העוברים והשבים בשוק הכרמל שבלב תל אביב עצרו בפליאה בפינת הרחובות הכרמל ורמב"ם, שבה נערכה אתמול (שלישי) בבוקר תצוגת הקיץ של בית האופנה הישראלי משכית. חלקם שלפו מצלמות ותיעדו את האירוע, אחרים המשיכו בשלהם, נושאים ונותנים עם הרוכלים בחנויות, דוחקים את הדוגמניות הצידה, מפלסים את דרכם בשמש הקופחת כשבידיהם עגלות שוק מלאות.
צפו: התצוגה של משכית בשוק
(צילום ועריכה: ספיר גורדו)
מה בין מותג אופנה המוכר פריטי לבוש בתפירה עילית לצד קו מוכן ללבישה, ובין בסטות המזון, התבלינים והלבוש שמציעות חיקויים, זיופים ו"סתם בגדים" בעשרות שקלים? על השאלה הזו התצוגה לא נתנה מענה, מלבד הפיכת השוק לתפאורה צבעונית ומבולגנת עבור אוסף הבגדים של המותג, ורגע אייקוני שנתפס בעדשת המצלמה: דוגמנית לבושה מכנסונים צועדת ולצידה גבר שמניף את ידיו לאוויר לבוש חולצה שעליה כתוב "ינעל העולם".
מרחק מדויק מהגוף
בשנים האחרונות עובר משכית תהליך התאמה לקהל מקומי וצעיר, כשהוא משאיר מאחור את מסורת הקראפט (שנמצאת באופן מינורי בעיצובים) הרב-תרבותית של המותג שנוסד בשנות ה-50. בני הזוג שרון וניר טל, המנהלת האמנותית של המותג והמנכ"ל, בחרו בתבונה להתאים את משכית לימים אלה על ידי פתיחת קטגוריות חדשות של ג'ינס, בגדי ים וחטיבת בגדי אקטיב שלא היו במותג שהקימה רות דיין תחת משרד העבודה ב-1954.
קולקציית הקיץ שהוצגה הורכבה מאנסמבלים אווריריים של פריטים מקו העילית של המותג (שבמשכית מתעקשים לכנות "קוטור") לאלה מהקו המשני והנגיש יותר – M by Maskit. המיקס הזה, שיק ושוק, בסטיילינג של שילובים צעקניים שאינם בהכרח הרמוניים, תאם את האווירה מסביב. היו שם חליפות מכנסיים בהירות מפשתן, סטים של מכנסיים וחצאית עם טופ תואם בהדפסים אבסטרקטיים צבעוניים ויפים, וחטיבה של שמלות משי בגזרת סליפ, שלבשו גם חלק מהאורחות באירוע.
הגזרות שהציגה הפעם המעצבת שרון טל היו משוחררות ובמרחק מדויק מהגוף, כזה שמשאיר פתח אוורור באקלים המחניק של ישראל. גם כשהיא שלחה אל המסלול דוגמנית במראה שכבות שהורכב ממכנסי ברמודה קצרים מג'ינס, חזייה, חולצת טול וז'קט משובץ באורך הברכיים שעליו משובצים פרחים מתוכשטים – התחושה הקלילה והמאווררת נשמרה בזכות בדים דקים ומשחקי חשיפה והסתרה.
מקפה דה פלור לשוק הכרמל
הבחירה להציג בגדים במקומות שבהם פועם לב העיר, כמו רחובות, שווקים, מסעדות מזון מהיר וכדומה, אינה דבר חדש. כבר בשנות ה-50 קיימה המעצבת גבי אגיון ממותג האופנה קלואה תצוגות בקפה דה פלור ובראסרי ליפ ברובע השישי בפריז, מאחר שהאמינה כי בגדים אינם מנותקים מהחיים עצמם וראוי להציג אותם לצד לקוחותיה שבילו במקומות אלה.
בשנות ה-80 היה זה מרטין מרג'יאלה שגרר את אורחיו לשכונות מהגרים בפרברי פריז והציג את עיצוביו האוונגרדיים ברחובות הומים, כשהדוגמניות מתערבבות בתושבי המקום. קולקטיב האופנה וטמו קיים ב-2019 תצוגה בסניף מקדונדל'ס בפריז, ואילו סטלה מקרטני שולחת מזה כמה עונות את הדוגמניות לצעוד ברחובות עיר האורות, להבדיל אלפי הבדלות מהתעלות החפורות של תל אביב.
בעוד עיצוביה של טל מהדהדים מסר מקומי, נינוח וישראלי מאוד, הבחירה בשוק הכרמל מצביעה – באופן אירוני והפוך מהכוונות – על ניתוק מהרחוב, שנתפס בעיקר כגימיק תקשורתי.
אם מטרת המהלך הייתה הפוכה – להצביע על בידול של משכית מהשוק הישראלי, תרתי משמע, הרי שהדבר לא נעשה באופן מדויק כך שיבליט את ההבדלים, עד כי לרגעים התבלבלנו בין האורחות בתצוגה, הדוגמניות ועוברות האורח. זה תהליך טבעי למותג שבשנים האחרונות מגשש את דרכו מחדש, ועל אף המהמורות עושה זאת בהצלחה.
הרי על מה מבקשת להצביע הבחירה בשוק? נגישות ועממיות – ערכים שאי אפשר לומר על העיצובים של משכית, כל שכן על טווח המחירים: 600 שקל למכנסי ג'ינס, כ-1,000 שקל בממוצע לשמלה. אלה מחירים של מעצבים מקומיים, אבל הם לא זולים או עממיים. כך, במקום לגשר על הפער בין יוקרה לעממיות, התצוגה רק הדגישה אותו. השוק, שאמור היה לשמש כרקע אותנטי, הפך לתפאורה יפה לאינסטגרם, אבל רחוקה מהמציאות הישראלית שמשכית מתיימרת לגעת בה.
