יעל אלקנה (30), שחקנית, זמרת ופרזנטורית של רשת גולף
יעל אלקנה, איך הכול התחיל?
"אבא שלי, עמוס אלקנה, הוא מלחין מוזיקה קלאסית-מודרנית ואמא שלי, ליאת אלקנה, הייתה חלילנית באופרה הישראלית. כנראה שזה היה מאוד מתבקש שאלך גם לכיוון של אמנות. מגיל צעיר הם שלחו אותי להרבה חוגים: פסנתר, פיתוח קול, ריקוד. הייתי ילדה של המון-המון חוגים. בצופים הצטרפתי ללהקת הצופים הצעירה, ובהמשך גם לשכנים של צ'יץ', שהייתה להקת נוער שהרבה מפורסמים כמו יהודה לוי, יעל בר זוהר ונועה תשבי התחילו בה. הכי נהניתי מהשירה. המשחק לא היה בראש מעייני. זה היה רק הצלע השלישית, אחרי השירה והריקוד. מאוד אהבתי לשיר. הייתי שמה יוטיוב ושרה בקריוקי – זה הדבר שהכי אהבתי לעשות. אבל מי שהערצתי היו דווקא שחקניות כמו ג'וליה רוברטס, אנג'לינה ג'ולי וסקרלט ג'והנסון. ואז הלכתי לבחינות ללהקה צבאית ולא התקבלתי. היה לי משבר סביב זה. אמרתי לעצמי שאני כנראה לא זמרת מספיק טובה".
מה עשית בצבא?
"הלכתי להיות מד"סניקית, שהיום קוראים לזה בצבא מדא"גית – ראשי תיבות של מדריכת אימון גופני. מאוד נהניתי מהשירות הצבאי. שירתי בווינגייט והרגשתי בשיאי. זה להתעורר על הים כל בוקר – שירות חלומי. גם משמעותי, כי למדתי בלי סוף. היה לי רקע בספורט, כי בתיכון הייתי במגמת כדורעף ותמיד הייתי מאוד אתלטית, אבל לא ממש אהבתי ספורט. רק ריקוד וכדורעף. בצבא גיליתי את הספורט ומאוד נהניתי. אחד המורים שלי בווינגייט היה ראש החוג לפיזיותרפיה באוניברסיטת תל אביב. הוא אמר לי שאני מאוד מתאימה ללימודי רפואה, והקשבתי לו. האמנתי שזה כנראה המסלול שלי.
"כבר ניגשתי למבחנים לתואר ועשיתי פסיכומטרי. במקביל, החברות שלי סגרו לי כרטיס לדרום אמריקה, לטיול של אחרי הצבא. ואז התקשר אליי הבמאי עידן ליפר, שהכרתי מהשכנים של צ'יץ', וסיפר לי שהוא פותח מסלול לימודים לשנה למחזות זמר ורוצה שארשם. אמרתי לו שאני כבר לא שייכת לבמה, שאין לי כבר שום קשר לזה ושאני הולכת ללמוד רפואה. הוא הבטיח לי מלגה מלאה מעיריית תל אביב והציע לי לדחות הכול בשנה. התייעצתי עם אמא שלי, כמו על כל דבר בחיים, והיא המליצה לי להגיד כן, כי אני לא ממהרת לשום מקום. אז הלכתי על זה. הברזתי לחברות שלי מהטיול לדרום אמריקה, למרות שזה היה החלום שלנו מהתיכון. טלפון אחד גורלי שינה הכול".
היה שווה?
"כן. הייתה לי שנה מדהימה ומשנת חיים. במחזמר הסיום היו מלא סוכנים, ובסוף ההצגה ניגש אליי סוכן ואמר לי שאני חייבת להיות שחקנית והמליץ לי להירשם ללימודי משחק. הייתי בורה בכל מה שקורה במשחק, לא הייתי ילדה תלמה ילינית כזאת. לא הכרתי אף אחד בתחום הזה ולא הבנתי כמה מורכב להתקבל לבית ספר למשחק. נרשמתי לבית הספר של יורם לוינשטיין ועברתי את השלב הראשון ואת השלב השני. בשלב השלישי לא התקבלתי, הייתי ברשימת המתנה. ומתוך המקום הזה, שלא יכולתי לקבל סירוב, קמתי והלכתי ליורם לוינשטיין ודפקתי לו על הדלת. אמרתי לו: אתה תקבל אותי. הוא היה בשוק ממני.
"הוא אמר לי שבאודישן נראיתי בוסר ולא היה ברור אם אני באמת רוצה את זה. אמרתי לו שזה נכון, אבל אני רוצה ללמוד. לא ויתרתי עד שהוא אמר לי: בסדר. ככה התחלתי את הלימודים אצלו ומשם דברים התגלגלו. בסוף שנה א', כבר עשיתי תפקיד ראשון בסדרה 'פלאשבק' בערוץ הילדים. בסוף שנה א' גם תומר ואני שיחקנו זוג, ומאז אנחנו זוג. שיחקנו בהצגה של חנוך לוין 'הנשים האבודות מטרויה'. אני הייתי הלנה והוא היה מנלאוס. זה מחזה מאוד ייצרי, מאוד אינטימי, וממש גילינו בו אחד את השנייה. בנינו עולם בהצגה, ולאט-לאט זה נבנה באמת. היה בזה משהו מאוד מקרב".
7 צפייה בגלריה
"אנחנו לא שני שחקנים שיושבים בבית ומתמרמרים על מר גורלנו. אנחנו מאוד אקטיביים"
(צילום: טל שחר)
שני שחקנים בבית זה טוב או לא טוב?
"המורכבות ברורה, אבל התגברנו עליה. יש בזה גם הרבה יתרונות. הוא יכול להכין אותי לאודישנים ואני אותו. כשאני חוזרת הביתה מהעבודה, הוא תמיד מתעניין איך היה. תומר גם מתעסק בעוד דברים. הוא מאוד חזק בנדל"ן. אנחנו לא שני שחקנים שיושבים בבית ומתמרמרים על מר גורלנו. אנחנו מאוד אקטיביים. יש לו הרבה תחומי עניין והולכת לצאת לו עכשיו סדרה ענקית. המקצוע הזה מאוד לא פשוט. אתה מחכה לתשובות ולהזדמנויות, ולא תמיד אנשים יראו אותך ויתנו לך את זה. זה יוצר תחושה של חוסר שליטה. חשוב להבין ששום תפקיד לא יגיע מתוך ייאוש ומלשבת רגל על רגל. קשה לשרוד בצורה הזאת. אני, ספציפית, גיליתי את המוזיקה וזה ממלא אותי ברצון ליצור ולבלות באולפן הקלטות. אני יוצרת עכשיו אלבום שבו כתבתי, הלחנתי ואני מבצעת את השירים".
זה קרה בעקבות הזכייה שלך ב"זמר במסכה"?
"'הזמר במסכה' פתח לי את כל הצ'אקרות. תמיד היה לי רצון להתעסק בזה, אבל לא היה לי ביטחון. אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי בעשר השנים האחרונות זה שדווקא כשאומרים לי 'לא', אני הכי מתפתחת ומגלה מה חשוב לי באמת. התוכנית נתנה לי גושפנקא למשהו שתמיד רציתי".
מה היה רגע הפריצה שלך?
"אני חושבת שאף פעם לא ממש הרגשתי פריצה. אף פעם לא הרגשתי שאני יורדת למטה לרחוב וכולם מזהים אותי. אולי ב'הטבח', שהוקרן בסגרים כשכולם היו בבית וחיפשו מה לראות. אולי גם השנה ששיחקתי ב'להיות איתה' עם רותם סלע ואביב אלוש, כי בעקבות זה גם קיבלתי את הקמפיין של גולף, שהיה ענק, וגם התקבלתי לתיאטרון".
וגם נבחרת לרשימת "היפים והנכונים" של פיפלוס.
"נכון. זה מצחיק. אני מאוד בשלום עם עצמי, אבל זה לא שאני מרגישה שאני מבטאת יופי אידיאלי".
היופי שלך מאוד ישראלי ומאוד קוּלי.
"אני שומעת את זה הרבה. אומרים לי כל הזמן: איזה קוּלית את. ואני בכלל לא תופסת את עצמי כקוּלית כזו. יש איזה פער בין איך שתופסים אותי למי שאני באמת. ואגב, בחו"ל בכלל לא חושבים שיש לי מראה ישראלי או מזרח תיכוני. כשהם חושבים על ישראלית, הם חושבים על גל גדות – שיער כהה ועיניים כהות. למרות שישראל זה הכי קיבוץ גלויות ויש פה הכול מהכול".
7 צפייה בגלריה
"בחו"ל לא חושבים שיש לי מראה ישראלי או מזרח תיכוני. כשהם חושבים על ישראלית, הם חושבים על גל גדות"
(צילום: טל שחר)
מה היו עד כה רגעי השיא שלך, לטוב ולרע?
"אינטואיטיבית בא לי להגיד שהרגע הכי טוב היה היום של החתונה שלי. היה משהו מאוד חזק בלהצהיר: אני ואתה זה משהו לכל החיים. הרבה שאלו אותי חודש אחרי החתונה איך זה להיות אישה נשואה, ואמרתי שאין הבדל. אבל בתכלס, יש הבדל. אני יותר לא דואגת רק לעצמי – אנחנו שניים עכשיו. בדרך כלל, אני מאוד צינית לגבי טקסים. חתונה זה לא משהו שדמיינתי מגיל קטן. גם כשהחלטנו להתחתן, חשבתי שתהיה מסיבה כיפית. בסוף זה התגבר והיה מאוד משמעותי עבורי.
"רגע שיא מקצועי קרה לי ממש לאחרונה: 'אור פנס יחיד' של שי לי עטרי זכה בפרס סרט הסטודנטים הקצר הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים. זה ריגש אותי בצורה יוצאת דופן. שיחקתי נאנסת, שמתמודדת עם היום שלמחרת. לא האמנתי שפרויקט שאני מובילה יכול לזכות. זה לא משנה כמה תפקידים אני עושה, עדיין האישורים האלה נותנים הרבה ביטחון. זה סוג של מצפן שאני צריכה.
"לגבי רגע שפל, אני לא נותנת לעצמי ליפול ממש. אבל אחרי 'הטבח', ההצלחה הגדולה והתגובות החיוביות, נכנסתי קצת לחרדה. היו לי כמה ימים שלא יצאתי מהמיטה. אולי בגלל הפחד של מה יקרה, אם לא יקרה כלום. גם פתאום כולם מכירים אותך ואת לא רוצה לאכזב, אבל רוצה עדיין להישאר אותנטית לעצמך. נכנסתי ללופ שלא ידעתי איך לצאת ממנו. ואז קיבלתי את 'להיות איתה' והייתי חייבת לחזור לעבודה. עד היום אני לא מבינה מה הכניס אותי לפינה. אני חושבת שפשוט לא דמיינתי את הרגע של אחרי. מאז למדתי לחבק את הרגעים האלה. אני אומרת לעצמי: יאללה, יעל, תיפלי. אז זה הרגיש לי מאוד תהומי ופחדתי שלא אצא מזה".
הייתה לך חוויה שעיצבה אותך?
"היו לי הרבה חוויות שעיצבו אותי, גם בקריירה וגם בחיים האישיים. גם בשירות הצבאי שלי, כשגיליתי שאני יכולה להסתמך על השכל שלי ותחושת המסוגלות מאוד עיצבה אותי. גם בלימודי המשחק, כשהרגשתי שהסביבה לא תמיד מאמינה בי ורציתי להצליח נגד כל העולם. אני חושבת שהנוכחות של תומר אולי הכי עיצבה אותי. גם הקשר עם אחותי, שיודעת עליי הכול ומכירה אותי מבפנים. כשאני מאבדת את הדרך או מרגישה בדידות, היא מחזירה אותי לקרקע. אנחנו מאוד קשורות. אני מתנדבת בעמותת קסימבה, שיוצרת פעילויות שמשלבות בין ילדים עם צרכים מיוחדים לילדים מהחינוך הרגיל, וזה נותן לי המון. אני מזמינה את כולם לקרוא עליה ולקחת בה חלק".
7 צפייה בגלריה
"אני בכלל לא מורחת מסקרה, כי לדעתי זה לא משהו שמוסיף". מדגמנת בקמפיין של גולף
(צילום: דודי חסון)
את שלמה עם המראה שלך?
"כן. למרות שיש ימים שאני קמה בבוקר, מסתכלת במראה ובא לי לתת לה בוקס. אבל זה לא מעסיק אותי הרבה. אני חיה בשלום עם עצמי ואוהבת את מה שיש".
מה דעתך על הזרקות וניתוחים פלסטיים, בעד או נגד?
"זה מסובך. נתחיל בזה שבראש ובראשונה, שכל אחת תעשה מה שטוב לה. אם היא מרגישה שזה מוסיף לביטחון העצמי שלה – תפדל. אישית, אני חושבת שזה תמיד יותר יפה לראות את הבן אדם. יש משהו באותנטיות שקצת נעלם. אי-אפשר לדעת איך בן אדם נראה. כשאני רואה מישהי לפני ניתוחים והזרקות, ואחרי – הלפני תמיד נראה לי יותר טוב. יש מקרים כאלה שלא רואים שעשו, וזה נראה טוב. אבל אני לא יודעת איפה אני אהיה בעוד עשר שנים. כרגע כל שינוי שאני רואה בפנים שלי בגלל הגיל – אני מקבלת באהבה".
עשו לך פעם פשלת טיפוח?
"אני עשיתי לעצמי אינסוף פשלות טיפוח. פעם מרטתי לעצמי חצי גבה, פעם ניסיתי לגזור לעצמי לבד את הפוני ונהיו לי קוצים מקדימה. פעם לפני שנים גם צבעתי לעצמי לבד את השיער לשחור. אני מחרידה. הפשלה הכי גדולה שעשו לי הייתה כשעשו לי בייביליס ושרפו לי את המצח. מאז יש לי פוביית בייביליס. גם מעגל ריסים לא מתקרב אליי. גם ממנו יש לי פוביה, כי פעם תפסו לי את העור בטעות ומאז אני לא רוצה. אני גם בכלל לא מורחת מסקרה, כי לדעתי זה לא משהו שמוסיף. לא ראיתי שום הבדל. אפילו בקמפיין של גולף, אני מצולמת בלי מסקרה. אני מרגישה שזה לא חובה והעיניים נראות יותר יפות בלי מסקרה".
יש לך טיפ טיפוח מנצח?
"יש לי אפילו שניים. הטיפ הראשון הוא לשתות הרבה מים ואז לא יהיו לך עיגולים שחורים, העור יהיה תפוח, השפתיים יהיו אדומות והשיער יהיה זוהר. לטיפ השני שלי קוראים קרן ברטוב. היא פשוט שינתה לי את החיים. יש את הלפני ויש את האחרי עם עור מתוח ומלא זוהר. אפילו תומר משתמש בסרום של קרן ברטוב מאז שגילה אותו".
ספרי על שגרת הטיפוח שלך.
"אני הולכת לטיפולים אצל קרן ברטוב פעם בארבעה חודשים בערך, ומשתמשת במוצרים שלה. סבון פנים, מים מיסלריים עם חומצות והריפר סרום שלה, שנותן מלא לחות, זוהר ועור מתוח. גם קרם ההגנה שאני משתמשת בו הוא של קרן. אני אף פעם לא יוצאת מהבית בלי קרם הגנה. אותו דבר בערב, ואז אוסיף גם משחת חומצות אינטנסיבית שלה, כי היא הכי טובה לכל מה שקשור לפצעים ולתקופות הורמונליות. היא קסם. רוב הזמן אני בלי איפור, כי הברק שהתכשירים שלה נותנים לי עושה לי עור מאוד יפה.
"אם אני מתאפרת, זה בקטנה: טינט של שאנל על השפתיים, על הלחיים ועל האף, כי זה יוצר מראה סמוק שנראה מאוד טבעי. אני לא מוותרת על המסקרה לגבות של דורית גבות, שהיא מהממת. אם יש לי אירוע או פגישה, אוסיף את המייק-אפ של שאנל בז' ווטר פרש, המבוסס על מים ונראה מאוד טבעי על העור, וגם קצת קונסילר טבעי מאותה סדרה. אני מאוד אוהבת את הברונזר הקרמי שלהם מסדרת לה בז' הלטי גלואו, שמדגיש את עצמות הלחיים ונותן מראה שזוף טבעי. יש לי גם את פלטת הסמקים מקולקציית אביב-קיץ 2023 של שאנל, שאני משתמשת בה גם כסומק וגם כצללית. אני גם מכורה לשימר של שרלוט טילברי. אליאנה תדהר הכירה לי אותו. על הצוואר והמחשוף אני מורחת את שמן הנצנצים של שאנל לה בז'. על השפתיים אני לא מורחת ליפסטיקים. רק לבלו או משהו אחר שנראה טבעי. אפילו אין לי בבית תוחם שפתיים".
מה לגבי הגוף?
"את הקרמים לגוף אני קונה בסופר-פארם. הבושם הקבוע שלי מגיל צעיר הוא הווייט מאסק של בודי שופ, שזה חצי שמן וחצי בושם. זה הריח שלי מגיל 16 ואני לא אוותר עליו. הוא תמיד הבסיס שלי. מעליו אני מתיזה את השאנל 5 בבקבוק האדום, שנקרא לה רוז' שאנל 5, ולא מפסיקה לקבל תגובות: מה זה הריח הזה? זה ריח של תינוק, הכי רענן".
איך את מטפלת בשיער?
"עידן ירושלמי מטפל לי בשיער. יש לי שיער מתולתל והוא אמר לי להפסיק עם ההחלקות וללכת איתו טבעי. הוא גם עושה לי את הצבעים בשיער. הצבע הטבעי שלי הוא שטני, אבל כשאני צריכה לעשות צבע לתפקיד, רק עידן עושה לי את השינויים, והיו שינויים. כששיחקתי את לינור אברג'יל הייתי צריכה לצבוע לאדום, ולהצגה בתיאטרון הייתי צריכה פעם להיות בלונדינית. מבחינת מוצרי שיער, מה שתמיד מוביל אותי הוא הריח. לכן אני משתמשת בשמפו של פנטן ובמרכך של נקה 7 ורוד – אין ריח כזה. זה הריח הכי טוב בארץ".
יש לך שגרת כושר ותזונה?
"אני מנסה להתמיד בכושר. המקצוע לא תמיד מאפשר לי, אני לא אשקר. לפעמים ימי צילום מתחילים בחמש בבוקר. אז יש עייפות, וגיליתי שאני פשוט צריכה מישהו שיצעק עליי. אני מתאמנת עם שגיב אוחנה בבוסט. הוא מאמן אותי וכשאני אומרת לו שאין לי כוח, הוא יודע להחזיק אותי קצר. אני משתדלת להתאמן איתו פעמיים בשבוע. חוץ מזה, אני הולכת המון ברגל, כי אני גרה בתוך תל אביב. לגבי תזונה, המזל שלי הוא שאני מאוד אוהבת אוכל בריא. בזמן האחרון נכנס לי ג'וק חדש של בריאות ושאיפה לאורח חיים בריא. למזלי, אני אוהבת את זה מאוד. מוקפץ של ירוקים עושה לי את זה יותר מפיצה. אני גם לא כזה אוהבת מתוקים. בבית אנחנו בקושי אוכלים בשר. המנה האהובה עלינו היא סלט קינואה, טופו מוקפץ והרבה ירקות. טעים-טעים".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה יותר?
"מי שאת זה הכי טוב. את לא צריכה לשנות כלום".
