בערב הפתיחה של התערוכה "מקום לאופנה: מסע בעקבות הבגד הישראלי" במוזיאון ישראל ב-2018, התייצבה מעצבת האופנה לני בלאו (הלנה בלאונשטיין) מהמותג פראו בלאו, לבושה אוברול בדוגמת קעקועים עם זנב ארוך שהיטלטל מאחוריה בהצהרה מלאת הומור. "האמת שרציתי לקבל את פניך באוברול הזה", היא אומרת החודש בפגישה שנערכת בסטודיו המותג (שהוא גם ביתה של בלאו) ברמת גן, ששב לפעילות עשור לאחר שסגר את שעריו.
את האוברול יצרה לראשונה עבור פסטיבל מידברן, שבו היא חברה ואשר נערך שוב בחודש שעבר לאחר הפסקה של שלוש שנים. "זה אולי העיצוב הכי רדיקלי שעשיתי לעצמי, כמו עור שני עם זנב", היא אומרת בחיוך, מלטפת את התוספת השובבה שמזדקרת מקו עצם הזנב בעמוד השדרה. "זאת האמירה שלי, זה נותן לי אפשרות להיות מישהי אחרת. לפני כמה שנים לבשתי אותו שוב ברחוב בלילה הלבן בתל אביב".
את נהנית מתשומת הלב?
"אני נהנית מתשומת לב ליצירה שלי. אין לי אגו, אני שמחה שאנשים מסתכלים עליי ומבינים שהכול אפשרי. אני מרחיבה עבורם אופקים ועם הזמן אנשים מצטרפים לקהילה שלנו, כמו אלונה, שהיא כיום חלק מפראו בלאו".
אלונה: "זה נותן לאנשים אפשרות לחשוב קצת מחוץ לקופסה. למה כולם צריכים להתלבש בשחור?"
לני: "לכל מי שאומר לנו: 'מה, פורים היום?', אנחנו עונות: 'כל יום חג'. המציאות פה כבדה, אז לא צריך להיבהל מקצת צבע, שמחה והשראה. אני רוצה לשקשק את האנשים ולומר להם: 'תפסיקו להיות כמו כולם – תעזו'".
"החלטנו לייצר בסין, וזה מה שהפיל אותנו"
מותג האופנה פראו בלאו שב לפעילות לאחר עשור של הדממה בחיזוק צלע שלישית: אלונה בלאו, חברה של המעצבים ובני הזוג לשעבר לני ופיליפ בלאו, שנכנסה כזרוע הפעילות השיווקית של המותג. את "פראו בלאו" (מגרמנית: הגברת השיכורה) הקימו השניים בשנת 2002 עם סיום לימודיה של לני בלאו במחלקה לאופנה בשנקר.
9 צפייה בגלריה
"זה נותן לאנשים אפשרות לחשוב קצת מחוץ לקופסה". קולקציית Allegory של פראו בלאו
(צילום: באדיבות פראו בלאו)
כבר בפרויקט הגמר שלה, "פליטים", גיבשה בלאו את השפה הייחודית שתוביל לימים את בית האופנה. הקולקציה, שעסקה בזהות, נדודים וחיפוש אחר שייכות עם חומרים כמו שטיחים, כפפות וטקסטיל ביתי, הדגישה מהרגע הראשון את המיזוג בין הומור ואשליה – גישה שבלאו תפתח לכדי מותג שלם המבוסס על משחקים חזותיים והדפסים המדמים פריטי לבוש אחרים.
הפרויקט נחשב לאבן דרך ביצירתה, והיווה את הקרקע שממנה צמחו בהמשך פתרונות עיצוב מעניינים שהפכו את פראו בלאו לאחד המותגים המזוהים עם חדשנות ואמירה אמנותית באופנה המקומית.
"בתום הלימודים הייתי בחרדה איך אמצא את המקום שלי בעולם כל כך גדול", היא משתפת במחשבות של בוגרים טריים במוסדות העיצוב, שלא השתנו מאז. "גם ב-2002 פעלו בישראל מעצבי-על, רשתות אופנה, ייבוא מסין ומעצבים ישראלים. לא ידעתי איך אמצא את הנישה שלי, אבל פיליפ, שהיה אז ארט דירקטור במשרד פרסום, ידע איך לבנות ולגבש מותג. המוצר הראשון שלנו היה חולצת הגרביים המפורסמת. רכשתי גרביים וחולצות בשוק הכרמל, וחיברתי ביניהם. בשוק 'מעצבי העיר' (יריד אופנה שפעל בתחילת שנות האלפיים, א"י) קנו הכול, ובהמשך פנו אליי בעלי חנויות".
בשיא הצלחת המותג הפעילו שתי חנויות בתל אביב – ברחוב דיזנגוף ובגן החשמל, שהיה בעשור הראשון של המילניום מרכז הפעילות של מעצבים צעירים רבים. השפה הסוריאליסטית והחדשנות הטכנולוגית הובילו לקולקציות של פריטי לבוש מודפסים בטכניקה שיצרה אשליה ויזואלית.
לדוגמה, חולצה עם שרשרת פנינים מודפסת, ושמלת מידי מבד פוליאסטר שעליה הודפס מעיל אפור עם צווארון פרוות שועל שנלקח ממחלקת התלבושות של תיאטרון גשר. "אף שועל לא נפגע בייצור השמלה", מחייכת בלאו. במקביל השיקו שיתופי פעולה עם האמנים זויה צ'רקסקי והאמריקני גארי בייסמן.
בשלב הראשון חוזר המותג לייצר פריטים נבחרים מקולקציות קודמות, כולן מופיעות באתר, ובהמשך יושקו קולקציות חדשות – כולן בהדפסה דיגיטלית. כחלק מסדר יום אקולוגי שהמותג נדרש אליו מכורח השינויים בעולם האופנה, כל דגם ייוצר לאחר ההזמנה כשזמן האספקה הוא עד 21 יום.
בדרך זו מקטין המותג סיכון של ייצור מלאים. "אנחנו רוצים לחסוך בייצור ובבדים", אומרת לני, "כל תעשיית האופנה העכשווית בנויה על ייצור יתר, והרגשתי דיסוננס כשאני עובדת על קולקציה ומוציאה אותה לשיווק – העיצוב שלי נהיה סחורה שאני צריכה להיפטר ממנה. אפילו לא הספקתי ליהנות מהרגע של יציאת הקולקציה".
בעיית הייצור הביאה גם לקריסתם לפני עשור. "התחלנו לעבוד עם לקוחות בחו"ל, לאחר שהצגנו בתערוכות פיור בלונדון וקוטרי בארצות הברית. קיבלנו הרבה הזמנות שלא יכולנו לייצר בארץ והחלטנו לייצר בסין, ולבסוף זה מה שהפיל אותנו", מספרת לני, "דרך העבודה שלנו הייתה להדפיס את הדוגמה, לגזור את הבד ולתפור. הם עשו בדיוק ההפך, ובגלל שזה מיקרופייבר אז לאחר הגזירה יש סיבים קטנים על הבד, וההדפסה לאחר מכן יצרה נקודות קטנות על הבגד".
"הם הסכימו לייצר לנו מחדש את הקולקציה, אבל בלוח זמנים מאוחר יותר, כי הם יצאו לחופשה בת חודש של השנה הסינית החדשה", היא ממשיכה, "לא הצלחנו לספק את ההזמנות בזמן – והפסדנו. בשלב הזה הרמתי ידיים והבנתי שאני רוצה לחזור לייצר בארץ ובכמויות קטנות, כי מלאי גדול זה הסיכון הגדול של כל חברת אופנה. זה הוביל אותנו לסגור בסופו של דבר".
האם ההדפסים על בדי פוליאסטר מותאמים לאקלים המקומי? "כשהתחלנו לעבוד באירופה, הייתה שאיפה לבדים טבעיים", מוסיפה לני, "כשאתה מדפיס על בד טבעי, הדיו יוצר שכבה, ואז מעבירים אותו כביסות והתהליך גורם לעיוות של הבד ושל ההדפס. אז הבד נושם, אבל ההדפסה לא מוצלחת. בסופו של דבר – זה המוצר. את לא אומרת למעצב שמלות כלה שהמחוך לא נוח לך".
אלונה: "עם בד סינתטי חם, אבל בישראל מזיעים גם בכותנה ובפשתן. יש הרבה אנשים שעובדים במשרדים, יוצאים מהבית לרכב ומהרכב למשרד, והכול במזגן. אנשים רוצים שרוולים ארוכים בישראל גם בקיץ".
"למה לא העתיקו אותנו לאורך השנים? כי אי אפשר"
בעשור האחרון עיצבו השניים תלבושות להופעות ולהפקות. לני היא כיום מנהלת הסטודיו של המעצבת הוותיקה דורית שדה, פיליפ בלאו מעצב להפקות שונות ועושה אמנות. לפני שלוש שנים גם הפרידו כוחות (לשניים בת יחידה, לונה) וכיום כל אחד מהם בזוגיות נפרדת.
"נפרדנו כדי להמשיך לאהוב", אומרת לני, "פיליפ הוא אמן מיוחד, וכיום אנחנו עובדים איתו כשכיר. קובעים פגישות עבודה מסודרות מראש".
"אנחנו בתקשורת חברית שלא הפסיקה ליום אחד. זה פשוט נגמר", מוסיף פיליפ, "לא היה בינינו פיצוץ. להפך, אנחנו מעבירים אחד לשני פרויקטים והזדמנויות. אנחנו חברים לנצח".
הצלע השלישית שהצטרפה למותג היא אלונה פבליצ'ב (בלאו), שחברה אליהם ב-2017 לאחר שעלתה לישראל מרוסיה שנתיים קודם לכן. "לני בדיוק חזרה ממידברן, וחברה משותפת הציעה שניפגש. הבנתי שאני צריכה להיות קרובה אליה ואל פיליפ", היא מספרת, "מאוד אהבתי את האופן שבו הם לבושים. זה היה וואו. אני עוד נראיתי אחרת לגמרי".
כמה חודשים לאחר מכן, ערכו לני ופיליפ מכירת חיסול של המלאי שנותר להם על גג הדירה של לני ברמת גן. אלונה רכשה את חמשת הפריטים האחרונים. "אני זוכרת שהסתכלתי על עצמי בראי ואהבתי את מה שאני רואה, אבל לא באמת ידעתי לאן אני יכולה ללבוש את זה. פיליפ הסתכל ואמר: 'מה לא טוב? זה יפה? יפה!' עניתי שאני לא יודעת לאן אני יכולה ללכת עם הבגדים האלה, אז הוא אמר: 'את יכולה ללכת לבושה בזה לשתות קפה עם חברות ברחוב ביאליק ברמת גן'".
9 צפייה בגלריה
"ההדפסים הדיגיטליים לא נעלמו, וכיום הם כבר לא נחשבים לגימיק, אלא לחלק בלתי נפרד מהאופנה"
(צילום: באדיבות פראו בלאו)
איך אתם רואים את ההתפתחות של המותג?
לני: "אני רוצה לשמור אותו כמותג קטן ובוטיקי. הוא לא לכל אחד. מי שאוהב, מוזמן. אתה יודע למה לא העתיקו אותנו לאורך השנים? כי אי אפשר. זאת השפה שלי ושל פיליפ".
פיליפ: "לאחר פאוזה של עשור, שזה המון זמן – הטכנולוגיה השתנתה, האופנה השתנה, העולם השתנה – תהיה המשכיות של הקו. ההדפסים הדיגיטליים לא נעלמו, וכיום הם כבר לא נחשבים לגימיק, אלא לחלק בלתי נפרד מהאופנה. הדוגמה הכי טובה לכך הם מכנסי הג'ינס המודפסים של אקנה סטודיוס (שהוצגו באוקטובר 2024, א"י); ובתי האופנה סקיאפרלי ומוסקינו שעושים הדפסות דיגיטליות – אבל אני מאמין שפראו בלאו ישתנה, כי גם הלקוחות השתנו".
איך, לטעמך, המותג צריך להתפתח?
פיליפ: "אנחנו חייבים לפעול עם גזרות יותר מורכבות וליצור דיאלוג בין קו לגוף. הרבה שנים עשינו סילואטה מודפסת, וכיום אני מוצא חן בבגדי אוברסייז. אני רוצה שלבד יהיה יותר משקל, עם נפילה על הגוף, ולשלב הדפסים והשפעות אסייתיות עכשוויות".
כשהקמתם את המותג, תל אביב הייתה מוצפת במעצבים צעירים. היום השוק נשלט בעיקר על ידי רשתות בינלאומיות וייבוא מחו"ל. יש מקום לעיצוב שלכם?
לני: "עובדה, מגיעות אליי לסטודיו נשים מכל הארץ".
אלונה: "לקוחות רוצות משהו מיוחד ומוכנות לשלם על זה, לכן הן מגיעות אלינו. בשביל טי שירט לבנה אפשר ללכת לפוקס".
פיליפ: "התקופה של מעצבים צעירים נגמרה. הלקוחות שלנו התבגרו, והלקוחות הצעירות מכירות אופנה אחרת, ודרך אחרת של רכישת בגדים. נישאר מותג קטן ואינטימי עם הזמנות פרטיות, אך מבחינת טווח הגילים, נרצה לפנות ללקוחות צעירות. אני רואה את הבת שלנו לונה, המתלבשת הכי טובה בתלמה ילין, שגדלה לתוך המותג, ונשמח שהיא תמשיך את דרכנו, למרות שהתפיסה האסתטית שלה שונה".
9 צפייה בגלריה
"נשמח שהבת שלנו תמשיך את דרכנו, למרות שהתפיסה האסתטית שלה שונה". לונה בלאו ואלונה פבליצ'ב (בלאו)
(צילום: Evgeny Leib)
הגיוני, היא רוצה להתנגד ולמרוד.
פיליפ: "אני קונה לה את הבגדים", הוא צוחק, "היא גדלה בסביבה אמנותית, מאוד אוהבת קראפט ומעריצה את קו אנגלומניה של ויויאן ווסטווד. ביום שהיא תיכנס למותג – וזה יקרה, היא חלק בלתי נפרד מאיתנו – אני חושב שהיא תשפיע על שינוי הצללית של המותג. כרגע היא בגיל שמאוד קשה להבין מה היא רוצה ומה היא לא רוצה. אני מסכים לא להסכים איתה".
