פולו של ראלף לורן, איטרניטי של קלווין קליין וספייסבומב של ויקטור & רולף הם חלק קטן מרשימה ארוכה של בשמים שרקח קרלוס בנעים, "האף" של חברת הבישום IFF. ב-50 השנים האחרונות הרכיב בנעים בשמים רבים למותגי אופנה ולמעצבים, כולל שלוש ההצלחות האחרונות שעליהן הוא חתום: Libre של סן לורן שיצר עם אן פליפו, ארמאני מיי וויי ופראדה אושן שיצאו לאחרונה לשוק. בעידן שבו כל אדם שמחזיק בטלפון נייד הוא "צלם" וכל כוכבת אינסטגרם היא "אייקון אופנה" – לרקיחת בשמים עדיין נדרשים כישורים שמעטים ניחנו בהם. בנעים (75), שהגיע בחודש שעבר לביקור בן שבוע בישראל, הוא אחד המפורסמים בתחומו, אחראי לניחוחות רבים שליוו גברים ונשים בחמשת העשורים האחרונים.
6 צפייה בגלריה
"היכולת לזהות ריח מסוים לא מספיקה. אתה צריך לדעת כיצד למקסם את זה מבחינה קריאטיבית. זה כמו לצייר"
(צילום: יחצ)
הוא נולד וגדל בטנג'יר, מרוקו, למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני-גבוה. אביו, שהיה רוקח שהפיק מצמחים משחות ותרופות טבעיות, הוא האדם שהשפיע רבות על חייו, מספר בנעים בריאיון הנערך ביפו. "אני זוכר איך בילדותי אבי לקח אותי איתו בג'יפ לטייל בכל רחבי מרוקו, לראות את המקומות שבהם הוא שתל צמחים. זאת הייתה התשוקה הגדולה שלו", הוא נזכר. כשסיים את לימודי התיכון, נשלח בנעים ללימודי הנדסה בצרפת, אך מהר מאוד מצא את עצמו נמשך לתחום הבישום והחל לעבוד עם איש העסקים והבשם הווינאי ארנסט שיפטמן, שהזמין אותו להתמחות בניו יורק. מאז הוא חי ועובד שם באותה החברה.
"חשבתי שאהיה מדען ומהנדס, אולם בזמן לימודיי עשיתי תקופת התמחות כמהנדס במפעלים בגראס (עיר בדרום צרפת, א"י), שעבדו עם אבא שלי בעבר", הוא מספר כיצד התגלגל אל התחום. "אבל זה היה חודש אוגוסט ולא ידעו מה לעשות איתי, כי כל המנהלים היו בחופשה. שמו אותי בחדר עם מלא רכיבים טבעיים וסינתטיים בבקבוקים יפים, ומצאתי את עצמי במשך חודש שלם יושב בחדר ללא מיזוג אוויר, מריח כל אחד מהרכיבים וגם צריך לזכור אותו. כך החלה הסקרנות שלי".
6 צפייה בגלריה
"האמנות היא איך לחבר בין המרכיבים ויש לנו כ-15,000 מרכיבים לשחק איתם". אליזבת טיילור עם בושם שרקח בנעים
(צילום: יחצ)
איזה כישורים צריך כדי להרכיב בשמים?
"יצירתיות. היכולת לזהות ריח מסוים לא מספיקה. אתה צריך לדעת כיצד למקסם את זה מבחינה קריאטיבית. זה כמו לצייר. זה שאתה יודע להבחין בצבע ירוק או בגוונים של כחול, לא הופך אותך לצייר. השאלה מה אתה עושה עם הירוק הזה, איך אתה מצייר, ואיך אתה מקבע את המקום הייחודי שלך בעולם הזה".
מה הופך אותך לאחד המאסטרים בתחומך בעולם? הקומבינציות שיצרת?
"האמנות היא איך לחבר בין המרכיבים ויש לנו כ-15,000 מרכיבים לשחק איתם. כמובן, זה מחולק ל-18 משפחות פחות או יותר. אבל בתוכן יש מרכיבים רבים ואתה צריך להכיר את כולם כדי ללמוד איך להרכיב אותם יחד כדי שזה יריח טוב".
אחת ההצלחות הגדולות שעליה חתום בנעים היא הבושם פולו ראלף לורן לגברים, שיצר בשנת 1978. חודשים ארוכים של מחשבה ואלפי ניסיונות שביצע, הובילו לבסוף לבושם שהגדיר בשנות ה-80 גבריות חזקה, מרעננת וסקסית, והופץ במרחב דרך צווארם של גברים רבים. זה היה בושם חדשני לתקופתו בזכות היכולת ללכוד את רוח הזמן ולייצר ריח חזק, עוצמתי ומאצ'ואיסטי, כפי שלא היה קודם לכן. "אחד המרכיבים הבולטים בפולו הוא הפאצ'ולי, שמאוד אהבתי לעבוד איתו בתחילת הדרך", מסביר בנעים. "הקומבינציה בין הפאצ'ולי לתו ירוק ומרענן, מייצרת ניגודיות שהפכה אותו למיוחד ואת פולו להצלחה הראשונה שלי".
מאז הוא חתום על הצלחות רבות, כולל עבודה עם מפורסמים כמו אליזבת טיילור. העבודה עם מעצבים, הוא אומר, משתנה. לפעמים החזון מגיע מהמעצב עצמו, לעיתים ממחלקת הבישום והשיווק הדומיננטית, במקרים מסוימים דווקא מהמנכ"לים, בעלי חזון לא פחות מהמעצבים. "עם קלווין קליין, לדוגמה, בכלל לא עבדתי על אטרניטי, נפגשתי רק עם העובדים שלו במחלקת הבישום", הוא מספר.
מה הופך בושם לנחשק: הריח, הקופסה, הבקבוק, או אולי הדוגמנית והכוכבות שמפרסמות אותו?
"ההצלחה מגיעה מחיבור כל המרכיבים האלה. הדבר החשוב ביותר הוא הריח. הבקבוק הוא מה שמושך אותך, ואז אתה מתחיל להתבשם בבושם וצריך לבדוק איך זה מרגיש עליך ואיזה תגובות אתה מקבל מאנשים. זה גם מה שיגרום לך לחזור אליו".
עולם האופנה הוא שיקוף של העידן הא-בינארי שבו אנו חיים. עד כמה זה בא לידי ביטוי גם בבישום? יש עדיין חשיבות לריחות מובחנים לנשים ולגברים?
"יותר ויותר בשמים היום לא מוגדרים מבחינה מגדרית. אני עושה הרבה עבודה בנושא עם חבר מהתעשייה, הבשם פרדריק מל, ובעתיד נוציא בשמים חדשים ללא מגדר. הבשמים של מל הם יוניסקס, כמו מגנוליה המפורסם שלו, שלפי האריזה אתה לא יודע אם הוא מיועד לגבר או לאישה. בכלל, הרבה בשמי נישה הם יוניסקס. כמו קום דה גרסון, לדוגמה".
"אנטישמיות תמיד הייתה ותמיד תהיה"
לישראל הגיע בנעים לביקור של שבוע, שבמהלכו התפנה לבר מצווה משפחתית ולפגישות של ארגון ISEF, הקרן הבינלאומית לחינוך, שנוסדה בשנת 1977 על ידי קבוצה של נדבנים יהודים יוצאי ארצות המזרח בראשות אדמונד ולילי ספרא המנוחים, ונינה ווינר. בנעים פעיל בקרן 25 שנה, ובתפקידו הנוכחי הוא משמש כנשיאה. הקרן פועלת לקידום מצוינות וצמצום פערים חברתיים בישראל באמצעות פיתוח מנהיגות ומלגות סיוע לצעירים מבטיחים מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית, מתואר ראשון ועד פוסט-דוקטורט.
6 צפייה בגלריה
"אני מגדיר את עצמי כציוני ויש לנו מזל כיהודים שיש לנו מדינה שאנחנו אוהבים"
(צילום: טל שחר)
"מטרת הקרן היא לתמוך בצעירים מהפריפריה ולאפשר להם לקבל חינוך גבוה. לא רק לתמוך בהם מבחינת מלגות, אלא ליצור מערכת שהזהות שלהם תזכה לתמיכה ושהם ירגישו גאים במי שהם", אומר בנעים, "ובאותו זמן, להפוך אותם למעין שגרירים בתוך המשפחה שלהם ולפתוח דלת לדור החדש. כשהארגון הוקם בשנת 1977", הוא ממשיך, "הוא נוצר כדי לשפר את התנאים שבהם נתקלו עולים יהודים ממדינות ערב לישראל מבחינת נגישות להשכלה גבוהה. להגיע מחברה מסורתית ודתית לחברה בישראל שלא העריכה את הדברים האלה, זה כמו תחושת איבוד אב ויוקרה, וזה השפיע רבות על הדור הצעיר".
אחת הבעיות היא לא רק העובדה שהם מגיעים מהפריפריה, אלא ההסללה שאנשים מהפריפריה עדיין חווים במערכת החינוך ששולחת אותם לבתי ספר מקצועיים.
"היו לזה אולי השלכות מסוימות כשהוקמה מדינת ישראל, אבל בימים אלו צריך להתמקד בדרכים שיאפשרו להם השכלה גבוהה", הוא עונה בדיפלומטיות. "מדי שנה אנחנו מעניקים מעל 400 מלגות לסטודנטים – מתואר ראשון ועד דוקטורט, והרבה בוגרים שלנו השתלבו בתפקידי מפתח באקדמיה, אבל לא מספיק. יו"ר הוועד המנהל של אייסף הוא פרופ' ניר קידר, בוגר התוכנית, שכיום משמש נשיא מכללת ספיר".
מה הניע אותך להצטרף לאייסף לפני 25 שנה?
"נולדתי וגדלתי במרוקו למשפחה ספרדית מטנג'יר. סבי למד בישיבות ואבי כבר התחנך באוניברסיטת מדריד לפני מלחמת האזרחים בספרד, אז השכלה הייתה ערך חשוב עבורנו בבית. היה לי מזל גדול שההורים שלי שלחו אותי ללמוד בצרפת".
חשבת מה היה קורה אם היית עולה לישראל לאחר לימודיך?
"לא חשבתי לעלות לישראל. הרבה יהודים ממרוקו עלו לישראל והיה להם כאן קשה מאוד, התנהגו אליהם בצורה לא הגונה. היה לי דוד ציוני מאוד שלחם כאן כמתנדב במלחמת העצמאות, ולאחר מכן גם עשה עלייה. הוא התמודד עם דברים קשים כמו חיים במעברה, והדברים הנוספים... הוא לא רצה או ביקש עזרה מאבא שלו, שהיה איש אמיד מאוד. המסר שקיבלנו היה 'אל תבואו לכאן, זאת לא הארץ שאתם מצפים לה'. המשפחה שלי עזבה את מרוקו לארגנטינה ואבי נפטר שנתיים לאחר שהגיעו לשם בגיל 60. באותו הזמן הייתי רק בן 30, אז החלטתי לעבור לניו יורק והתחלתי את העסק שלי".
אתה מגדיר את עצמך כיום כציוני?
הוא חושב ממושכות, ועונה: "אני מגדיר את עצמי כציוני ויש לנו מזל כיהודים שיש לנו מדינה שאנחנו אוהבים. מה שמניע אותי כיום הוא לסייע לצעירים בפריפריה של ישראל".
ציינת את הקשיים של יהודים ממרוקו ומדינות ערב, שנתקלו בגזענות לאחר שהגיעו לכאן. היום אתה חי בניו יורק וגם שם המצב לא מזהיר. האנטישמיות גוברת, כפי שרק בחודש האחרון למדנו – אם אני לוקח את הנושא לשדה האופנה – מהמקרים של קניה ווסט באדידס וקרי ארווינג בנייקי. אתה חש אנטישמיות? מרגיש בטוח בניו יורק?
"אנטישמיות תמיד הייתה ותמיד תהיה. לפעמים יותר, לפעמים פחות. הרבה אנשים בהלם מזה שהאנטישמיות מרימה את ראשה מחדש, אבל כשאני חושב על שנות ה-40, גם אז היו נאצים שנפגשו בכנס גדול שנערך במדיסון סקוור גרדן. העולם לא ישתנה כל כך מהר, אבל נכון לעכשיו אני מרגיש בטוח, ואני עוד יותר מרגיש בטוח כשאני יודע שישראל קיימת. היא תמיד תישאר מקלט ליהודים מכל העולם".
