לפני ארבע שנים וחצי עלתה יעל מולר משוויץ לישראל. חצי שנה לאחר מכן, כבר נחתה במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, ובימים אלו היא מציגה בתערוכת הבוגרים את העבודה "פלץ מולר Pelz Müller" – מחווה למותג מעילי הפרווה שהיה שייך למשפחתה בבזל, שוויץ. מולר (27) היא דור רביעי למותג שנוסד תחילה בווינה, אוסטריה, על ידי סבא רבא שלה, שיחד עם משפחתו ברח לשוויץ במלחמת העולם השנייה, שם פעל המותג עד 1998, השנה שבה נולדה מולר.
הפרויקט מורכב משלושה מעילים המתכתבים עם המורשת שהותיר סבה, ונוצרו בטכניקות סריגה במכונה ביתית וטפטינג (טכניקת ייצור שבה "שותלים" לולאות חוט בתוך בסיס בד בעזרת מחט מיוחדת או אקדח טפטינג). "רציתי לחדש את המותג בשפה עכשווית, ולהראות שאפשר להגיע ליופי ומגע נעים גם מבלי להשתמש בפרווה מן החי", מספרת מולר ל-ynet. "למרות שפרווה אמיתית חוזרת היום לאופנה – רציתי לשמר את העיצובים של סבא שלי מזווית חדשה".
10 צפייה בגלריה
"רציתי לחדש את המותג בשפה עכשווית". פרויקט הגמר "פלץ מולר Pelz Müller" של יעל מולר
(צילום: רוני כנעני)
מולר היא בוגרת המחזור הראשון של המסלול לסריגים שהוקם לפני שלוש שנים במחלקה לטקסטיל. בוגרות תשפ"ה הן הראשונות שמסיימות את המסלול במלואו. "זה אינו מסלול אופנה, אלא התמחות בעיצוב וייצור סריגים, הן על המכונות התעשייתיות והן במכונות ידניות", אומר מיקי קידר, ראש המחלקה לעיצוב טקסטיל. "התוצרים הם פועל יוצא של הבנה מעמיקה של סיב, חוט, סריגה ותוכנה למכונות התעשייתיות".
26 בוגרות סיימו השנה במחלקה, חצי מתוכן במסלול לסריגים. "במחלקה ההיסטורית היו מסלולי התמחות של הדפס, אריגה וסריגה. עם השנים התעשייה השתנתה, דמות הבוגרת השתנתה והבנו שצריך לדייק את הכלים שהבוגרות יוצאות איתם לשוק", מוסיף קידר. "לכן המסלולים הפכו להיות מסלול מוצר טקסטילי ומסלול סריגים, שבו יוצרים מערכת לבוש סרוגה".
"עם זאת", הוא מדגיש, ולא בפעם הראשונה בשיחה: "הן לא לומדות אופנה, אלא מתמחות בלבוש. הדגש הוא על טכנולוגיה וחומר, ולכן הטרמינולוגיה הנכונה היא לבוש – לא אופנה. הבוגרות שלנו נטמעות בחברות אופנה כאלה ואחרות בחו"ל, אבל מהפן הטכנולוגי. בוגרת לימודי אופנה אולי תעצב את הקולקציה ותדבר בשפה אחת, בעוד אצלנו ידברו מתוך החומר והידע של מה המכונה יודעת לעשות".
הטרמינולוגיה של קידר חשובה, מאחר שהפרויקטים מציעים לבוש יותר מאשר שפה אופנתית עכשווית. מנגד, הדגש על טכנולוגיה וחומר מאפשר להביא בשורה מרעננת לתעשיית האופנה, כפי שהביאו איתן בעבר בוגרות המחלקה שפנו לתחום, כמו גילי רביד ממותג בגדי היוגה אנג'לי, ושמרית בן יעקב עם שמלות הסריג הסקסיות שלה למותג מישימונו.
בתוך כך, כמה מהפרויקטים החדשים, המוצגים בתערוכת הבוגרים של שנקר עד יום שבת (כולל), מציעים מערכות לבוש המשיקות לאופנה. לא כל הפרויקטים אחידים ברמתם – פועל יוצא של דגשים על רמת הביצוע והטכנולוגיה – אולם עם ליווי מקצועי משלב זה, יש להם פוטנציאל להפוך לפרויקטים מסחריים על קו התפר שבין אופנה לטקסטיל.
בפרויקט Overground יצרה ליה שמשוני מערכות לבוש ואובייקטים סרוגים בהשראת שיטוט בין תצלומי לווין מרחבי העולם, תוך בחינה של הקו האנכי כסמל לקיום האנושי, לשבריריות, ולחיבור שבין גוף, טבע ורוח. "המבט מהאוויר", היא מסבירה, "חושף קווים ודפוסים שהופכים בסריגה למרקמים רב-שכבתיים".
על פרויקט לבוש נוסף בעל מראה חושני ועכשווי חתומה ליהיא טיבר עם הפרויקט Unmask Your Glitch, שבו היא מציעה מערכות לבוש בהשראת הלבשה תחתונה, כמו שמלת סריג צבעונית עם קשירת קולר ומשחקי קאט-אאוט.
אפשר לזהות ניצוץ עיצובי גם בפרויקט של מולר, שהגיעה לשנקר עם רזומה של לימודי אופנה משוויץ. המעילים בעלי הנפח שיצרה מעידים לא רק על הבנה של החומר, אלא גם של הגוף. "לימודי הטקסטיל סיפקו לי יתרון בולט על מעצבים בתחום", היא אומרת, "הבנה של חומר, נפילה על הגוף וההבדל בין אריג לסריג".
10 צפייה בגלריה
"המבט מהאוויר חושף קווים ודפוסים שהופכים בסריגה למרקמים רב-שכבתיים". פרויקט הגמר של ליה שמשוני
(צילום: רוני כנעני)
על אחד הפרויקטים המגובשים חתומה מיה הלמן, בת 25 מיפו. פרויקט הגמר ctrl:feral מבקש, לדבריה, להציף שאלות על תפקידו של החומר כנושא מגע, מייצר התנגדות, ערעור וכאב, ותנועה בין רוך לכוח. "השנתיים המורכבות שעברנו שיתקו אותי מבחינת השראה", אומרת הלמן. "החלטתי שבפרויקט הגמר אני בוחרת להראות מערכות לבוש שמדמות חוסר יציבות והתפוררות, כפי שאפשר לראות בחוטים הפרומים של הבגד. כלומר, אני משליכה את הקושי שלי על הבגד".
10 צפייה בגלריה
"מערכות לבוש שמדמות חוסר יציבות והתפוררות". פרויקט הגמר ctrl:feral של מיה הלמן
(צילום: רוני כנעני)
לטקסטיל הגיעה הלמן לאחר שבכלל חשבה ללמוד אופנה בשנקר או בבצלאל. "בבחינות לאופנה נבהלתי, הרגשתי לא מוכנה", היא מספרת. כמה ימים לאחר מכן התייצבה ליום הפתוח של המחלקה לטקסטיל והרגישה בבית.
בשנה ב' החליטה להתמחות בסריגים, תוך שהיא מכוונת לתחום האופנה. היא יצרה פרויקט עיצובי עבור משכית ואשתקד השתתפה בתחרות של מותג היוקרה האיטלקי לורו פיאנה (יחד עם סטודנטית המחלקה לאופנה נגה ונגריק). "הרגשתי שזה מדיום נוסף עבורי להביע את עצמי. בהשוואה לאריגה, שהיא יותר שטוחה, הסריגה מאפשרת לי ליצור דימויים מורכבים ומיידיים".
10 צפייה בגלריה
"בהשוואה לבוגרי האופנה, אני מגיעה עם יותר הבנה של החומר". פרויקט הגמר ctrl:feral של מיה הלמן
(צילום: רוני כנעני)
מה היתרונות ומה החסרונות של המסלול?
"באופן כללי, התעשייה בארץ מאתגרת. רוב הבוגרות עושות מסלול קלאסי של עבודה בחברות כמו דלתא, אחרות פותחות סטודיו עצמאי קטן של סריגים או טקסטיל לבית – ואני רוצה להיות חלק מזה. היתרון הוא למידה של תהליכי ייצור והבנה של החומר".
כולן רוצות את ההצלחה של מישימונו?
"זאת דוגמה טובה לעשות משהו ייחודי מטקסטיל. בהשוואה לבוגרי האופנה, אני מגיעה עם יותר הבנה של החומר. באופן אישי, אני מתכננת להמשיך ללימודי תואר שני בסריגים לאופנה באיטליה".
בעידן של אינטר-דיציפלינריות בעיצוב וגבולות מיטשטשים בין אמנות לטקסטיל, שווה לחשוב מחדש על תפקידה של האקדמיה בחיבורים והצלבות ידע. בשנים האחרונות משתנה מבנה האקדמיות לעיצוב לקראת חלוקה לבתי ספר ממוקדי תחום, כמו בית הספר לארכיטקטורה של בצלאל, ובשנקר אלו בית הספר לאמנות רב-תחומית ובית הספר לתקשורת חזותית. האם השלב הבא והמתבקש הוא בית הספר לאופנה ולטקסטיל של שנקר?
"זאת שאלה שצפה באוויר מאז שהייתי סטודנט, והתשובה שלי נותרה בעינה", אומר קידר, "במחלקה לטקסטיל אנחנו עוסקים בחומר הגלם ובטכנולוגיה. החיבור האוטומטי שאתה עושה הוא לאופנה, אבל באותה מידה, גם עיצוב פנים רווי בטקסטיל וגם אמנות הטקסטיל פורחת. אז למה לא לחבר את הטקסטיל למחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה, או לעיצוב תעשייתי? אולי המחשבה צריכה להיות הפוכה: בית ספר לטקסטיל עם זרועות לאופנה, אמנות, עיצוב תעשייתי".
מחשבה יפה, אבל היא לא תקרה.
"נכון. מערכת היחסים שלנו עם שאר המחלקות מצוינת, חברית ומקצועית, אבל הפירמידה לא תשתנה".
