רונית יודקביץ' (59), דוגמנית, שחקנית ומעצבת פנים. אמא של שי (28), רוי (27) ועדי (18)
מול המראה: רונית יודקביץ' מורידה את כל האיפור ומתכוננת לשינה
(צילום: טל שחר)
רונית יודקביץ', איך הכול התחיל?
"הייתי בת 13 וחצי, בגובה 1.73 מ', רזה כמו שרוך, עם שיער ארוך עד הטוסיק, חסרת ביטחון ועובדת כמוכרת ארטיקים בבריכה של האוניברסיטה, כשכתבת של 'לאשה' הגיעה עם צלם לעשות כתבה על יפות במכביה ושלפה אותי מהקיוסק, באישורה של אמא שלי שהייתה לידי. יצאתי מהקיוסק, הצטלמתי וזה הופיע על עמוד שלם במגזין. את התמונה ראה מולה עשת ז"ל, שהיה צלם אופנה מאוד ידוע, הוא פנה אליי והשאר היסטוריה".
מה קרה אז?
"הייתי נוסעת אחרי הלימודים בקו אוטובוס 66 מפתח תקווה לצפון דיזנגוף עם תיק גדול, כי בזמנו היינו עושות הכול לבד. לא היה איפור, שיער וסטיילינג. הייתי נוסעת כמעט בכל יום לעבוד. חברות שלי היו עושות בייביסיטר ומלצרות, ואני הייתי דוגמנית. פתחתי חשבון בנק והרווחתי כסף, והרבה. זו הייתה תקופה אחרת".
ומיד הפכת לכוכבת.
"השוו אותי לברוק שילדס, שהייתה בגילי והייתה גם עם שיער ארוך וגבות עבות. עשו עליי כתבות מטורפות, קיבלתי שערים. ההצלחה הייתה מסחררת. כילדה ביישנית מפתח תקווה, ממש פרחתי. הדוגמנות עזרה לי לצאת מחוסר הביטחון שלי. הייתה לי יציבה של רקדנית, כי רקדתי בלט. אף פעם לא הטרידו אותי. הייתי מגיעה לתצוגות אופנה עם האוטו שלי, שקניתי בכסף שהרווחתי, וישר חוזרת הביתה. לא עניינו אותי המסיבות. עד היום אני לא שותה ולא מעשנת. יש ניגודים מאוד בולטים בין הילדה הביישנית לאור הזרקורים. זה היה יוצא דופן.
"בצבא זכיתי בתחרות הפנים של שנות ה-80 וייצגתי את ישראל בחו"ל. עבדתי בגרמניה וביפן. בכל פעם נסעתי לתקופות ארוכות בזמן הצבא, באישור מיוחד. הצטלמתי לחברות מאוד גדולות כמו דייהטסו, סוזוקי ולקמפיין בושם של איסי מיאקי. דגמנתי כל הזמן. זה היה מקור הפרנסה שלי. אבל לא ויתרתי על לימודים ועשיתי תואר בציור ובתולדות האמנות במדרשה בבית ברל. תמיד הכול קשור בהכול, כי גם דוגמנות זו אמנות. בזמנו גם לקחתי קורס בעיצוב פנים, כי זה בער בי. מגיל קטן הייתי מזיזה רהיטים בבית של אמא שלי. תמיד ידעתי שהדוגמנות היא לא מרכז חיי. ידעתי מה צופן העתיד שלי ושהוא יהיה מאוד סוער".
מה עוד עשית באותה תקופה?
"עשיתי תערוכות ציורים ומכרתי לחברים שלי, כי התמקדתי בניסיונות להיכנס להיריון בזמן הנישואים הראשונים שלי. בעצם אלו היו הנישואים היחידים שלי כדת וכדין. בסוף שני ילדיי הגדולים הגיעו בהפתעה ממערכת יחסים אחרת ונסעתי לברזיל לחיות עם אבא שלהם. גרתי שלוש שנים במרכז ברזיל ושם הציור תפס תאוצה, כי היה לי הרבה זמן פנוי וגם למדתי לדבר פורטוגזית. החלטנו לחזור לארץ והגעתי קודם לבד עם שי ורוי. אבא שלהם החליט בסוף לא לבוא ונשארתי איתם לבד רק עם 2,000 דולר בכיס, בלי שום רכוש נוסף. אבל משהו בקושי מדרבן אותי בטירוף. קיבלתי שער ב'לאשה' וישר התחלתי לעבוד. הייתי חייבת. עם שני ילדים קטנים זו הישרדות. ענת אנג'ל חברתי עשתה תערוכה אצלה בבית עם הציורים שלי ומכרתי את כל העבודות. קניתי אוטו ושכרתי את הדירה הראשונה שלי בתל ברוך צפון. ענת וגם מוטי רייף תמיד היו שם בשבילי. זה מזל שיש אנשים טובים באמצע הדרך, שהם עוגנים ואת לא לבד".
תמיד הסתדרת?
"החיים גרמו לי להמציא את עצמי בכל פעם מחדש. היום אני עוסקת בעיצוב פנים, שזו גם אמנות. החיבור בין חומרים – טקסטיל, אבן, אמנות, שטיחים – זה מה שיוצר את הסטייל. כשפונים אליי – אני קודם כל מזמינה לבית שלי, כי הוא כרטיס הביקור והמאפיין הכי מדויק של הנשמה שלי. אני גרה עכשיו בדירת 120 מ"ר, שהייתה דירת קבלן. הגאונות זה דווקא לקחת את הדירה הזו ולהפוך אותה לבית, עם מרפסות שנראות כמו חוץ אמיתי עם ריצוף אבנים. אני אוהבת את האקלקטיות שנוצרת בסוף. בשורה התחתונה גם משחק, גם דוגמנות וגם עיצוב זה לא משהו שאתה חייב ללמוד – או שיש לך את זה או שאין לך. גם משחק לא למדתי. רק אחרי 'מתנה משמיים' לקחתי שיעורים אצל דינה דורון, כי רציתי להעשיר את עצמי. לימודים הם תמיד תוספת טובה".
"אני חושבת שאני יכולה לספק חומר להרבה סדרות בנטפליקס, הרבה טלנובלות. אם היו אומרים לי בגיל 14 שככה ייראו החיים שלי, הייתי צוחקת צחוק מטורף. כל מה שרציתי זה להתחתן בגיל צעיר ולהגשים את האימהות"
איך באמת קרה המעבר שלך מדוגמנות למשחק?
"בטעות לגמרי. שלחו אותי לאודישן לפרסומת לשמפו. עשיתי פן וסידרתי במיוחד את השיער, כי בדרך כלל אני הולכת עם אסוף. נכנסתי לחדר כשאני מנפנפת בשיער כדי להרשים, ומי שקיבל אותי שאל אותי לשמי. לא הבנתי למה הוא שואל על החזרה שלי מברזיל ועוד, כי מה זה קשור לפרסומת לשמפו? יצאתי מהחדר וראיתי בחוץ את מוני מושונוב וליאור אשכנזי. חשבתי שהם הולכים להופיע איתי בפרסומת. ואז בחורה אומרת לי: 'דובר רוצה שתקראי את התסריט'. לא ידעתי במי מדובר, כי לא חייתי בארץ כשיצא הסרט 'חתונה מאוחרת'. לא הבנתי מה קורה.
"אחר כך התברר שבסוכנות נתנו לי בטעות כתובת לאודישן אחר. ממש דלתות מסתובבות. ככה הגעתי לתפקיד ראשי בסרט 'מתנה משמיים'. במשך שלושה חודשים היה לי מורה לגרוזינית והייתי מועמדת לפרס אופיר. בעקבות זה, הגיע האודישן ל'אדמה משוגעת'. בדיוק הייתה עליי כתבת שער במוסף '7 ימים'. הבמאי דרור שאול ראה אותה ויצר איתי קשר לשאול למה אני לא באה לאודישן, וזהו. הסרט זכה בפרס אופיר ובפרס סרט הדרמה הזר בפסטיבל סאנדנס ובדב הקריסטל בפסטיבל ברלין. זה היה חלום שהתגשם עם ביקורות מפרגנות בכל העיתונים והמדיה. השתתפתי בסדרות ועשיתי קמפיינים, אבל אז נכנסתי להיריון עם עדי ולא יכולתי לנסוע לפסטיבלים ולהתחכך עם בראד פיט. בגיל 41, נולד עדי ושוב נשאבתי לאימהות. הרגשתי אז שהגעתי למנוחה ולנחלה".
לאחרונה חזרת שוב למשחק.
"קיבלתי עכשיו תפקיד ראשי – הראשון מאז 'אדמה משוגעת' – בסרט דרמה חדש של רותי פרי בר. ראיתי את הסרט הקודם שלה 'אסיה' וחשבתי שהוא יצירת מופת. מאוד התרגשתי ללכת לאודישן. בסוף הודיעו לי שקיבלתי תפקיד ראשי. צילמנו אותו במלחמה עם האזעקות. אני אוהבת לשחק, בכל פעם להיות בדמות אישה אחרת. לצאת מהחיים האמיתיים ולהיות משהו אחר. אני אוהבת לגלות כל מיני סודות בנשמה שלי, שפורצים החוצה. אני לא מפחדת להיראות אחרת, לשחרר את השרירים בפנים ולהיות בדמות אישה עצובה, מדוכאת וסובלת. להביא את האותנטיות שלי. אין לי מניירות של שחקנית. יש לי רק אותי".
8 צפייה בגלריה
"הייתי עם הרבה מסכות פעם. חשבתי שאני מושלמת. עכשיו אני שלמה ואין את זה בגיל צעיר"
(צילום: טל שחר)
והחיים שלך היו מלאים תמיד בדרמה.
"אני חושבת שאני יכולה לספק חומר להרבה סדרות בנטפליקס, הרבה טלנובלות. אם היו אומרים לי בגיל 14 שככה ייראו החיים שלי, הייתי צוחקת צחוק מטורף. כל מה שרציתי זה להתחתן בגיל צעיר ולהגשים את האימהות, כי מאוד רציתי ילדים. גם מאוד רציתי שתהיה לי את הפינה היפה שלי לחזור אליה הביתה, כתיקון לילדות שלי. זה לא קרה במשך הרבה שנים. דווקא היום, ממרום גילי, יש לי את התמונה היפה הזו שתמיד חלמתי עליה".
את נשואה כיום בפעם הרביעית?
"אני בזוגיות. בעצם הייתי נשואה רק פעם אחת, עם יואב. בגיל 22 התחתנתי כדת וכדין עם רב. נפרדנו כשהייתי בת 30. עם פרננדו ויאיר הייתי בזוגיות. עם אלי עשינו מסיבת חתונה מטורפת בהרצל 16, כשמוטי רייף היה הרב".
והשושבין היה יוסי כהן, ראש המוסד לשעבר.
"יוסי הוא החבר הכי טוב של אלי. הם חברים למעלה מארבעה עשורים. אלי נכנס לחיי ברגע הכי לא צפוי. אחרי שעברתי שני ניתוחים במפרק הירך ואחרי שאבא של עדי, יאיר, עזב את הבית ברעש ובעצב גדול. הרגשתי אז ששוב נכשלתי ושוב חזרתי אחורה, אחרי שהיה לי הכול. התחלתי לעשות מכירות פופ-אפ בבית. אחת המשתתפות הייתה מעצבת האופנה ליאורה טרגן. היא שיגעה אותי שיש לה מישהו להכיר לי. אמרתי שאני רוצה להיות לבד ולא רוצה להכיר אף אחד. היא בכל זאת נתנה את הטלפון שלי לאלי, והוא התקשר אליי המון פעמים.
"ערב לפני ליל הסדר, הוא התקשר שוב והציע לי להצטרף אליו לטיול במדבר. הסברתי לו שאני לא יכולה, כי אני מארחת 30 איש ורק צריכה לקנות חרוסת. הוא אמר שהוא בדיוק מכין פיילה של חרוסת ויביא לי קערה לפני שייסע למדבר. למחרת בתשע בבוקר הוא התייצב אצלי. עמדתי במטבח משש בבוקר וכל הבית היה עם ריח של מרק עוף. אלי נכנס וישר שאל אם הוא יכול להתחתן איתי, כי הוא מת על ריח של מרק עוף. הוא ראה את הבית, את הילדים, וראה מההתחלה את רונית האמא והבלבוסטה. אחרי חצי שעה כבר קיבלתי זר פרחים ענק, שקישט את שולחן החג. הטלפון הראשון שלו היה ליוסי כהן, החבר הכי טוב שלו. הוא אמר לו: 'זהו, תחנה סופית. מצאתי את האחת'".
8 צפייה בגלריה
"עם אלי בן זוגי לאורך העשור האחרון זו שרשרת של חוויות. הוא דוחף אותי כל הזמן קדימה". במסיבת החתונה
(צילום: אמיר מאירי)
מה יודעים בפעם הרביעית, שלא יודעים בפעם הראשונה, השנייה והשלישית?
"פשוט לשים את הראש בשקע בין הצוואר לכתף שלו, ולדעת שאני בבית. זה פשוט זה. כשהלב מלא בחברות, וגם לכעוס ולהגיד את האמת בפנים, בלי מסכות. אני חושבת שהייתי עם הרבה מסכות פעם. חשבתי שאני מושלמת. עכשיו אני שלמה ואין את זה בגיל צעיר. אלה באמת תובנות של הגיל. אני הרבה יותר רגועה היום. כשנסגרת דלת, נפתחת אחרת – כי אני מאפשרת. אני הולכת לישון בכל לילה עם מוזיקת מיינדפולנס ונכנסת לשינה עם סט של נשימות ארוכות. אני חיה בהודיה. זה ממש טיפולי. אני אומרת לעצמי: אני חזקה, אני טובה, אני רגועה, אני בטוחה ואני כאן. פעם הייתי מלקה את עצמי ואומרת לעצמי כמה אני לא טובה כאמא וכאישה. אין לי את זה יותר. אין לי כעס על עצמי. אין בי קנאה. אני קמה בכל יום ליצירה ולעבודה, וזו ברכה. ככל שאני מתבגרת, אני מבינה כמה חשוב לקום לעשייה. יש יותר עניין בחיים וזו הרגשה טובה להיות בזכות עצמי, לפרנס את עצמי ולהיות בעלת יכולות כלכליות".
נראה שאפילו הוויטיליגו השתפר. גוון העור שלך בפנים אחיד להפליא.
"את הוויטיליגו גיליתי בגיל 43. זה התחיל עם כתם קטן באגודל, וישר הבנתי שזה ויטיליגו, כי יש לי את זה במשפחה. הבנתי שזהו זה, שאני לא יכולה לעשות הרבה. זה חלק ממני עכשיו, כמו שיש לי שיער חום, יש לי ויטיליגו. היום הוויטיליגו מאוד מפושט, ובגלל שאני אירופה הקלאסית אז הכול פשוט נהיה לבן עכשיו. כל הפנים לבנות. פתחתי את המקום הזה וזה נתן כוח גם לנשים אחרות. זו גם שליחות לעזור לאחרים ולהגיד שאפשר לחיות עם זה. בהתחלה היה לי רק לבן מתחת לעיניים וזה מצחיק, כי נשים היו שואלות אותי באיזה קונסילר אני משתמשת, כי הוא לא נכנס לחריצים. הייתי אומרת: זה לא קונסילר, זה ויטיליגו".
8 צפייה בגלריה
"כל כך גאה שאני עוד שנייה בת 60, חיה ובועטת, וקמה בחשק עצום לטרוף את העולם"
(צילום: טל שחר)
איזו אמא את?
"כשמישהו חשב איפשהו להעניק אמא לילדים שלי, הוא כנראה ידע מה הוא עושה. לשי ורוי אין אבא בתמונה, כי הוא בברזיל ואין לו קשר איתם; ולעדי אין אבא, כי הוא נפטר לפני שנה וחצי. כנראה שאני האמא הזו שיכולה לגדל אותם בלי אבא. אני אמא ואני אבא, אני איתם בטוב וברע מתמיד ולתמיד".
את מרגישה יפה?
"לפעמים כן ולפעמים לא. זה תמיד הולך עם מצב הרוח. עדי התגייס עכשיו לצנחנים ומאוד דאגתי. לא ישנתי טוב בלילה, היו לי מלא מחשבות. הרגשתי שהפנים, שהן המראה שלנו, נראות פחות טוב. אין ספק שזה הולך ביחד. כשהוא מגיע ביום שישי, זו ישר הרמה מטורפת לפנים. לא משנה כמה טיפולי פנים נעשה, אם לא נהיה באושר פנימי זה לא עובד".
מה למדת לאורך השנים על יופי פנימי ויופי חיצוני?
"יופי חיצוני לא יכול להיות קורן, אם הנשמה לא בטוב. תמיד אומרים לי: 'רואים שאת קורנת מבפנים'. יש משהו בשנים האחרונות, שאני יותר שלמה עם עצמי וזה יוצא החוצה. אני מאוד מאמינה בגוף ונפש. על זה אני עובדת קשה, על להיות בטוב".
"פעם הייתי מלקה את עצמי ואומרת לעצמי כמה אני לא טובה כאמא וכאישה. אין לי את זה יותר. אין לי כעס על עצמי. אין בי קנאה. אני קמה בכל יום ליצירה ולעבודה, וזו ברכה. ככל שאני מתבגרת, אני מבינה כמה חשוב לקום לעשייה"
בקרוב תחגגי יום הולדת 60. איך את עם שינוי הקידומת?
"אי אפשר להאמין כמה אני גאה שאני עוד שנייה בת 60, חיה ובועטת, יוצרת וקמה בחשק עצום לעשות עוד ולטרוף את העולם. אני לא מדברת על החיצוניות שלי. אני עושה עכשיו יותר ספורט ואוכלת יותר בריא. אין ספק שיש גם אותות של הגיל. עשיתי בדיקות דם לפני חצי שנה והן היו פחות טובות מהקודמות. הרופא אמר לי: 'מבחוץ את נראית דוגמנית, מבפנים – וולקאם לגיל 60'. הייתי צריכה לשנות את התזונה עוד יותר. אני אוהבת לאכול, אבל שיניתי הכול, הוספתי תוספי תזונה בכמות מטורפת, ואני עושה המון ספורט. אני בסדר עכשיו. הכול התאזן. אני לא עושה מזה יותר מדי עניין. אני תמיד רוצה להיראות טוב, אבל לא באובססיביות, ממש לא. אני גם בקושי מתאפרת עכשיו".
מה היו עד כה רגעי השיא שלך, לטוב ולרע?
"מבחינה מקצועית, השיא היה התפקיד ב'אדמה משוגעת'. מאוד קל להגיד את זה, כי היה מדובר בבום כל כך גדול. קשה לי לתאר במילים את ההרגשה לשחק בסרט כזה. שיא בקריירה, שיא שמישהו מאמין בי כל כך, כי זה היה מבוסס על החיים האמיתיים של הבמאי דרור שאול. 'אדמה משוגעת' שינה אותי מבחינת הקריירה. אנשים פתאום לא הסתכלו עליי יותר כ'רונית יודקביץ' הדוגמנית'.
"השפל היה הנפילה שלי, כששברתי את מפרק הירך. זה היה שבר גדול מאוד גם בנפש, כי הניתוח הראשון לא הצליח והיה לי נמק. זה היה להיות נכה 100 אחוז. העלו אותי הביתה עם כיסא גלגלים ומנוף, כי לא יכולתי לעלות אפילו שלוש מדרגות. לא יכולתי לקום לעשות פיפי. אבל זה גם היה רגע שלימד אותי המון. בזכותו צמחתי לרגעים גבוהים. הייתי צריכה לגעת בתחתית כדי להבין כמה כוחות יש בי וכמה עוד יש לי לעשות בעולם הזה".
הייתה לך חוויה שעיצבה אותך?
"עם אלי בן זוגי לאורך העשור האחרון זו שרשרת של חוויות. הוא דוחף אותי כל הזמן קדימה. זה מהלך חיים אחר של זוגיות מאוחרת, בגיל שלי ובגיל שלו – הוא בן 71. הוא מה שחיכיתי לו כל החיים. החוויות שלי עם אלי הן משכרות חושים. זה לנסוע בעולם, לאכול, להתפלל ולאהוב, כמו בסרט. כל החלומות שלי כילדה מתגשמים היום, כשאני נושקת ל-60. לא תמיד זה פשוט. גם הזוגיות הזו כרוכה בהמון צמתים של ללמוד ולהבין אחד את השני. אבל זה גם ליצור חיים חדשים, כמו להיוולד מחדש. אני עדיין מתעצבת בתוך החיים האלה. אלי כל כך מאמין בי ודוחף אותי קדימה, מה שלא היה לי אף פעם. אני חיה עכשיו את החוויות, אני עדיין בתוכן".
את שלמה עם המראה שלך?
"היום כן. אבל יש ימים שפחות. אני בסך הכול בן אדם. אני שלמה עם הבחירות שלי, עם הטעויות שלי ועם הילדים, גם כשקשה לי עם כל תלאות החיים".
מה דעתך על הזרקות וניתוחים פלסטיים, בעד או נגד?
"אני בעד כל מה שעושה טוב. גם כשלא עשיתי כלום, תמיד אמרתי שאני בעד לעשות טיפולים במידה, שזה ייראה טבעי. במיוחד כשחקנית, חשוב לי לשמור על המימיקה בפנים ועל מצח שזז. הבמאית אמרה לי: 'איזה כיף שהעור שלך נושם, כי כולן עם בוטוקס'. לאחרונה עשיתי זריקות קולגן לפנים אצל ד"ר למארה ארנס וד"ר לינה שלל במרי אסתטיקס בבת ים, ששומרות על הקיים מבלי לנפח את הפנים. קרמים זה חשוב, אבל הם לא משתווים לעומקים שהזריקות נותנות. לדעתי, זה היום המענה שנותן את התוצאות הכי טובות. זה נראה טבעי וחוסך לי את כל הטיפולים והלייזרים".
עשו לך פעם פשלת טיפוח?
"אני עשיתי לעצמי פשלה. שגרת טיפוח תמיד הייתה חלק ממני. אני חיילת בדברים האלה – מאוד ממושמעת ומאוד מדויקת. לפעמים זה בעוכריי, כי אני צריכה ללמוד לשחרר. לפני שנים קניתי סדרת טיפוח שלמה ומאוד-מאוד יקרה של מותג טיפוח מהיוקרתיים ביותר בעולם, ונהיו לי כוויות בפנים. הגעתי למיון וקיבלתי זריקות נגד אלרגיה. זה היה לי שיעור לחיים, שלאו דווקא היקר ביותר הוא הטוב ביותר. כשהייתי פרזנטורית של מורז, שכל מוצר שלהם עולה עשרות שקלים, גיליתי מוצרים מדהימים. המחיר לא תמיד קובע, וזה נכון בכל דבר".
8 צפייה בגלריה
"מאוד רציתי שתהיה לי את הפינה היפה שלי לחזור אליה הביתה, כתיקון לילדות שלי"
(צילום: טל שחר)
יש לך טיפ טיפוח מנצח?
"יוגה לפנים. מה שטוב לגוף – טוב גם לפנים. גם בפנים יש שרירים והם צריכים התעמלות. בכל יום לכמה דקות, אני עושה תרגילים. הלכתי לפייס קלאב של מאיה ישעיהו ושם למדתי לעשות תרגילים לפנים. זה תמיד יכול לבוא כהשלמה. יש לה גם תאי חמצן מיוחדים לפנים. לפעמים אני עושה אמבטיית קרח לפנים ואז הן נראות מתוחות מהקור".
ספרי על שגרת הטיפוח שלך.
"לעולם לא אלך לישון עם איפור. אני אוהבת לשים את הפנים מתחת לברז, ולשטוף הכול. יש לי סבון מעולה של מורז, שאיתו אני מסירה את האיפור גם מהעיניים. היום אני כמעט לא מתאפרת. רוב הזמן יש עליי רק סומק טינט טבעי של נטע אלחמיסטר וליפסטיק טבעי של פופה בגוון 604. גם אם אני מורחת מסקרה של לוריאל – היא קלילה ויורדת בקלות עם סבון. אני אוהבת לעשות התעמלות לפנים ולעסות אותן עם גלגלת מיוחדת בתנועות כלפי מעלה. אחר כך אני מורחת סרום פוליגונום של מורז, קרם לילה עשיר שלהם וקרם עיניים וצוואר. פעם בשבוע אני ישנה עם ביאפין, שאני מורחת כמו מסכה על הפנים. למדתי את זה מהקוסמטיקאית ורד שוהם.
"בבוקר אני שוטפת את הפנים רק עם מים, ומורחת רק קרם יום. אני לא מורחת מייק-אפ. לתחושתי, ככל שמתבגרים מייק-אפ נראה פחות טוב, כי הוא נכנס לכל הקמטוטים וזה נראה כמו מסכה. אני אוהבת את העור שלי כשהוא מבריק וחי, ואוהבת תחושת אווריריות. אחרי שנים של עפרונות גבות, עשיתי עכשיו איפור קבוע אצל איציק וקיל בשיטת השערה בעדינות-עדינות. אני אוהבת להיראות טבעית. כמה שפחות להתעסק עם הפנים. בגלל זריקות הקולגן שעשיתי עכשיו, אני לא צריכה קוסמטיקאית".
מה לגבי הגוף?
"אני משתמשת כבר שנים בקרם גוף של ד"ר האושקה בריח למון גראס. הוא מאוד קליל ומשאיר את הגוף חלק. הבושם שלי הוא סנטה מריה נובלה בריח אורנג' בלוסום. זה בושם שיצרו למלכים. ויוי בלאיש המליץ לי עליו. זה גם הבושם שלו".
איך את מטפלת בשיער?
"אריאל אהרון הוא הספר שלי בשנים האחרונות. לסרט שהשתתפתי בו עכשיו, הייתי צריכה להיות עם שיער לבן ולהיראות מוזנחת, אז עשינו הרבה שטיפות אפורות. עכשיו חזרתי לצבע החום הטבעי שלי. יש לי הרבה שיער לבן ואני תמיד מושכת את הצביעה של השורש. אני לוקחת צללית איפור חומה ומורחת על השורשים, וככה יכולה למשוך את זה עוד קצת. בזכות אריאל, הצלחתי להאריך את השיער. הוא הבריא לי אותו עם טיפולים ועם שמפו ומרכך של קרסטס, שהתאים לי במיוחד".
יש לך שגרת תזונה וכושר?
"בגלל המקצוע, למדתי לאורך השנים לאכול נכון. אף פעם לא הייתי צריכה לשמור על המשקל, כי לא עבדתי בחו"ל ולא הייתי צריכה להיות ברזון המטורף שדורשים שם. כן ידעתי תמיד לשמור. אם יוצאים בערב ואוכלים פיצות, אז לאכול פחות בימים שאחרי.
"כשבבדיקות שעשיתי לפני חצי שנה גם הסוכר היה גבוה וגם הכולסטרול, החלטתי לא לקחת כדורים והלכתי לתזונאי. אני לא אוכלת יותר פחמימות ריקות כמו קמח לבן ופסטה, לא אוכלת גלוטן ולא אוכלת מתוק. אמא שלי חולת סוכרת קשה ואני חייבת לשמור. אם אני שמה על כף המאזניים עוגה מול הבריאות שלי – אני בוחרת בבריאות. אני רוצה לחיות טוב את העשורים הבאים. אחרי כמה חודשים של שמירה אדוקה וכמובן ספורט בחדר הכושר – בכל יום 40-30 דקות אירובי, ואימוני כוח פעם ביומיים – כל המדדים בבדיקות דם השתפרו מאוד.
"אני גם לא אוכלת בשר כבר עשור וכמעט לא אוכלת מוצרי חלב. הבוקר שלי מתחיל עם אבוקדו על פרוסת לחם ללא גלוטן של יוצ וקפה הפוך עם חלב שקדים. בצהריים אני אוכלת קטניות כמו עדשים שאני מנביטה עם ברוקולי, קישואים, מנגולד וטופו עם קצת אגוזים ושקדים למעלה או דג סלמון. אני גם אוהבת לשתות מיצים ירוקים. בערב, בדרך כלל אכין לי קערה עם בננה, אגוזים, שקדים וצ'יה שהושרתה ללילה. אני אוכלת כל דבר שיש בו ערכים טובים. גם במסעדות אשתדל לשמור על המסגרת הזו".
לפני סיום: מה את אוהבת יותר – לארח או להתארח בערב ראש השנה?
"בראש השנה אני לרוב מארחת את כל המשפחה. אלי ואני מארחים המון ומאוד אוהבים לארח. אלי מבשל מדהים ברמה של שף, ואני הסו-שף שלו. אנחנו מארגנים הכול מראש, עושים רשימות ומדייקים. כמובן שאת השולחן אני עורכת. תמיד מפה לבנה עם המון פרחים וצמחייה. אני מאוד אוהבת את החג ואוהבת את המשפחה ביחד. בדרך כלל, אני לובשת מכנסי ג'ינס לבנים וחולצה גברית לבנה. אני מרגישה ככה מסודרת ואסופה. אבל תמיד יחפה – בכל זאת, אני בבית. מוסיפה עגילים ושרשראות, כי חשוב לי להיות מארחת כמו באגדות, כמו שתמיד מאוד רציתי".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה?
"לנשום עמוק ולראות את התמונה הגדולה".
עיצוב שיער ואיפור לתמונות סטילס: אדם משאלי במוצרי סוטיס פריז | סטיילינג: לימור ריחאנה | בגדים: חליפה כחולה, חצאית ירוקה וסטרפלס עם פרח – ויוי בלאיש | מטפחת משי, דיקלה לבסקי | מכנסיים לבנים עם תחרה, חצאית לבנה ובגד גוף מתחרה – קובי גולן | חולצה לבנה מכופתרת, דורון אשכנזי | חלוק משי לבן בווידאו, פמינה | תכשיטים, קרן וולף
פורסם לראשונה: 01:10, 19.09.25
