמריקאית, ותקבלו את נערת הפוסטר של דור ה-Z.
ואז היא גדלה, התחתנה ועברה ל"מדים של הגדולים" – תהליך שמאפיין את רוב מי שהתחילו כילדות פלא והחליטו לבעוט בתדמית הכובלת. התקשורת, כאמור, לא אהבה את מה שהיא ראתה, ובראון, לא פראיירית של אף אחד, יצאה לקרב ושלחה את העיתונאים והטוקבקיסטים גם יחד לעשות חושבים בפינה.
אולי היא באמת נראית מבוגרת מכפי גילה הביולוגי ואולי היא איבדה את החן השובב שהיה לה כילדה-כוכבת בתחילת הדרך, אבל את האצבע המאשימה ראוי שנפנה אל עצמנו – שמצקצקים ברשעות על הבלונד החדש, השמלות הנועזות, הנישואים החפוזים והמבטא המתחלף, כאילו אלוהים בעצמו ירד מהשמיים ומינה אותנו לשומרי המוסר העולמי.
בראון תמיד שימשה כדוגמה למי שיודעת לרתום את הכוח התקשורתי שלה לטובת מסרים פמיניסטיים ונגד בריונות רשת – נושא שאיתו התמודדה מאז תחילת פרסומה. כבר כשהייתה בת 14 היא נאלצה להכחיש ציטוטים שקריים עם אמירות הומופוביות שהופצו ברשתות החברתיות ויוחסו לה, ובהמשך התמודדה עם הצפה של תמונות פורנוגרפיות שנשלחו אליה ברגע שהגיעה לגיל 18.
איך היא מתלבשת?
בראון של שנות העשרה המתוקשרות שלה הייתה מתוקה אבל לא יותר מדי, וגילתה טעם אופנתי שמשלב מגניבות ילדותית עם אלגנטיות בוגרת. היא מיצבה את עצמה על קו התפר בין פיטר פן לנסיכה הקסומה, בין טום-בוי לאישה שהיא עתידה להיות. ואז היא הפכה לאישה הזו.
מפרסמת את מותג האופנה והטיפוח שלה, 2025
האישה שהיא מילי בובי בראון לא תמיד קלה לעיכול. מצד שני, אם נחפור עמוק לתוך עצמנו, נהיה חייבים להודות כי אנחנו פשוט מתקשים לגדול יחד איתה וחשים נבגדים מול הבטחה שמעולם לא ניתנה כי היא תמשיך ותיראה לעד כמו בעונה הראשונה של "דברים מוזרים".
זה זמן טוב להיזכר כי בראון היא לא ילדה – בטח לא שלנו – ויש לה זכות ללבוש כל מה שבא לה. עם זאת, בתור כוכבת מתוקשרת שלא מתנזרת מהופעות פומביות, היא לא חסינה מביקורת על האופן שבו היא מציגה את עצמה מול המצלמות.
בבכורה של הסרט Damsel – אשר שמו העברי "אם אין נסיך לי" גרוע כמעט כמו הסרט עצמו – היא לבשה שמלה צמודה ומפוסלת של לואי ויטון שמדמה שריון של דרקון. לטקס פרסי הבריטס היא הגיעה בשמלת אר-דקו כסופה של Annie's Ibiza עם הינומה מוזרה למדי ומחשוף שתלוי על בלימה. מעט קודם לכן, בפרמיירה בלוס אנג'לס, היא לבשה שמלת מחוך זהובה של אותו המותג – הפעם עם בולרו על תקן האלמנט המוזר.
בהקרנת הבכורה בלונדון השנה של הסרט בכיכובה The Electric State (שזכה בעברית לשם "שלב החשמל"), היא בחרה שמלת לורקס נטולת כתפיות בצבע בורדו של המותג Wiederhoeft, ואילו בפרמיירה של אותו הסרט במדריד היא לבשה שמלה שקופה ברובה של ג'ורג'יו ארמאני וינטג' והתאבזרה בצעיף כחול ובבן הזוג הצמוד.
באירוע של נטפליקס אשר נערך לכבוד השקת העונה החדשה של "דברים מוזרים", היא הפציעה בשמלה שחורה מרשת שקופה ופאייטים של ברונקס אנד בנקו, שכללה גם מחשוף וי נדיב במיוחד.
אבל בראון היא לא רק מחשופים ושקופים. שמלת הכלה הראשונה שלה, מבית היוצר של המעצבת הישראלית גליה להב, הייתה מופת של אלגנטיות ויופי. במעבר חד, על שער גיליון דצמבר הנוכחי של מגזין "ווג" הבריטי היא לובשת שמלת צמר אדומה של בית האופנה אלכסנדר מקווין, שמתכתבת עם האופי הכפרי של כל ההפקה שמלווה את הריאיון איתה.
שמלת הכלה בעיצוב גליה להב
שמלה של אלכסנדר מקווין על שער גיליון דצמבר 2025 של מגזין ווג הבריטי
עתידות
בראון היא שחקנית מצוינת שכבר מינפה את הפרסום כדי להפוך גם לאשת עסקים ומפיקה, יש לה מותג אופנה וטיפוח בבעלותה, טונות של הומור עצמי, קסם אישי ודעתנות פמיניסטית. אפשר להאמין כי עכשיו, אחרי שייגמרו סוף-סוף כל "הדברים המוזרים", מחכים לה המון דברים נהדרים.
מחיאות כפיים או מטח עגבניות?
אפשר להתווכח על הבחירות האופנתיות שמציגה בראון בשנה האחרונה. מותר אפילו להגיד כי המראות שהיא משחררת לעולם הם מהסוג שאנחנו מצפים לפגוש על "עקרות הבית האמיתיות של בוורלי הילס" יותר מאשר על נשים צעירות בנות 21.
ועדיין, על האומץ, הכנות וההתעקשות, וגם על המלחמה שהיא משיבה לכל המשמיצים באשר הם – מחיאות כפיים.



























